לפני שמקללים את השובתים
אתה שעומד מול המשרד הסגור, זכור: המאבק על החוליה החלשה הוא על השרשרת כולה
רגע לפני שאתם מפטירים קללה מול הדלת הסגורה של משרד ממשלתי כזה או אחר, עליו מודבק הדף המודיע "כאן שביתה", כדאי שתעצרו ותחשבו: השביתה הזאת נועדה בעצם להגן עליכם. היא נועדה לעצור את חלחול הנורמה של שימוש בשכר כבן ערובה מן הרשויות המקומיות אל מקום עבודתכם אתם, במגזר הציבורי והפרטי כאחד.
מטרת ההתעמרות המתמשכת של האוצר בעובדי השלטון המקומי היא לקבע נורמה חדשה ביחסי העבודה בישראל. נורמה ההופכת את השכר לקיצבה, למתת חסד. ציבור עובדי הרשויות המקומיות הוא באופן יחסי "חזק", במובן זה שהוא מאורגן. אם אפשר יהיה לפגוע בתנאי ההעסקה שלו - משמע, את עצם תשלום השכר - ולשבור אותו, אזי ייפרץ הסכר המגן על מערכת השכר בישראל כולה. אם עיריות אינן משלמות את השכר במועדו או בכלל, כיצד ניתן יהיה לבוא בתלונה למעסיקים קבלניים שעושקים את עובדיהם? ומה יעלה בגורלם של העובדים כפרילנסרים?
אי תשלום המשכורות ברשויות המקומיות אמור להיות ספינת הדגל, שבעקבותיה ישוט המשק הישראלי כולו. לאוצר יש אחריות מלאה להתנהלות השערורייתית הזאת. "נערי האוצר" רואים בעבודה מאורגנת את האויב העיקרי שעליהם להכניע כדי להפוך את המשק הישראלי לגן-עדן לניצול. האוצר נוקט מגוון אסטרטגיות כדי להשיג את היעד הזה: מפיטורים ליליים של מורים, דרך קיצוץ מתמיד במצבת המועסקים על-ידי הממשלה והעברת עבודות למיקור חוץ, ועד להעסקה ישירה של עובדי קבלן במשרדי הממשלה. חוק ההסדרים, ספר הקודש של נערי האוצר, מכיל אף הוא מגוון צעדים שמטרתם לפטר ולפגוע בזכויות עובדים. אי תשלום המשכורות לעובדי השלטון המקומי הוא איפוא אמצעי נוסף במדיניות הכוללת של שבירת העבודה המאורגנת.
הלנת השכר המתמשכת מקבעת בישראל נורמה נוספת: מעמדו של השכר הופך בדרך זו לנחות ביחס לכל התחייבות כלכלית אחרת. שום חייב משכנתא, שאינו עומד בתשלום חובו, לא היה זוכה לאותה חירות מתשלום לה זוכות הרשויות המקומיות. האוצר, שמהדק את הפיקוח על האוברדרפט כדי להרגיל את כולנו למשמעת תשלום ראויה, מוציא מכלל זה את השכר. שכר פשוט אפשר לא לשלם - וגמרנו. חמור מכך: האוצר הופך את העובדים לבני ערובה, כדי למשטֵר ולמשמֵע את הרשויות המקומיות. בעצם, העובדים הפכו כאן לסוג של עירבון; לסחורה שאפשר לטלטל לכאן ולכאן.
פקידי האוצר, המודעים להתנהלות השערורייתית בנושא שכר עובדי הרשויות המקומיות, מפנים אצבע מאשימה לכיוונו של עמיתם, ד"ר ירון זליכה, בתור האחראי לשערורייה. אלא שבכך חושף האוצר את ערוותו הוא: קטטות הפקידים בתוכו מציגות את התנהלותו כדומה לזו של אחרונת המכולות השכונתיות, כאשר אינטרסים כוחניים מתחפשים ל"טובת הציבור".
השביתה היום מגלה שהעובדים ניצחו את האופן שבו ההון הישראלי חומס את זכויותיהם. זה תמיד נעשה במקום מסוים וכלפי ציבור מסוים, שאפשר לנהל נגדו מלחמה נקודתית. אך כשנשחק השכר במקום אחד, הוא הופך מיד להיות הנורמה במקומות אחרים. לצערם של הכתבים הכלכליים, הפעם הם אינם יכולים לומר שהשביתה משרתת את החזקים - כמו עובדי חברת החשמל והנמלים, שאותם אוהבים לשנוא. נהפוך הוא: החזקים נרתמים הפעם לטובת החלשים, עובדי הרשויות. והאחרונים הם עוד חזקים ביחס לעובדי הקבלן.
השביתה במשק איננה רק למען עובדי הרשויות; היא נעשית כמאבק על זכויות העובדים ועל מקומה של העבודה מול ההון. היא מפגינה את כוחם האמיתי של העובדים - הסולידריות. זהו עיקרון היסוד שהניע את מאבקי העובדים מאז ומעולם. ולסולידריות יש מן טבע שכזה: היא מנצחת.
השביתה מבהירה בצורה חדה שיחסי העבודה בישראל הם שרשרת של חוליות האחוזות זו בזו, וחוזקה של השרשרת הוא כידוע כחוזק החוליה החלשה ביותר. השביתה היום איננה רק כדי לסייע לאחת החוליות; היא כדי להגן על השרשרת כולה. ולכן גם אתה, שעומד מול המשרד הסגור, זכור: המאבק על החוליה החלשה היום יגן על זכויותיך מחר.
פרופ' דני גוטוויין מרצה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת חיפה
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
