תושבי שדרות באילת: "באנו לנסות לשכוח"

הנהירה דרומה. מאות ילדים והורים משדרות הגיעו אמש (ה') לאילת בעשרות אוטובוסים והשתכנו בבתי מלון, שם יהיו במשך הימים הקרובים, בעקבות ירי הרקטות המתמשך על עירם. בצהריים צפויים להגיע לעיר הדרומית אוטובוסים נוספים ובהם תושבי שדרות, שיפוזרו בסך הכל בשלושה בתי מלון.

המהומה הגדולה שליוותה את עליית התושבים לאוטובוסים אתמול אחר הצהריים בשדרות, התחלפה בחשש שנראה היטב על פני חלק מן התושבים. אחרים לעומתם, ירדו מהאוטובוס עם חיוך גדול של הקלה ופתחו בריקודים עם צוותי הבידור שקיבלו את פניהם. לפחות בשבוע הקרוב, כך נראה, הם ישתדלו לשכוח מעט מאזעקות "צבע אדום" ונפילות קסאמים. 

לידור בנישתי בן הארבע הגיע עם אימו אוולין (47) ואמר כי למרות שאינו מבין בדיוק על מה המהומה, "נורא כיף" לו להגיע לאילת בה היה בנופש רק לפני שבועיים. אימו פחות רגועה ממנו והערב סיפרה כשהיא עדיין נסערת: "ליד הבית שלי, בגן משחקים, נפל קסאם. קשה לי לדבר על זה, זה מאוד מפחיד. זכוכיות התנפצו, הייתה קטסטרופה של פחד. אני לא מצליחה לישון בלילות בלי כדורי שינה. בן של אחת מחברותיי נפצע, גם הדודה שלי התאשפזה בבית חולים בגלל הלחץ".

הנסיעה משדרות לאילת, מספרת אוולין, הצליחה מעט להרגיע את התושבים: "באוטובוס האווירה הייתה טובה. עשינו חאפלה, שכחנו מהצרות. אנחנו לא יודעים מי זה ארקדי גאידמק (המיליארדר שמימן את האוטובוסים ובתי המלון עבור התושבים - א.מ) אבל הוא עשה משהו מדהים. אם היה לי כסף הייתי עושה בדיוק כמוהו".

סמדר אדרי (43) הגיעה עם ארבעת ילדיה, בני 6 עד 20. הם, לעומת אוולין, לא רק יודעים מי זה גאידמק אלא כבר מייעדים לו תפקיד עתידי בעקבות העזרה שהעניק להם וליתר תושבי העיר. "אם הוא יהיה ראש הממשלה כולם יחיו באושר", אומרת סמדר. בתה, חן (20), לא שוכחת את המקום שהשאירה מאחור: "האווירה בשדרות קשה ודיכאונית. עצוב נורא מה שקורה שם. אני משרתת בצבא וכל יום חווה את נחיתות הקסאמים. אנחנו לא רוצים לחזור לשדרות, הייתי נשארת כאן בכיף".

שיר, בת 15, הגיעה עם עוד כמה חברות ללא ההורים. לטענתה, הדודים רשמו אותן לנסיעה והעלו אותן לאוטובוס. כאשר נשאלו האם יש להן מלווים לאור העובדה שהן קטינות, ענו הבנות כי "בשדרות כולם כמו משפחה וכולם מלווים את כולם. לוקחים אחריות אחד על השני ועוזרים לכולם".

על המצב בשדרות בתקופה האחרונה אומרת שיר: "מי שלא היה שם לא יודע מה עבר עלינו. איך ששמענו על אילת קפצנו על המציאה. אני לא מכירה את גאידמק אבל מאוד מודה לו ועכשיו אני לא חושבת על קסאמים, לא איכפת לי מה יהיה אני רק רוצה לנוח ולנפוש. אני מאחלת החלמה מהירה לכל הפצועים".

אלברט אלחרט, בן 53, הגיע עם שתי נכדותיו ועוד שלושה ילדים. "מעולם לא קיטרתי על המצב, אבל הפעם מאוד קשה", הוא אומר. "באנו לכאן כדי לא לשמוע 'צבע אדום' ולהיכנס לבהלה. אמנם בסמל של מג'יק סאנרייז (אחד מבתי המלון) יש צבע אדום אבל אדום כזה אני מוכן לקבל. פעם המצב לא היה מלחיץ, אבל אודה ולא אבוש, הפעם היה מלחיץ".

חיכו עד הלילה בתקווה לצאת לאילת 

אתמול, ברחבה מול עיריית שדרות עדיין נותרו בשעות הערב כמה מתושבי העיר עם ילדים קטנים ומזוודות ועם תקווה שעוד יצליחו לנסוע בלילה לאילת, אבל נציגיו של גאידמק שבו והבהירו שגם כך יצאו הרבה מעל ומעבר למכסה שהוקצתה.

אחת התושבות: "אנו נמצאים פה מהשעה שלוש בצהריים עם ילדים קטנים ומחכים פה, כמעט שבע שעות בלי אוכל ובלי להכין אוכל לשבת. אף אחד לא אומר לנו כלום, מפנים אותנו לכל מיני אנשים פה בשדרות, אבל אף אחד לא יודע מה לומר לנו".

אלברט גבאי שניבא שזה מה שיתרחש נמצא שם כל העת ומנסה לסייע. "מציגים אותנו כמו אנשים עניים מסכנים ואומללים, אבל יצרו פה מציאות כזו, שבה יושבים פה אנשים עם ילדים קטנים תינוקות שיושבים פה רעבים פשוט כך ואין עם מי לדבר". התושבים נאחזים שם בכל שביב של תקווה כי יצליחו לצאת.

בשלב מסום מצא גבאי את נציגו גאידמק, "אתה הנציג של גאידמק, תראה מה קורה פה". נציגו של המיליארדר הגיב: "ביקשתם 16 אוטובוסים והוצאנו 20 אוטובוסים. אין לנו היכן לשים אותם, אין פשוט חדרים", וגבאי השיב: "אבל הבטחתם שאף אחד לא ישאר פה. לפחות תעמדו בהבטחתכם. עשיתם מעשה נדיב מאוד אבל לפחות תסיימו את זה באופן מכובד".

רינה מור-יוסף הקימה חמ"ל בביתה בכדי לשלוח אנשים לאילת, וליבה נחמץ לראות את האנשים מחכים: "שמישהו יבוא לפה ויתעורר. אנשים יושבים פה מסכנים עם עגלות וילדים קטנים כואב הלב. הם יושבים על המדרכות, יש פה אמא עם חמישה ילדים שיושבת פה וממתינה".