לאמריקה, בשביל פוטו-אופ עם ארנולד?
תוכנית מדינית של ממש - אין. גם לא בשורות מאבו מאזן או אסד. אבל הפסגה בוושינגטון שירתה לפחות אינטרס אחד: בוש ואולמרט יכלו לקטר ביחד על אחמדי-נג'אד. וגם: למה צריך הרמטכ"ל להתחיל לדאוג?
כשהגיע ראש הממשלה ביום ראשון לפנות בוקר אל ה"בלייר-האוס" - בית ההארחה שמול הבית הלבן - ירד גשם זלעפות. וושינגטון רטובה וצוננת חיכתה לאולמרט. משדרי הטלוויזיה וכותרות העיתונים כמעט ולא סיקרו את בואו. נדמה היה שממשל בוש הרפובליקני היה עסוק הרבה יותר בליקוק פצעי בחירות אמצע הקדנציה, מאשר בבואו של המנהיג המזרח-תיכוני.
לאחר יום מנוחה כמעט מלא, למעט פגישה עם קונדוליזה רייס וסטיב הדלי, נכנס ביום שני בבוקר אולמרט בשערי הבית הלבן. לא הייתה לו, לאולמרט, אג'נדה חדשה להציג אמנם. אבל הפסגה בוושינגטון שירתה לפחות אינטרס אחד: בוש ואולמרט יכלו לקטר ביחד על אחמדי-נג'אד, המצפצף עליהם בדרך לגרעין פרסי.
אז תכנית מדינית חדשה אין, בשורות מאבו-מאזן אין, בשורות מבשאר אסד אין. אבל אחמדי-נג'אד כהרגלו לא מכזיב ומספק תחמושת לשני בעלי הברית המערביים, ששניהם כבר ידעו ימים יפים יותר. בלשון מאופקת, אם כי ברורה, הם מתעבים אותו, נכנסים בו ומאיימים עליו. רק אז יכול ראש הממשלה לחייך ולהמשיך ולספר לעולם שיש לנו את בת הברית החזקה בעולם.
בנחיתת הביניים שבדרך חזרה ארצה, ברוח קרה וב-14 מעלות צלזיוס בבסיס חיל האוויר אנדרוס, עומד ראש סגל ראש הממשלה בחולצה בלבד והמתין לגמר התדלוק של ה-767. באינטימיות שנוצרה בחסות הקור ביקשנו מיורם טורבוביץ' להבין מה הניע את הבוס לנסוע לנשיא. "בוושינגטון יש סנאט וקונגרס בשליטה חדשה. מה יותר ראוי מכך שראש הממשלה הישראלי יבוא לברר מה מעמדנו? האם השתנתה עמדת נשיא ארה"ב באשר אלינו? מה קורה בנושא הפלסטיני? מה קורה בנושא האיראני? לדעתי צריך לבקר הרבה יותר אצל נשיא ארה"ב", קבע.
בפינת העישון שמחוץ לבית הנתיבות הקטן, ראה גורם בכיר בלשכה את המפגש כהישג. "קודם כל מדובר בתחזוקה שוטפת של היחסים. לא בכל פגישה צריך לבוא עם דרמה גדולה. לא הבאנו שום תכנית מדינית, אבל יצאנו מחוזקים יותר. קיבלנו הצהרה פומבית תומכת של בוש. מי צריך יותר?", אמר נחרצות וציפה שגם אנו נתלהב.
שוורצנגר ואולמרט. העיקר שיש פוטו-אופ (צילום: רויטרס)
אז זהו שלא, כי מסתבר שמצב גרוע הוא הגדרה יחסית. בוש יכול להתנחם בכך שגם בימים של התרסקות גורפת במניותיו, זקוק עדיין אולמרט להצהרות התמיכה שלו.
אז מה היה לנו שם בסיכום כולל? פסגה צוננת שנדמית ככפויה בוושינגטון, כנס הקהילות היהודיות ונאום שידענו כבר משובחים ממנו בלוס-אנג'לס השמשית. כך וכך עשרות אלפי דולרים זה עלה למשלם המיסים. ומה קיבלנו בתמורה? "תחושה יוצאת מן הכלל" של אהוד אולמרט ופוטו-אופ עם ארנולד שורצנגר.
הפה הגדול
יום לאחר שפגש את אולמרט, נסע בוש לפגוש את נשיא רוסיה פוטין. הנושא המרכזי שעל הפרק, איך לא - הגרעין האיראני. התקשורת רצתה לדעת עד כמה תואמו המהלכים הבאים נגד איראן עם ישראל.
בדרך ללוס אנג'לס, עמד אולמרט בקדמת מחלקת התיירים במטוס, המארחת את התקשורת. ראש הממשלה, שהפציר ב"דוד בוש" לדחוף את העולם להפחדת אחמדי-נג'אד, מתהדר בכך שידע על הפגישה. עם זאת, הוא מסרב להרחיב ולומר אם סגר עם בוש לתבוע מפוטין נקיטת סנקציות. לכאורה משאיר אולמרט את הזירה לבוש, אבל בפועל משהו במדיניותו השתנה לאחרונה: ישראל עברה במודע לחזית הקדמית של המאבק בפצצה האיראנית.
