בג"ץ בשבתו ככנסת ישראל
איש לא הסמיך שופט לבטל חוק, בעיקר כשהוא פוסק להגיש לאויב את הלחי השנייה - ועוד לשלם לו פיצויים
חוק הנזיקין, שהתקבל בכנסת לפני כשנה וחצי ברוב של 54 תומכים אל מול 15 מתנגדים - בטל ומבוטל. ולא מדובר כאן במחטף של הצבעה, בקניית קולות (כמו המיצובישי של גולדפרב למשל); מדובר בחוק הכי חוקי שניתן להעלות על הדעת - ומועצת הנאורים אמרה לו "לא". החוק הזה בסך-הכל קיבע את מה שנאמר באמנת ז'נבה הרביעית ואומר כל עם נורמלי המצוי במלחמה: במלחמת העם הפלסטיני בזה היהודי, ישתדל האחרון לא לפגוע בחפים מפשע - אבל אם למרות המאמצים הסבירים של הצבא ייפגעו גם פלסטינים שאינם מעורבים בלחימה, לא יהיו אלו זכאים לפיצויים בהיותם חלק מהאויב.
כן, אפילו אמנת ז'נבה מטילה אחריות מלאה בגין הנפגעים האזרחיים על אותו צד במלחמה (במקרה שלנו הפלסטינים) הממקם את
כוחותיו הצבאיים בתוך אוכלוסיה אזרחית שלו. לכן מותר לצה"ל להגיב בירי כמעט ללא הבחנה על ירי קסאמים מתוך האוכלוסיה של רצועת עזה. אך כצבא המוסרי ביותר בעולם, צה"ל לא עושה זאת ומגביל את עצמו לפגיעה נקודתית בלבד. אם למרות זאת נפגעו פלסטינים שאינם מעורבים - יש להצטער על כך מאוד, אך אלו אירועים מצערים הקורים בכל מלחמה בין עמים.
את הכלל המאוד פשוט קיבע חוק הנזיקין, אולם בג"ץ החליט שהחוק אולי נכון וטוב לצבא האמריקני בעיראק ובאפגניסטן, לבנות הברית במלחמת העולם השנייה, לכוחות נאט"ו בקוסבו - אך לא למדינת היהודים, שהתנתקה לחלוטין לפני שנה מעזה ושולטת ביטחונית בלבד ביהודה ושומרון. למה? כי השופטים פסקו עבור אזרחי ישראל וחברי-הכנסת שלה שעלינו להיות מוסריים הרבה יותר מנוצרים טובים: נוצרי טוב מגיש את הלחי השנייה למכהו, ואילו יהודי טוב, אליבא דבג"ץ, גם ישלם למכהו פיצויים לאחר שחטף את הסטירה.
אף אם לא היה מדובר בפסיקה כל-כך אנטי-ישראלית וחסרת היגיון, אלא אכן בביטול חוק מפלה באופן מובהק - אין לבג"ץ כל הרשאה לעשות זאת. כפי שיודע כל תלמיד כיתה ו', המקור היחידי המעניק סמכויות וכוח לגופי שלטון במדינה דמוקרטית הוא העם, באמצעות נציגיו בפרלמנט. וכנסת ישראל לא העניקה מעולם סמכות גורפת וחסרת גבולות לביטול חוקיה-היא לשופטי ישראל. גם בחוקי היסוד שחוקקה לא ניתנה סמכות מפורשת לבג"ץ לבטל באמצעותם חוקים אחרים. אלא שאהרון ברק החליט שחוקים אלו הינם החוקה של מדינת ישראל - חוקה שמעולם לא כוננה, ורק הוא וחבריו יכולים לעשות עם חוקים אלו ככל העולה על רוחם.
במקרה המבחן היחיד והמובהק, בו רוב משמעותי בכנסת חוקק חוק שכולו פגיעה מובהקת בכל חוקי היסוד האפשריים - כשל בג"ץ (ולא במקרה) ולא ניצל את סמכויותיו (הלא-חוקיות) ונתן כוח לרוב הדורס את המיעוט על לא עוול בכפו. היה זה בחוק פינוי-פיצוי הזכור לרע, שקיבל את הכשר בית-המשפט הנאור משום שפגע רק בזכויות יסוד של מתנחלים, ולא חלילה באלו של ערבים או מחבלים.
לפנייה לכתב/ת 
