האם אפשר להאשים אותי בסיינפלדיזם?

נניח שג'רי פגש בחורה חדשה. היא יפה, אינטליגנטית, מחבבת אותו. ומה אז? הוא מנסה בכוח למצוא בה נקודת תורפה. פעם הצחוק שלה מעצבן. פעם הידיים שלה גבריות מדי. פעם אין לה חוש הומור. בקיצור – היא לא. התסמונת הזו תוקפת יותר ויותר רווקים ורווקות בני זמננו. אבל אני? אני פשוט התבגרתי

ע. הרעפורסם: 23.11.06 , 10:26

אחד המאפיינים הבולטים בסדרת המופת "סיינפלד", שגם היום מצליחה לשעשע ולהישאר עדכנית (הפרקים האחרונים שלה שודרו בשנת 1998), הוא הנכות הרגשית המוחלטת של גיבוריה. כולם, ובעיקר ה"נורמלים" שבהם (כלומר לא קריימר), נעדרי יכולת כלשהי ליצור קשר אנושי עם בני אדם.

לתכונה הזאת היו ביטויים שונים ומשונים, אבל אני מבקש לעסוק בביטוי הרלוונטי ביותר לענייננו, הוא התופעה המוכרת כ"תסמונת סיינפלד", או סיינפלדיזם.

נניח שג'רי פגש בחורה חדשה. היא יפה, אינטליגנטית, מחבבת אותו. ומה אז? הוא מנסה בכוח למצוא בה נקודת תורפה. פעם הצחוק שלה מעצבן. פעם הידיים שלה גבריות מדי. פעם אין לה חוש הומור. בקיצור – היא לא.

ואיך זה קשור אלינו? התסמונת, שמופיעה בלי הבחנה מגדרית אצל גברים ואצל נשים, רווחת מאוד בקרב רווקים ורווקות בני זמננו. העקבים שלה גבוהים מדי? הוא נמוך מדי? היא אמרה שתצא מהבית בשמונה וכבר שמונה ודקה? הוא חיפש את הארנק בכיס 20 שניות יותר מדי? לא בבית ספרנו!

אחרי הדייט האחרון שכשל התחלתי לשאול את עצמי אם ייתכן שלקיתי גם אני בתסמונת סיינפלד. דווקא היתה פגישה נחמדה. ישבנו ושתינו קפה / יין / בירה (משקה בדוי, המשקה האמיתי שמור במערכת). היא נראתה מצוין ("לא דוגמנית" הזהיר אותי השדכן ושלח אותי ליומיים של חששות, שכן אני עצמי, כידוע, דוגמן ומופת), משכילה (תואר ראשון במקצוע יוקרתי, תואר שני בדרך במוסד יוקרתי לא פחות), אינטליגנטית להפליא, עם חוש הומור וחן טבעי בכמויות שהיו מטביעות את הטיטאניק. אבל משהו לא היה שם. מה בדיוק? תהרגו אותי (ולפי הטוקבקים בפעם הקודמת – זה ממילא מה שתעשו) – אין לי מושג. אולי זו הרוחניות המתפרצת (אני חייב להודות שאני לא מאוד רוחני), אולי זו הרוח הסוציאליסטית (בעוד אני סמי-קפיטליסט) ואולי משהו אחר. בכל אופן, היה ברור משלב די מוקדם של הערב שכדאי ליהנות, כי יותר מזה לא יהיה (יירשם בפרוטוקול, למען ההגינות: גם היא לא התלהבה ממני).

אבל האם אכן אפשר להאשים אותי בסיינפלדיזם? אני רוצה להסתכן ולומר שלא. פשוט התבגרנו. לפחות אני.

נפרדנו בגלל דברים שהיום הייתי מגלה על ההתחלה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

בגיל 25 יצאתי עם מישהי במשך ארבעה חודשים ואז נפרדנו. נפרדנו בגלל דברים שהיום הייתי עולה עליהם אחרי שלושה דייטים. ואם לדייק בניסוח: נפרדנו בגלל דברים שהיום היו עולים לי על העצבים אחרי שלושה דייטים.

היום אני כבר מכיר את עצמי טוב יותר

כי ככה זה: היום אני כבר מכיר את עצמי טוב יותר. אני יודע מה אני מחפש. אני יודע מה אני רוצה. אני יודע מה חשוב לי ומה פחות. ואני יודע עם מה אני יכול לחיות ועם מה לא.

לפעמים אני לא בטוח, ואז אני נכנס להתחלה של הקשר ומחכה לראות מה יתפתח, מקווה לטוב. לא תמיד אני יודע לשים את האצבע על מה שלא עובד, אבל למדתי שאם האינסטינקט שלי אומר לי "לא" - כדאי להקשיב.