נגד תוכנות סינון, בעד חינוך ילדים לאחריות

מאמרו הביקורתי של עמיתי, פרופ' עזי ברק, על הפרסומת של בזק בדבר התקנת מצלמות רשת ביתיות, העלה בי סוגייה בה אני מתחבטת בזמן האחרון. אותי פחות מעסיקה השאלה האם בזק נותנת לנו דוגמה רעה בכך שהיא מציעה לנו לנטר את ילדינו. האם אנו לא עושים את זה ממילא?

בארה"ב למשל, בכל ביה"ס הציבוריים והספריות הציבוריות ישנה חובה להתקין תוכנות סינון מתאימות, אשר מאפשרות סינון תכנים מזיקים לקטינים. חוסר ציות של מוסדות להתקין תוכנות שכאלו מביא עליהם גזירה של קיצוץ בתקציבי המדינה. ומי היה רוצה להסתבך עם האוצר? גם אצלנו רוב בתי הספר משתמשים בתוכנות סינון.

לכן, במאמר זה ברצוני להתמקד בסוגייה מטרידה יותר, וזוהי דילמה נורמטיבית: האם ראוי לנטר את ילדינו – הן במסגרת בתי הספר והן במסגרת הבית?

בעדות שניתנה בפני בית המשפט האמריקני על סמך מחקר שנערך ע"י פרופ' פיליפ סטארק, נמצא לאחרונה כי תוכנות סינון מצליחות לסנן בין 40% ועד ל-91% מהתכנים שהם בעלי אופי מיני. ולעומת זאת אותן תוכנות מסננות בין 0.4% לבין 23.6% תכנים שלא היו אמורים להיות מסוננים. כלומר טווח הטעות יכול להיות גדול ביותר.

במחקר אחר שנעשה עבור הקונגרס מצויינות בין השאר בעיות נוספות טכניות ואנושיות של אותן תוכנות סינון. אבל הדיון באפקטיביות הסינון לדעתי הוא משני לשאלה החשובה באמת.

אז הנה אני חוזרת לשאלה המקורית. האם בכלל ראוי לסנן את ילדינו? כשאני מרצה בכיתתי ודנה עם הסטודנטים שלי בשאלה "האם ראוי לשים תוכנת סינון לילדיי", אני בדרך כלל נוקטת בגישה המגינה על חופש הביטוי, והמגנה התקנת תוכנות

סינון כלשהן בבתי הספר או בבית.

הטענה הכי משכנעת שלי היא: הרי ברור שהילדים הללו ימצאו בסופו של דבר דרך לעקוף את כל המסננים והחסמים למיניהם אם ירצו.

לכן, השיטה הזו אינה אפקטיבית. להיפך, היא משמשת כבומרנג, וכאילו קוראת לילדים שלנו לרמות, לעקוף ולעשות דווקא.

על כן יש לנקוט בגישות יותר חינוכיות המסבירות לילדים מהן הסכנות או לחילופין מה טוב ומה רע (ואני מודעת לכך שטוב ורע זה נושא יחסי – אז לא נגדיר אותם כאן), או מלמדות אותם גישה וגלישה נכונה באינטרנט, וזאת כאלטרנטיבה לתוכנות סינון אשר "מונעות-לא מונעות" את המעבר הבלתי נדלה של תכנים (ביניהם תכנים "לא ראויים") לילדינו באינטרנט.

נכון, כשאני מגיעה הביתה וחובשת את כובע ההורה לשני בנינו, שוב ההיסוס חוזר ופוקד אותי. בייחוד כשאני רואה את בנינו השמח שמראה לי את משחק הפוקימון החדש בו הוא משחק, ובראש האתר אני מבחינה בתמונות פורנוגרפיות והזמנות להיכנס לאתרי פורנוגרפיה, מהקשים ביותר שאני יכולה להעלות על הדעת.

ולמרות הכל, אני מבקשת לחנך את ילדינו ואת תלמידיי כי עלינו לפתח אחריות חברתית ואחריות עצמית לדרכי השימוש וצריכת המידע באינטרנט. זאת כאלטרנטיבה לפיתוח אמצעי סינון, המטילים ספק באחריות הפרט, מצד אחד, וממילא אינם אפקטיביים, מצד שני.

לכן אצלנו בבית אין תוכנות סינון, במקום זאת אנו מחנכים את ילדינו לאחריות.