מרצים למשפטים: חוק האזרחות לא דמוקרטי
בפנייה ליועץ המשפטי לממשלה וליועצת של משרד הפנים הסבירו 40 מרצים בעלי שם כי חוק האזרחות פוגע בזכות לנישואין ולהורוּת של אזרחי ישראל, "פגיעה הנוגעת אך ורק לאזרחיה הערבים של ישראל, וכך היא מולידה גם אפליה על בסיס לאומי"
"דמוקרטיה אינה מטילה איסור גורף ובכך מפרידה בין הורים לילדיהם; דמוקרטיה אינה מטילה איסור גורף ועל ידי כך מפלה בין אזרחיה באשר להגשמת חיי המשפחה שלהם". כך כתבו 40 מרצים ידועי שם למשפטים, שמתנגדים לחוק האזרחות, במכתב ששיגרו היום (ו') ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז וליועצת המשפטית של משרד הפנים.
המרצים טוענים כי חוק האזרחות, שמונע למעשה מאזרחים ישראלים להתגורר בארץ עם בני זוגם הפלסטינים, אינו מידתי, והוא יוצא אפליה ברורה בין ערבים ליהודים, שכן החוק פוגע באזרחים הערבים בלבד. סעיף איחוד המשפחות שבחוק הוא הסעיף שעל-פיו מעניקה המדינה היתרי שהייה ואף מעמד תושבות לפלסטינים או ערבים ממדינות שכנות, שנישאו כחוק לאזרחים ישראליים ומבקשים להתגורר עמם בשטחי ישראל. תהליך איחוד המשפחות מוביל בסיומו להענקת אזרחות ישראלית לבני הזוג ולילדיהם.
לטענתם, "משנת 2002 מגבילה ישראל הגבלה גורפת את איחוד המשפחות בין אזרחי המדינה לבין תושבים פלסטינים תושבי השטחים. אופייה הגורף של ההגבלה נעוץ בכך שהיא פוטרת עצמה מהצורך לבדוק אם אכן טמון סיכון ביטחוני קונקרטי בבן-הזוג הפלסטיני. היא יוצרת 'חזקת מסוכנות' המלווה כל פלסטיני תושב השטחים באשר הוא (אם הוא גבר מתחת לגיל 35 או אישה מתחת לגיל 25), והיא עושה חזקה זו לבלתי ניתנת לסתירה. בכך פוגעת מדיניות זו באורח קשה מאוד בזכות לנישואין ולהורוּת של אזרחי ישראל, פגיעה הנוגעת, הלכה למעשה, אך ורק לאזרחיה הערבים של ישראל, וכך היא מולידה גם אפליה על בסיס לאומי".
בנוסף טוענים המרצים כי למרות פסיקת בית המשפט העליון, "מצוי רוב מהותי בבית המשפט העליון, שקבע תחת הכותרת 'חזרה למושכלות ראשונים' כי תוספת הביטחון המושגת מזניחת הבדיקה האינידיבידואלית וממעבר לאיסור גורף גוררת אחריה פגיעה כה קשה בחיי המשפחה והשוויון של אלפים רבים של אזרחי ישראל, עד כי אותו מעבר אינו מידתי. דמוקרטיה אינה נוהגת כך. דמוקרטיה אינה מטילה איסור גורף ובכך מנתקת את אזרחיה מבני זוגם ואינה מאפשרת להם לחיות חיי משפחה; דמוקרטיה אינה מטילה איסור גורף ובכך מעמידה בפני אזרחיה את האופציה לחיות בה בלא בן זוג, או לעזוב את המדינה כדי לחיות בחיי משפחה תקינים; אכן, דמוקרטיה מוותרת על תוספת מסויימת של ביטחון כדי להשיג תוספת גדולה לאין שיעור ממנה של חיי משפחה ושוויון".
לסיום הוסיפו מחברי המכתב פנייה ליועץ מזוז: "אנו תקווה, נכבדנו היועץ המשפטי לממשלה, כי תפעיל את סמכותך כדי לסייע לחברה הישראלית לעצור מבעוד מועד", והסבירו כי "את קולנו אנו משמיעים כמרצים למשפטים שגורלה של החברה הישראלית וזכויותיהם של אזרחיה ושל אחרים הנתונים לשלטונה חשובים לנו מאוד".
החתומים על המכתב: ד"ר מוסה אבו רמדאן, פרופ' דוד אנוך, פרופ' ליאורה בילסקי, ד"ר מיכאל בירנהק, ד"ר ישי בלנק, ד"ר ארנה בן נפתלי, פרופ' גד ברזילי, ד"ר חאלד גאנים, ד"ר יוסף ג'בארין, ד"ר אורן גזל-אייל, פרופ' חיים גנז, ד"ר אייל גרוס, פרופ' עמנואל גרוס, ד"ר יוסי דהאן, ד"ר גיא דוידוב, ד"ר דפנה הקר, פרופ' אלון הראל, עו"ד רונית הרמתי-אלפרן; ד"ר נטע זיו, פרופ' עלי זלצברגר, ד"ר יונתן יובל, ד"ר משה כהן-אליה, ד"ר שי לביא, ד"ר ברק מדינה, פרופ' גיא מונדלק, ד"ר שגית מור, ד"ר אילן סבן, עו"ד איתי סבירסקי, ד"ר גילה סטופלר, עו"ד דורי ספיבק, עו"ד דנה פריבך-חפץ, ד"ר סנדי קדר, ד"ר מיכאיל קראייני, ד"ר רועי קרייטנר, ע"וד טלי קריצמן, פרופ' מוטה קרמניצר, פרופ' פרנסיס רדאי, ד"ר איסי רוזן-צבי, ד"ר נויה רימלט ופרופ' רונן שמיר.