הכנסת בגדה בעולים
מאות אלפי עולים קיבלו סטירת לחי מנבחריהם, שסירבו להקל עליהם ולהכיר סוף-סוף ביהדותם
אין ספק שהעלייה מברית-המועצות לשעבר הפכה לאחד מסיפורי ההצלחה של מדינת ישראל. לא שכל בעיות הדיור והתעסוקה נפתרו, לא שכל העולים עובדים במקצועותיהם, לא שהמבוגרים מקרבם מצאו את עצמם מבחינה חברתית ותעסוקתית; אבל ממעוף הציפור, מדובר בגל עלייה גדול מאוד, שהשתלב בחברה הישראלית והעלה את רמתה. הטרגדיה של עלייה זו היא חוסר ההכרה ביהדותם של מאות אלפים מבניה, המגדירים עצמם כיהודים לכל דבר ועניין.
אמנם, אלה מוכרים כאזרחים ישראלים בזכות קרוביהם היהודים. אך מי שאינו יהודי ומתאזרח בגין בן-זוגו, אינו רשאי להעלות ארצה את הוריו או את ילדיו מנישואים קודמים. אם הוא מתגרש, עולה שאלת זכותו להישאר בארץ, ובמרשם התושבים הוא אינו רשום, כמובן, כיהודי. רבים מהם חשים בלתי רצויים כאן. רובם הגדול אתיאיסטים או אגנוסטים, ואין הם מוכנים לעשות שקר בנפשם, להתגייר, להבטיח כי יקיימו מצוות - ולרמות את הרבנים שגיירו אותם. רבים מהם בנים לאב יהודי ולאם לא יהודיה, אלא שעל פי חוק השבות, יהודי הוא רק מי שאמו יהודיה (או שהתגייר), כפי שמקובל בהלכה. העובדה שבמאה ה-21 כבר אפשר לדעת בעזרת בדיקת DNA מיהו האב, ואילו אם פונדקאית איננה האם האמיתית, אינה משפיעה כמובן על ההלכה, ומבחינתה - מי שרק אמו יהודיה הוא יהודי, ומי שרק אביו יהודי - גוי.
אותם עולים נשאו עיניהם לבית המחוקקים, כדי שימצא דרך להקל עליהם. "ישראל בעלייה" לא פתרה את בעייתם, והם הצביעו בהמוניהם ל"שינוי". גם "שינוי" לא סייעה, והם נטשו אותה והצביעו עבור "ישראל ביתנו" של ליברמן. זו האחרונה דיברה גבוהה-גבוהה על ברית הזוגיות שעשויה להקל על העולים, והציגה זאת כתנאי להצטרפותה לממשלה. אך התנאי הזה נשכח ממנה כאשר חברה לקואליציה, והעולים נותרו מאחור. בשבוע שעבר, כאשר עלתה לסדר היום הצעת החוק שלי - לפיה המדינה תרשום כיהודים גם את מי שרק אביהם יהודי - הקפידו חברי "ישראל ביתנו" להתייצב כאיש אחד כדי להצביע נגד החוק. אחרי הכל, הם חברים נאמנים בקואליציה.
הצעת החוק אינה מתווכחת עם הזרמים השונים ביהדות ואינה תובעת מהם לשנות את כלליהם. היא גם לא מבקשת מהם להתנהג באורח ליברלי יותר, על מנת שאנשים אשר עלו לישראל, מזוהים איתה לחלוטין, דוברים עברית, חלקם בוגרי בתי ספר ישראליים ובוגרי צבא - יקבלו הקלות בגיור. לא; כל הרעיון העומד מאחורי החוק המוצע הוא של פתיחת עוד דלת אחת לעם היהודי: במקום שהגדרת היהודי תוענק באופן בלעדי לזרמים הדתיים, יאפשר הרוב הלא-דתי לאנשים לא-דתיים אחרים להצטרף אליו ולהיחשב יהודים על פי לאומיותם, ולא על פי דתם. אם ירצו האנשים הללו להינשא ליהודים דתיים, יהיה עליהם לעבור גיור, אם בן-זוגם יעמוד על כך. כיון שרוב החילונים נישאים לחילונים ורוב הדתיים לדתיים, תהיה זו בעיה שולית.
עד לתקופת ההשכלה של סוף המאה ה-18, כמעט שלא היו יהודים לא-דתיים, ומי שעזב את היהדות עבר לנצרות או לדת אחרת. הגדרת האדם הייתה הגדרה דתית, וממילא כך הייתה גם ההגדרה היהודית. החילוניות יצרה מצב חדש, שבו אנשים יכלו להגדיר עצמם כלא-דתיים או כחסרי דת. מאותה תקופה ניתן היה להבדיל בין יהודים על פי השתייכותם הלאומית-אתנית, ובין יהודים על פי דתם. כשם שרוב העולם הערבי לא מוכן להכיר בקיומה של לאומיות יהודית השונה מן הדת היהודית, כך גם היהדות האורתודוקסית מתכחשת לאפשרות הזו, ואונסת את הרוב הלא-אורתודוקסי להיכנע לתכתיב שלה.
בהצבעה בכנסת על הגדרה חילונית לבן העם היהודי, ועל כך שהמדינה תרשום כיהודי גם את מי שרק אביו יהודי, נותרה מרצ-יחד לבד - וההצעה נפלה. מאות אלפים של עולים מברית-המועצות לשעבר חשו שוב נבגדים בציניות על-ידי מי ששלחו אל בית הנבחרים כדי שיושיעו אותם.
ח"כ יוסי ביילין, יו"ר מרצ-יחד
פורסם לראשונה 10/12/2006 23:32
מומלצים
