ב.מ.וו X5 - מורה הדרך

צניעות לא אפיינה את אנשי ב.מ.וו בהשקת ה-X5 החדש. לאור הצלחת הדגם הקודם, אפשר להבין אותם. הם גייסו כמעט כל צירוף אותיות עבור שפע ארוך של מערכות, ופתחו בהכרזה שב.מ.וו היא המובילה בפלח ה-SAV היוקרתי. SAV? זה, אם לא ידעתם, Sport Activity Vehicle, לעומת Utility ב-SUV המוכר. הכוונה היא לרכב פנאי יוקרתי ומעודן, שנועד לכביש. בדרך הם שכחו כמובן את ה-RX של לקסוס שנמכר טוב משמעותית.

ב.מ.וו X5 המחודש

אבל אפשר להבין את החיוך. כאשר הושק ה-X5 בסוף האלף הקודם (1999) נראה היה שב.מ.וו מוכרת את ערכיה עבור הדולר האמריקני של שוק היעד הגדול. אלא שה-X5 לא בייש את הפירמה. הוא הציע יכולות כביש וניהוג שלא היו מוכרים בתחום וגרר את יריביו האירופים לכיוון. למעשה, מכירותיו כה טובות עד שמותר לתהות האם מחליפו לא הגיע מוקדם מדי.

יום לימודים ארוך

ב.מ.וו רוצה לשמור את הקשר לנוסחה המוצלחת, כפי שמוכיח הדמיון בעיצוב. אלא שמתחת לאבולוציה המוצלחת במראה מסתתר רכב שונה לגמרי. הקווים התפוחים והיוקרתיים מסתירים צמיחה משמעותית מכל כיוון: בסיס הגלגלים גדל ב-11.3 ס"מ ל-293.3 ס"מ, האורך ב-15.7 ס"מ ל-485.4 ס"מ. הסיבה לצמיחה היא אפשרות להציע שורת מושבים שלישית שהפכה מבוקשת בתחום. בכך הופך ה-X5 למכונית ראשונה עם שבעה מקומות וסמל ב.מ.וו.

עוד חידוש (עבור ב.מ.וו) הוא מערך מתלים עם עצמות עצה כפולות מלפנים. ל-X5 גם מערך מנועים חזק יותר, ותיבה אוטומטית (אין אפשרות לידנית. הלו, ב.מ.וו?!) עם שישה הילוכים (לעומת חמישה בעבר). כיאה לב.מ.וו של ימינו, מקום הטכנולוגיה המתקדמת לא נפקד וניתן לקבל כאן את ההגה האקטיבי (שמשנה יחסי העברה במהירות איטית), מייצב אקטיבי מלפנים ושליטה אלקטרונית במערך הבולמים. כמו כן יש קפיצי אוויר מאחור.

לכל אלה משודכת ההנעה הכפולה המוכרת, שמעבירה באופן רגיל 60% מהמומנט לאחור, אבל יכולה להעביר 100% לכל כיוון. הגבהת מרכב, הילוך כוח או אפילו חבילות שטח אל תחפשו כאן. בב.מ.וו בפירוש מסבירים שה-X5 אינו מיועד לשטח, ושהלקוחות לא רצו תוספות כאלה בדגם היוצא. האזכור היחיד לשטח נותר לכן בקרת הנסיעה במורד.

כניסה לתא הנוסעים מזכירה שוב כמה מורכבות הפכו מכוניות היוקרה. המראה נקי, ברור ומהודר, ויוצר תחושה מפוארת מבעבר (חוץ ממד הדלק הישן) ועדיין קלאסית. אחרי שמסתגלים, מהר מאד צצים חידושים כמו בורר ההילוכים האלקטרוני החדש במרכז סביבת הנהג. חבל רק שהוא לא אינטואיטיבי לתפעול.

כיוון חשמלי רב אפשרויות למושבים ולהגה מייצר תנוחת ישיבה נוחה. אני עדיין לא מתלהב ממנגנון האיתות, אבל נהנה מהתצוגה העילית על השמשה, שמראה בין היתר את המהירות. היא ברורה וקריאה, אך מעט מסנוורת בלילה. וישנה כמובן מערכת ה-I-Drive ששופרה שוב. ועדיין מורכבת מדי.

