כך תשדרגו את בית הספר של הילדים
מתברר שכדי שהילד שלך יקבל תוכנית לימודים יותר איכותי מזו של משרד החינוך - לא חייבים לשלוח אותו לבית ספר פרטי. אם יש רצון של ההורים וראש פתוח של מנהלת בית הספר והעירייה, ניתן ליישם תוכנית טובה יותר בבתי הספר. אה כן, ועוד משהו קטן, צריך גם לשלם
העירייה מקשה. ההורים לא מוותרים
לפני כשנתיים פנתה קבוצה של הורים לראש עיריית גבעתיים וביקשה ממנו לעזור להקים בית ספר לטבע כדוגמת בית הספר בתל אביב. עיריית גבעתיים השיבה את פניהם ריקם, וההורים חדורי המוטיבציה להקים מסגרת חינוכית אלטרנטיבית ומוצלחת לילדיהם, פנו לצבי בר, ראש עיריית רמת גן.שלומי כהן, אבא לתלמיד כיתה א', מספר שעיריית רמת גן הרימה במהירות את הכפפה. "המודל שלנו היה בית הספר לטבע בתל אביב. קיבלנו מהם ליווי צמוד ועזרה גדולה. אנשי מחלקת החינוך בעירייה הצטרפו גם הם. במשך חודשים קיימנו חוגי בית, גייסנו כ-90 הורים שהצטרפו ליוזמה, חיפשנו מבנה מתאים וחשבנו להקים בית ספר ברוח בתי הספר הייחודיים ובדומה ליוזמות שונות של בתי ספר ברחבי הארץ, שהוקמו על ידי עמותות של הורים".
אבל עיריית רמת גן חשבה אחרת. היא הציעה לשלומי ולחבריו להצטרף לבית ספר קיים - בית ספר "נטעים", השוכן בשולי העיר וזקוק לתגבור חברתי וכלכלי. נטעים הוא בית ספר יסודי שלומדים בו שמונה קבוצות גיל מא' עד ח'. הוא מנוהל ניהול עצמי על ידי מנהלת בעלת חזון ויוזמה בשם מירב שרייבר. "מירב", מספר שלומי, "נרתמה ליוזמה עם כל הלב ואימצה את הרעיון בהתלהבות".
שרייבר מספרת שהיוזמה הזו "נתנה לבית הספר הזדמנות לגדול ולהתפתח. התחום הייחודי שבחרנו, תחום הסביבה והטבע, הוא תחום שמאוד עניין אותי ומשתלב היטב עם מיקומו של בית הספר בסמוך לפארק הלאומי, לספארי ולמוזיאון האדם והחי. האם בית ספר שעסוק בחינוך סביבתי יכול לרצות יותר מזה?", היא שואלת.
מי יכול להצטרף?
המסלול הייחוד ללימודי טבע וסביבה נכנס לשנתו השנייה ולומדים בו כרגע תלמידי כיתות א' ו-ב'. בכל כיתה כשלושים תלמידים. "כיתה ג' לא נפתחה כי חסרו לנו שני תלמידים למניין", היא מספרת. "בקרוב יערכו כאן ערב היכרות וגיוס שיציע לתלמידים נוספים לבוא ולהצטרף".לצד כיתות המסלול הייחודי פועלות בבית הספר כיתות נוספות 'רגילות'. תלמידי המסלול הייחודי לומדים 41 (!) שעות שבועיות, הכוללות בצד לימודי העברית והחשבון גם שעות ספארי, פעילות בחווה החקלאית, במוזיאון האדם והחי ואפילו בפארק חירייה הסמוך. הם זוכים ללימודי מדעים מתוגברים ולדגשים על חינוך וסביבה. יום הלימודים של תלמידי המסלול מסתיים ארבע פעמים בשבוע בשעה שלוש וחצי בצהריים.
מי יכול להתקבל למסלול הייחודי? "תנאי הקבלה שלנו אינם כוללים מבחנים מכל סוג שהוא", אומרת שרייבר. "אין תנאי קבלה, אלא תנאים לאי קבלה. כלומר, כל מי שמוכן להצטרף ליום לימודים ארוך ואינו סובל מבעיות התנהגות שמקשות על השתלבותו - מוזמן להצטרף".
המסלול, מתעקשים גם שרייבר המנהלת וגם אבא שלומי, אינו אליטיסטי בשום מובן. אמנם ההורים שרושמים את ילדיהם נדרשים לשלם מדי חודש 900 ש"ח לכיסוי יום הלימודים הארוך, ההזנה ומערכת השיעורים המגוונת, "אבל מי שמתקשה לעמוד בעול הכלכלי יכול לקבל סבסוד מהעירייה", הם מבטיחים. כרגע, פתוח המסלול הייחודי לתלמידי העיר רמת גן וגם עבור חלק מתלמידי גבעתיים.
ערכים של אכפתיות ודאגה לסביבה
שרייבר מודה שהחתך הסוציו אקונומי של התלמידים הוא "בינוני-גבוה" ומבחינת הפילוח הג'נדרי "ב-א' הכיתה מתחלקת כמעט חצי חצי, ומספרם של הבנים והבנות כמעט שווה, ובכיתה ב' לומדים שני שליש בנים ושליש בנות". חלק מהתלמידים באים מהשכונה הקרובה לבית הספר, קבוצה גדולה מגיעה משכונת רמת חן הסמוכה והשאר מחלקים מרוחקים יותר בעיר.