עד לא מכבר החזיקה ישראל בדעה שעליה לשמור על איפוק בהצהרותיה כלפי איראן. הכוונה הייתה לשמר את המאבק בהתגרענות האיראנית, כקמפיין בינלאומי. הרבה הגיון היה בעמדה הזו. ישראל העדיפה שהקהילה הבינלאומית תעשה את העבודה המלוכלכת. זאת, בהתבסס על ההערכה הנבונה שאין לנו כוח מספיק בשביל לפעול צבאית. מהצד השני, מעורבות גבוהה של ישראל במישור הבינלאומי עלולה לגרום צרות לבוש ולמערב: מדינות ערביות לא ירשו לעצמן להיות שותפות לקואליציה אנטי-איראנית, המובלת בידי ישראל.
הממשלה הייתה מודעת גם לחולשה בולטת אחרת של ישראל: הרי על פי מרדכי וענונו, מחזיקה ישראל בנשק גרעיני משלה. אם תעבור ישראל לחזית נגד איראן, יקשה עליה לבוא ולטעון כנגד פעילותה של איראן להשגת הפצצה. לכן כל מנהיגי ישראל, מראשי הממשלה פרס ושמיר ועד לשרון ואולמרט עד לא מכבר, נהגו לסכור את פיהם. את מה שהיה להם לומר, אמרו לאמריקנים בחדרי חדרים.
אלא שבשבועות האחרונים - והדבר הגיע לשיא סביב ביקור אולמרט באמריקה - כאילו שכחה ישראל את מגבלותיה. חרצובות לשונם של ראש הממשלה אולמרט, המשנה שלו פרס, שרים אחרים ואפילו סגן שר הביטחון החדש סנה, נשתחררו. ישראל השימה עצמה בחזית, מ"הגרעין האיראני הוא מצב בלתי נסבל מבחינת ישראל", של אולמרט, דרך "האיום החמור ביותר על היהדות מאז היטלר", של פרס, ועד ל"פעולה נגד הגרעין האיראני כמוצא אחרון", של סגן שר הביטחון אפרים סנה ערב נסיעת ראש הממשלה לאמריקה.
ידידי ישראל באמריקה מזהירים שהפה הגדול שלנו, עלול עוד להעלים כליל את הקואליציה הבינלאומית שגם כך מתקשה בוש להקימה. "אז באמת נשאר לבד עם אחמדי-נג'אד", התריע אחד מטובי ידידינו בגולה האמריקנית.
השלב שלפני המכתב
בדרך מוושינגטון ללוס-אנג'לס התפתח במטוס ראש הממשלה ויכוח לוהט בין העיתונאים: האם אולמרט אכן גיבה את הרמטכ"ל חלוץ? ואולי בעצם לא? המחלוקת התבססה על תדרוך שנתן אולמרט יממה לפני כן לעיתונאים ישראלים ב"בלייר-האוס", בית ההארחה הרשמי בו הוא שוכן. אולמרט נתבקש שם להגיב על תביעות בכירים בצבא לפיטורי הרמטכ"ל. ראש הממשלה השיב שאינו מגיב על שמועות.
היו בכותבים כאלה שהסיקו כי מדובר בחוסר גיבוי לחלוץ. הם פרסמו את דעתם וקמה מהומת עולם. המהומה לא שככה עד שאולמרט, בכבודו ובעצמו, הרים את השפופרת ואמר לחלוץ שהוא מגובה כל הדרך מוושינגטון לתל-אביב.
אלא שאז נזכרנו במשפט אלמותי של בכיר בפמליה במהלך הוויכוח. האיש, מאלה הקרובים מאוד על אוזנו של אולמרט, הסביר - ספק בציניות - מדוע ראש הממשלה אינו צריך להביע אמון פומבי בחלוץ. "בחייכם, תעזבו. כל מי שאתה אומר עליו היום שאתה מגבה אותו, נמצא למחרת בחוץ. הרי ידוע שהצהרת גיבוי, היא שלב לפני מכתב פיטורין". אמר.
ציונות? זה טוב לעסקים
350 מליון דולר אספו נציגי הקהילות היהודיות בצפון אמריקה עבור תושבי הצפון בעקבות המלחמה בלבנון. אולמרט, שישה משריו, וחמישה חברי כנסת בהם יו"ר האופוזיציה נתניהו, יודעים להעריך זאת. הם באו לשמש הקליפורנית להפגין את הכבוד שהם רוחשים לנדיבי העם.אבל הדברים שמספר לנו יו"ר המגבית המאוחדת, נחמן שי, אשר ניצח על האירוע הענק שהביא רבע מהממשלה לחוף המערבי, מדאיגים. "הרבה פחות יהודים תורמים הרבה יותר כסף לישראל", סיפר לנו נחמן, בדרך אל מרכז הכנסים הענק בדאון טאון לוס אנג'לס, שהפך לשלושה ימים לבניין יהודי למהדרין. "זה מדאיג, כי מניין התורמים היהודים לישראל מצטמצם", הסביר.
זאב ביילסקי, יו"ר הסוכנות היהודית שהסתובב בקהל כחתן ביום חופתו, ראה דווקא את הצד הבהיר של התופעה: "לצד התרומות, יש הרבה יותר יהודים עשירים שמחפשים לעשות עסקים בארץ. הם רוצים להשקיע בישראל", אמר. "זה מחמם את הלב".
האידאולוגיה הציונית של יהדות אמריקה, מסתבר, ממירה מטבע. הדודות והקשישים התורמים את מאות הדולרים האחרונים שלהם ליישוב הנגב והגליל נעלמים מן העולם. במקומם באים מליארדרים, דוגמת חיים סבן, המתמחים בציונות עסקית. זה אמנם קצת פחות טוב לציונות, אבל הרבה יותר טוב לעסקים שלהם. אם אהוד אולמרט שמח בשמחתם, אז מה לנו כי נלין?
לפנייה לכתב/ת 
