אמה של תאיר ראדה: איך אני ממשיכה מפה?

"היא היתה ילדה גדולה מהחיים. הבת שלי היתה הדבר היקר ביותר, הנסיכה הקטנה שלי. אני לא יודעת איך אני ממשיכה מפה הלאה" - כך מררה היום (ה') בבכי אמהּ של הנערה תאיר ראדה מקצרין, שנרצחה אתמול בשירותים של בית ספרה.

לבית המשפחה זרמו הבוקר קרובים ואורחים רבים, שבאו לנסות ולנחם במעט את המשפחה בשעותיה הקשות ביותר. האב, שמואל ראדה, נסע למכון לרפואה משפטית באבו-כביר כדי לנסות ולברר את סיבת מותה הטרגי של בתו. האם, אילנה, ישבה בקצה הסלון ממררת בבכי, אוחזת בידה טרנינג ורוד השייך לבתה ומתקשה לעכל את האובדן.

"בשבוע שעבר, כשצפינו בטלוויזיה, היא אמרה לי: אמא, גם אני רוצה להיות בתוכנית נולד לרקוד, את יודעת שאני מתאימה. עניתי לה: את עוד קטנה, תירשמי כשתגדלי, יש לך כשרון בשירה, כשרון בריקוד, ברגע שתתאימי זה יהיה המקום שלך", נזכרת האם ברגעים הקטנים מחיי היום-יום עם בתה. 

"אף אחד לא יכול לתאר מה התרחש בבית הספר באותן דקות קשות", היא אומרת בשעת כאבה ומפנה אצבע מאשימה כלפי מערכת החינוך בשל כך שגופת בתה נשארה בתא השירותים מספר שעות בטרם נמצאה.

האם חוששת כי בתה נרצחה על ידי תלמידים בוגרים יותר ומספרת כי מתוקף תפקידה כחברה בוועד ההורים המרכזי בקצרין התנגדה בעבר לאיחוד הכיתות הצעירות (ז'-ח') עם תלמידי התיכון. "זה גיל בעייתי, הילדים שלנו עוד קטנים. התנגדתי למעבר הזה, וכנראה שידעתי למה. זה כל כך כואב וקשה". 

שירי מלכה, חברת המשפחה, אמרה כי  "תאיר היתה מלכת הכתה, תמיד בחרה לעזור דווקא לחלשים ולאלה שלא היו להם חברים, פשוט טוב לב עצום. תאיר היתה בת יחידה אחרי שני בנים. אמא שלה פיללה שתיוולד לה בת ותאיר היתה הגשמת החלום".

מלכה ציינה עוד כי במשפחה ישנו זעם רב על כך שאמא שולחת את בתה לבית הספר וכך פתאום היא לא חוזרת משם: "אני מקווה שיצליחו לתפוס את הרוצח ושיסבול כל יום שהוא חי עד יום מותו, אנשים בקצרין מפחדים. כמה הורים ששלחו את ילדיהם לבית הספר ליוו אותם עד דלת הכתה, זה לא דבר שמוכר לנו ביישוב הקטן הזה ואנחנו מקווים שהתעלומה תיפתר במהרה".  

"רגשות אשם ועצב בקרב התלמידים"

בבית ספרה של תאיר, נופי גולן, שררה הבוקר אווירה קשה. תלמידים רבים בחרו שלא להגיע ליום הלימודים, ואלה שכן הגיעו לא השתתפו בשיעורים ובמקום זאת נפגשו עם פסיכולוגים, יועצים ומחנכים לפעילויות הסברה והרגעה בעקבות הרצח.

במוסד החינוכי הוקמה פינה לזכרה של תאיר, והתלמידים תלו שם שירים וסיפורים שכתבו לזכרה, ותלו ציורים. פרט לקצרין נשלחו הבוקר ליישובי רמת הגולן צוותים מהשירות הפסיכולוגי-ייעוצי במשרד החינוך, כמו גם אנשי מקצוע של הרשות על מנת להרגיע את החרדה בקרב הורים וילדים בכל האיזור.

"התלמידים מעלים הרבה תחושות של כעס על הכל. תחושה של רגשות אשם ושל עצב", מספרת רונית אפרים, מנהלת השירות הפסיכולוגי בקצרין, ופסיכולוגית בחטיבת הביניים בבית הספר בו נרצחה הנערה. "הם כרגע בהלם, בשוק. המקרה הזה ערער את תחושת הביטחון הבסיסית.

"בינתיים אנחנו עדיין לא מצליחים ליצור פעילויות של חיזוק וחוסן, התלמידים עדיין לא במקום הזה. איפשרנו להם לכתוב עליה דברים שרוצים להגיד לה. תלמיד שחש שהוא אינו יכול להישאר בכתה, איפשרנו לו לצאת החוצה. התקשרנו לתלמידים שלא הגיעו לבית הספר וניסינו לשכנע אותם להגיע. ברגעים כאלה מאוד חשוב להיות ביחד". 

"הילדים לא חוזרים הביתה לבד"

אמירה נחום, רכזת הגנים במועצה מקומית קצרין, תושבת ותיקה ואם לתלמידה בכתה י"ב בתיכון נופי גולן, סיפרה ל-ynet על תחושותיה: "זה זעזוע עמוק, הלב נחמץ. זה לא טבעי שילדה בת 13 הלכה לבית הספר ולא חוזרת הביתה, הייתי רוצה שיפתרו את התעלומה הזו על מנת להחזיר את הביטחון לילדה שלי ולשאר תושבי היישוב, בבוקר המלצתי לבת שלי ללכת לבית הספר כדי להיות שם, לדבר, להתייעץ, להביע תחושות. זה מקרה חריג שצריך להיבדק, לדעתי הוא היה על רקע חולני. תאיר היתה ילדה נעימה ומקסימה שלא יכולה להיות מעורבת בכל דרך שהיא באלימות".

בדומה להורים נוספים, גם אמירה העדיפה שבתה תחזור היום מבית הספר ביחד עם חברה ולא לבדה. "היום הזה הוא שונה, הבת שלי מורגלת ללכת לבדה ברחובות קצרין בכל שעות היממה בלי חשש, ילדים בקצרין כבר מגיל שלוש הולכים לבד לבריכה, למתנ"ס ולבית הספר, זה טבעי עבורנו, בשביל זה באנו לגור במקום הפסטורלי הזה. כך הוא היה עד אתמול ואני מקווה שיהיה כך גם מחר".

מספר הורים טענו כי ההחלטה שהתקבלה לפני מספר שנים לאחד את תלמידי כתות ז'-ח' לבית ספר איזורי אחד עם תלמידי כתות ט'-י"ב היה מוטעה בשל הפרשי הגילאים הניכר בין הילדים אך גורמי החינוך בקצרין הדגישו כי המהלך נעשה לאחר שנבדק היטב ובוצע בהליך פדגוגי נכון.

היום בשעה 15:00 תתקיים הלווייתה של תאיר ובערב תיערך ישיבה עם הורי התלמידים בבית הספר, שבה יוכלו להעלות חרדות וחששות.