האם אין כאן עניין של בון טון? כלומר, הורים שמחפשים בית ייחודי ונחשק עבור הילדים?
שלומי כהן: "בפירוש לא. אנחנו, תושבי רמת חן, נחשבים דווקא ליוצאי דופן ו'אאוט סיידרים' בבחירה שלנו ללמוד בבית ספר מרוחק קצת יותר ולא בבית הספר של השכונה. הקמנו את המסלול הזה לא בגלל שאלות של אופנה ויוקרה, אלא כי חיפשנו מסגרת שתומכת בחינוך סביבתי, משקפת ערכים של אכפתיות ודאגה לסביבה ומקיימת דיאלוג בין הטבע לילדים".
שלומי החל לפעול להקמת בית הספר כשבנו היה עדיין בגן חובה. "באותם ימים", הוא מספר. "כולם דיברו על דו"ח דברת ועל יום לימודים ארוך. למרות החלקים בדו"ח שמעודדים יוזמות מן הסוג שלנו, ידעתי שהחלום חייב לפגוש את מגבלות המציאות. היה לנו מזל שהיה כזה פרגון מצד העירייה וגם מצד משרד החינוך עצמו. אם היינו מחכים שינתנו לנו כל האישורים להקים בית ספר לטבע מן היסוד, זה כנראה לא היה מתרחש עד שהבן שלי היה מתגייס. דווקא היוזמה להצטרף לבית ספר וותיק וקיים ולייסד בו מסלול ייחודי כזה, עזרה לנו לממש את החזון".
עירייה תומכת יכולה לעזור
כהן מצטט מדו"ח דברת: "שותפות הורים בחינוך ילדיהם, הן ההורים כפרטים והן כקהילת הורים, מהווה הזדמנות משמעותית להשתתפות אזרחית בעיצוב פני החינוך במדינה". "ובאמת כך ראינו את זה", הוא ממשיך. "אנחנו שותפים של בית הספר, אבל האחריות הפדגוגית היא של הצוות החינוכי. הם שיצרו את התכנית לפי המודל של בית הספר לטבע ושל אנשי חינוך מבית ברל והם שאחראים מדי יום על יישום של התכנית".במקרה הזה, מספרים כולם, גם העירייה תמכה מאוד. "הם נתנו את הכספים להכשרת בית הספר, להקמת מכולות למחזור פסולת, להקמת סככה גדולה המאפשרת לתלמידי המסלול ללמוד בחוץ", מספר שלומי. "מהכספים שהושקעו בבית הספר נהנים כל התלמידים. אין חצרות נפרדות. הפעילויות משותפות לכלל תלמידי השכבה. זה כולל חגיגת חגים, טקסים, ולאחרונה אפילו פעילות משותפת של הכנת כדי חימר לחנוכה", מספר שלומי.
וכמי שאחראים על מימון חלק גדול מהפעילות בבית הספר, האם אתם גם בעלי הדעה?
"ממש לא. את כל העבודה החינוכית הנהדרת והמקצועית, אנחנו משאירים לצוות בית הספר. אנחנו יכולים לבחור, למשל, אילו חוגים ילמדו הילדים מבין ההיצע שמציע המוסד. האם זה יהיה יוגה וקונג-פו או יוגה ומשחקי חשיבה. אנחנו כמובן נירתם לכל פעילות שנדרש, כמו וועדי הורים בבתי ספר אחרים".
כשיוזמה פוגשת אנשים מתאימים
ומה העצה שלך להורים שמחפשים שינוי ומסגרת חינוכית ייחודית שתתאים לתפיסת עולמם?
"אני חושב שתלמידי שנות האלפיים כבר לא יכולים להסתפק בשיעורי חשבון ועברית בלבד. גם ההורים וגם התלמידים עצמם מחפשים תוכן, העשרה וחינוך שתואם את האידיאולוגיה שלהם. אפשר לשנות את המערכת מבפנים. לא חייבים להקים בית ספר 'פרטי'. אפשר בהחלט לקחת יוזמה ולעזור לבית הספר השכונתי למצוא מאפיינים ייחודיים שיתאימו לרוח הקהילה שבה הוא פועל. זה יכול להיות מסלול לתיאטרון, מסלול למוסיקה או ספורט. כשיוזמה כזו פוגשת את אנשי החינוך הנכונים, זה יכול לתרום מאוד לבית הספר עצמו, לקהילה וכמובן לתלמידים".
החזון של מרב שרייבר, מנהלת "נטעים", ושל שלומי כהן ושאר ההורים הוא שבית הספר יהפוך בעתיד להיות בית ספר לטבע שכל תלמידיו נהנים מלימוד השם דגשים על חינוך סביבתי. כרגע, הם רצים עם מה שיש.
ממשרד החינוך נמסר, כי בתי ספר הרוצים לפתוח מסלול מיוחד צריכים לקבל את אישור המפקח על בית הספר והנהלת המחוז הרלוונטית. המסלולים הייחודיים מופעלים מתקציב בית הספר או המחוז הרלוונטי מאחר וזו החלטה בית ספרית ולא מדיניות משרד.