מאחור המרחב גדול מבעבר והנוסעים ייהנו משליטה על מזג האוויר (בתוספת תשלום). תא המטען שפתיחתו מפוצלת גדול ונוח, וכולל תא שימושי מתחת לרצפה. בתצוגה הסטטית ניתן היה למצוא גרסת שבע מקומות, וניסיון הידחקות לאחור (לא קשה) מסביר שהיא מתאימה בעיקר לילדים.

מניעים

ה-X5 מתעורר לחיים בעזרת לחצן, אך בלם היד האלקטרוני אינו אוטומטי ויש לשחררו ידנית לפני יציאה ("אנחנו עוד בודקים אפשרות אוטומטית"). הסתגלות קלה לבורר עם לחצן ה-P, לחיצה על הבלם והופ - ה-D נכנס. סוף סוף יוצאים לדרך ולרשותנו שני המנועים שמגיעים לאירופה - 3.0 ליטר דיזל ו-4.4 ליטר בנזין. ה-3.0 ליטר בנזין מוקצה בינתיים רק לאמריקה, אבל יגיע בקרוב.

לוגם הסולר הוא בפירוש החשוב לאירופה. הוא מייצר 235 כ"ס, 53.1 קג"מ, ועם תיבת שישה הילוכים היכולת מצוינת. היא אפילו טובה ממה שרומזים הנתונים המרשימים - 216 קמ"ש ו-8.3 שניות למאה. המנוע מגיב טוב למצערת, נושם היטב ואינו מאבד אוויר בסל"ד גבוה. הוא מייצר צליל גברי שגורם לי לשכוח שמדובר בלוגם סולר. כמעט בכל מצב הוא מאיץ היטב וחלק ובפירוש מסווה את העובדה שמדובר ברכב ששוקל 2,180 ק"ג.

מנוע ה-V8 עם הגרגור הממכר אינו מרגיש חזק משמעותית בתנאי יומיום. זאת למרות יתרון של 120 כ"ס, נתוני האצה עדיפים (6.5 שניות למאה) ומהירות מרבית של 240 קמ"ש. אגב, קריאה אקראית ולא בהכרח מייצגת במחשב הדרך סיפרה על 8 ק"מ לליטר בדיזל לעומת 5.7 בבנזין.

והניהוג

בהופעתו הציג ה-X5 רמה חדשה ביכולות הדינמיות של רכבי שטח מגודלים. האם החדש יכול לשמור על אותה תחושה מדויקת ואינטימית? התשובה מורכבת.

גרסת הדיזל, שנעדרה את השליטה האלקטרונית בבולמים ומייצב, הרגישה הרבה יותר מחוברת, ברורה ומדויקת ולכן גם הרבה יותר מהנה מגרסת ה-V8. אבל כמקובל בימים אלה, התחושה עדיין פחות חדה ומדויקת, בייחוד בהיגוי, מהדגם היוצא. ועדיין איני מכיר הרבה כלי רכב במידות כאלה שמשרים כל כך הרבה ביטחון בכביש מפותל. כזה שגורם להמשיך ללחוץ על המצערת כדי לחוש בהרחבת קו מתחלפת בפסיעת אחוריים כאילו הייתה זו אימפרזה טורבו. ושוב אזכיר שזה מעין רכב שטח. ב.מ.וו, יפה.

עודף אלקטרוניקה ומחשוב אינו מוסיף להנאה. את זה מדגימה גם ב.מ.וו בשנים האחרונות. ואכן גרסת ה-V8, שעוטה את מלוא המערך האלקטרוני, הרגישה מנותקת, פחות חדה ומדויקת והשרתה פחות ביטחון. בייחוד על משטחי אספלט לא מושלמים.

סיכום ביניים

נראה שה-X5 איבד משהו מהחדות, אם כי הגרסאות הפשוטות (שלא התייצבו) עשויות לשפר את המאזן. אבל הוא לא ויתר על העומק הדינמי ותחושת ב.מ.וו, ונותר קליל בהרגשה לעומת מתחריו. הוא נותן תחושה דינמית יותר ופחות מגושמת, במיוחד בגרסת הדיזל ה"אירופית", שבפירוש הייתה עדיפה על האחות הבכירה.

בזכות העיצוב האלגנטי מבעבר, הוא גם נראה פחות מגושם. כל זה, בתוספת האפשרות לשבעה מושבים, מעורר ציפייה לצפות לכך שהוא ימשיך את מסע ההצלחות. ההמלצה תהיה כנראה ללכת על הגרסאות הפשוטות, מה שגם יקל את הגלולה של העלייה הצפויה במחיר.