האם אולמרט בוורטיגו?

ורטיגו מוגדר במונחי תעופה רפואיים כ"תחושה של סחרחורת סיבובית, בה חש האדם כאילו הוא עצמו, או סביבתו, נמצאים בתנועה מתמדת". אולמרט אמנם לא יושב בקוק-פיט וכנראה לא סובל מוורטיגו אמיתי, אבל ברור שהוא מסוחרר מהתשואות הרמות לקריאתו מעל קברו בן-גוריון: "אני מושיט ידי לשלום לשכנינו הפלסטינים, בתקווה שלא תושב ריקם". ויתוריו - מוויתור על שטחים, דרך פינוי ישובים ועד לשחרור אסירים - כך נדמה לו, הפיחו רוח שלום חדשה במזרח התיכון.

חלק משריו מסתכלים ורואים רק רוח עיוועווים. "זהו סחריר מארץ הספינים, שיחלוף עם גשם הקסאם הקרוב", התפייט אחד מהם. "יותר מדי מילים זרו כאן חולות של שלום בעיניים, אך מעולם לא כיבו את אש המלחמה". שר סקפטי אחר אמר: "מעשיו של מנהיג אינם נמדדים במילותיו, אלא במעשיו, החיים במזרח התיכון לימדו אותנו שכדי להגיע לשלום - יש להתכונן למלחמה".

בלשכת ראש הממשלה תמהים. "ורטיגו? ראש הממשלה בוורטיגו? ראש הממשלה נהנה מאחד השבועות הטובים בכהונתו. התמיכה בעקרונות התוכנית המדינית היא סוחפת, כולל אנשי ליכוד ועבודה. תראו איך כל העולם מוחא לו כפיים, מבוש במסיבת עיתונאים בעמאן, דרך השר עומאר סולימאן שבא ממצרים, עבור לאבו-מאזן ברמאללה, וכלה בקונדוליזה רייס כאן בירושלים. אז מי כאן בוורטיגו?".

אלא שבינתיים, זה מה שמראים המכשירים: 

• ירי הקסאם על שדרות ועוטף עזה נמשך.

• ראשי מערכת הביטחון מביעים ספק ביכולתה של הפסקת האש בעזה להחזיק מעמד.

• אין הסכם הפסקת אש בגדה.

• במערכת הביטחון מזהירים שהפסקת אש בגדה תביא להתעצמות רקטית שתאיים על מרכז ישראל.

• נמשכות ההברחות של אמצעי לחימה וחומרי נפץ מגבול מצרים.

• צה"ל שוקד על תוכנית פעולה נרחבת נגד ארגוני הטרור בעזה, אשר תוצג ביום ראשון לקבינט לביטחון לאומי.

• החמאס אינו שש לוותר על השלטון ברשות הפלסטינית.

• אבו-מאזן לא מצליח, עדיין, להקים ממשלת אחדות לאומית.

• ממשלת ישראל לא אישרה את רשימת האסירים לשחרור, בעיקר לא את אלה עם דם על הידיים.

• אף אחד, חוץ מאולמרט, לא אישר עדיין את הוויתורים לפלסטינים, לא הממשלה, לא הכנסת ואפילו לא סיעת קדימה.

אז מי כאן בוורטיגו? התשובה, כנראה, במבחן ההתרסקות - או של אולמרט או של התזה על ראשו המסתחרר.  

ליברמן דווקא מרוצה

למרבה הפרדוקס, סגן ראש הממשלה החדש אביגדור ליברמן סבור שהצעותיו הנדיבות של ראש הממשלה לפלסטינים דווקא משרתות אותו. יושב ראש ישראל ביתנו - נץ שאינו מאמין בניסים מדיניים - לא יצא בקול גדול נגד נאום אולמרט על נסיגה כואבת ופינוי יישובים ביהודה ובשומרון. בינתיים, הוא יושב קר ומפוקח מהצד, ממתין שהפלסטינים כבר יעשו את הפשלה שלהם. הוא יודע שכשאולמרט יתאכזב מהפרטנר, הוא כבר ייתן לו את הלגיטימציה לטפל בפלסטינים בדרכו שלו.

ליברמן, שנכנס לממשלה על תקן המשקולת הימנית של אולמרט, לא השתנה. גם מילים הנישאות ברוח נחל צין לא ישנו אותו. לא, הוא לא מוכן להוריד יישובים יהודים מיהודה ומשומרון, הוא לא מאמין בנסיגה בהסכמה לגבולות 67' ולא בכך שהחמאס הפונדמנטליסטי ייעלם ויותיר את הזירה לאבו-מאזן. הוא גם אינו מאמין שארגוני הטרור יעצרו את התחמשותם רק בגלל שסוכם על הפסקת אש וגם לא בכך שהנשיא הפלסטיני יצליח להניע את הגלגל המדיני - כפי שאולי מדמיינים בלשכות בוושינגטון, בפאריס, בלונדון ובירושלים. אז בינתיים הוא יושב לבדו במזנון הכנסת, ומצית סיגר להנאתו.

לא אכפת לו לדבר, אבל לעת עתה הוא לא מתראיין. הוא נוקט בטקטיקה של "ישחקו הנערים לפנינו". הוא אינו מתעמת גלויות עם אלה שפתאום רואים שמיים כחולים מעל עזה, שבהם יונה עם עלה של זית. הוא בוודאי שלא יתעמת עם ראש ממשלה. יש לו סבלנות. מבחינתו, מחר או מקסימום מחרתיים, ייכשל אבו-מאזן בניסיון להקים ממשלת אחדות לאומית, שהיא תנאי להתקדמות מדינית, או לחילופין אחד מריבוא התארגנויות הטרור יחדש את ירי הקסאם מעזה. אז עד שיקראו לו לטפל בפורעים, יש לו זמן ליהנות מהסיגר.