סקופ: אני מאושרת עם בן זוגי

אין כזה דבר מערכת יחסים מושלמת. לכל זוג יש מריבות וחילוקי דעות, וגם מחשבות (לא תמיד נדירות) על פרידה. אבל רוב האנשים שמסתכלים עליי ועל בן זוגי זה שלוש וחצי שנים - מקנאים. אני לא אתחיל לספר עכשיו איך מבחוץ אנחנו נראים חזקים ומפנים מתפוררים, כי אנחנו לא. אנחנו עוברים תקופות קשות כמו כולם, אבל אנחנו עדיין מאושרים ביחד, ומאוהבים יותר מאי פעם.

אני לא באה להשוויץ בפניכם שיש לנו זוגיות נהדרת ולכם לא, אלא רק לתת קצת טיפים מנסיוני, למערכת יחסים מאושרת ובריאה הרבה יותר, מבלי להתיימר להיות מומחית בנושא. אם תנסו להפנים את הרעיונות, אולי תהיו גם אתם בדרך לאושר.

הוא החבר הראשון שלי

אנחנו צעירים, בן זוגי ואני, שנינו משוחררים טריים מצה"ל, והוא החבר הראשון שלי - אולי זהו אחד הגורמים להצלחתנו. עוד לא הספקתי להתקלקל ממערכות יחסים קודמות. האקסיות שלו, לעומת זאת, כבר הספיקו לקלקל אותו קצת, אך למזלי הנזק כנראה לא היה כבד מאוד. ואולי גורם חזק יותר הוא היותנו טיפוסים פשרניים, מוכנים לוויתורים, מתעקשים רק על עקרונות באמת משמעותיים כמו "איך נחנך את ילדינו העתידיים", ולא על "לאן נצא בשישי בערב".

אנחנו גם רומנטיקנים, למרות שהוא לא יודה בכך. אנחנו חולמים על חתונה מרגשת, בית קטן ושלושה ילדים חמודים שיירשו ממני את המתמטיקה וממנו את ההיסטוריה. אנחנו אוהבים לדבר על כך כל יום, כל הזמן, וזאת על אף גילנו הצעיר. נישואים לא מפחידים אותו, לא גורמים לו לברוח ולהשאיר בדלת חור בדמותו. אנחנו אוהבים לחלום בצוותא על עתיד משותף בהרמוניה מושלמת.

אנחנו לא מאמינים ב"הפסקות" במערכת היחסים. זוגיות היא לא חשמל, היא לרוב לא שורדת היטב הפסקות יזומות. אולי השורה התחתונה באהבה הבלתי דועכת שלנו היא שאנחנו רוחשים כבוד עצום אחד כלפי השנייה ובוטחים זה בזו בעיניים עצומות. יש לו ידידות, לעתים הוא נפגש איתן, ולרגע אני לא חושבת למנוע זאת ממנו, כי אני יודעת שהוא לעולם לא יעשה כלום שיפגע בי. הוא יעדיף לכרות לעצמו יד קודם. בחורים מתחילים איתי במסיבות, ואני תמיד מספרת לו על כך, מיוזמתי. זה לא מפחיד אותו. זה אפילו מחמיא לו, לדעת שבחורים חמודים שמים עין על החברה שלו, שבתגובה לא שמה עליהם קצוץ, כי הוא חשוב לה יותר מהכל.

את רוב הקשר עברנו בצבא, מחמשוש לחמשוש

תובנה חדשה שגילינו רק לאחרונה, היא שמרחק עושה רק טוב לזוגיות. אני לא מציעה שבן הזוג יעבור לגואטמלה, אבל כן צריך לתת מדי פעם קצת מרווח נשימה, גם כשלא רוצים. את רוב הקשר שלנו עברנו בצבא, חיינו מחמשוש לחמשוש, אבל כבר תשעה חודשים, מאז השחרור, אנחנו גם גרים ביחד. בהדרגה המצב נהיה לא כל כך טוב, רבנו לעתים קרובות מדי, שכבנו לעתים רחוקות מדי, התחלנו לחשוש לעתיד הקשר שלנו. הפתרון הגיע במהירות - הוא טס לחו"ל לעשרה ימים, בלעדיי. רק עשרה ימים. הגעגועים היו עזים, וכשהוא חזר, הכל היה אחרת - האהבה היתה חזקה יותר, ואפילו הסקס היה נפלא הרבה יותר.

כך הגענו לתובנה שמותר להיפרד מדי פעם, לזמן קצר, וזה לא נורא אם כל אחד עובד בעבודה אחרת בשעות שונות, ואם לפעמים אנחנו לא מתראים אפילו יום שלם, או לא מבלים את ליל שישי ביחד. כל עוד בסופו של יום אנחנו חוזרים זה לזרועות זו, הכל בסדר גמור.

אז הגיע הזמן לחתוך את הדרמות, למחוק את השקרים, לצנזר את ההעלבות, להתחיל לפזר כמויות נדיבות של כבוד והערכה, ולא לפחד מגעגועים. נסו, ואולי תוכלו גם אתם להיות מאושרים כמוני.