"חוץ מהחומוס יש גם תרבות"

את ערב ההכרזה על הקמת מוזיאון אום אל פחם לאמנות מודרנית, שנערך אמש במוזיאון תל אביב, ליוו תחושות שמזה זמן מבקשות אך אינן מוצאות להן מקום באקלים הטעון ונטול התקווה שנוצר בישראל שלאחר רצח יצחק רבין. אופטימיות לא זהירה כזו שממלאת את בית החזה גאווה והתרגשות, אמונה כנה ולא מהוססת בצדקת הדרך, הערכה אמיתית והתפעמות אל מול אנשי חזון שעושים בתוך מציאות קשה ונגד כל הסיכויים, הן רק חלק מהן. מוסלמים ויהודים, פלסטינים וישראלים, נשים מכוסות ראש לצד אחרות בלבוש חילוני ועכשווי, עמסו את אכסדרת מוזיאון תל אביב שלבשה חג לכבוד האירוע מהחשובים בתולדות הישוב הערבי בישראל. הנוכחות שנרשמה היתה חסרת תקדים וכללה שרים וחברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית בהם השר יצחק (בוז'י) הרצוג, ח"כ אופיר פינס, ח"כ רובי ריבלין, ח"כ נדיה חילו, ח"כ ג'מאל זחאלקה, השרות לשעבר אורה נמיר ושולמית אלוני, את שגרירי אוסטרליה, ארה"ב, יפן ומצריים ונציגי שגרירויות איטליה ואירלנד. גם עשרות יוצרים ואמנים בהם מיכל רובנר, פריד אבו שקרה, דוד טרטקובר, מרוות עיסא, בותינה מילחם, הודא ג'מאל, תמם מסראווה, מירי פליישר, סאלם דיאב, חאדר וושאח, שמחה שירמן, אבנר זינגר ופואד אלגברייה, הגיעו לחגוג את מה שנדמה היה כחלום רחוק ובלתי מושג שהתגשם.

"המוזיאון יעסוק בחקר התרבות הערבית הפלסטינית, יתעד אותה, ילכד את שרידיה וינסה לבנות מודל לקשר מתבקש בין העבר, ההווה והעתיד", אמר במהלך האירוע סעיד אבו שקרה, מנהל הגלריה באום אל פחם ויוזם פרויקט המוזיאון, "המוזיאון ייתן ביטוי לאמנים הערבים ויחד עמם יבקש להתחיל בתהליך בנייתה וגיבושה של התרבות הערבית. אנו בשלב הגמר וחייבים לנצח". שרת החינוך יולי תמיר שכיבדה את האירוע בנוכחותה אמרה: "זה ערב מרגש ואופטימי וחסרה לנו כל כך אופטימיות בזמן האחרון. מוזיאון אום אל פחם לאמנות עכשווית מדבר על ההווה ועל העתיד של כולנו. יש לנו הזדמנות נדירה ליצור בחברה מאד מגוונת.

יש קשיים ויש הרבה מאד מהמורות בדרך לחיים משותפים, אבל המציאות הזו מאפשרת להתמודד עם אתגר הפלורליזם ולכן כשאנחנו כאן, קהל גדול מכל קשת הדעות הרווחות בחברה הישראלית, יושבים פה ביחד כדי לעודד פתיחת מוזיאון באום אל פחם אנחנו בעצם אומרים: ככה אנחנו רוצים לראות את החברה הישראלית בעתיד ומה שהחל בגלריה קטנה שיצרה מפעלים גדולים אבל מטבע הדברים היתה צנועה בהיקפה, יכול לצמוח למעשה תרבותי וחינוכי רב היקף. מערכת החינוך בשנים האחרונות הגיעה ממ! ש עד לקצה גבול היכולת שלה. אנחנו רחוקים מאד מהאידיאל התרבותי-חינוכי-ערכי שאני שואפת אליו. אבל כשנגיע אליו פסע אחרי פסע, נעשה את זה יחד ובצורה שוויונית יהודים וערבים. כל סכום שהמשרד מקצה מתחלק על פי צרכי הילד כי ילד זה ילד בין אם הוא גדל באום אל פחם או במקום אחר. את המאבק המשותף הזה שלנו לחברה שוויונית וערכית יותר, המוזיאון הזה שיקום מזניק קדימה. נעשה כל מאמץ לסייע לחלום הזה להתגשם".

השר יצחק (בוז'י) הרצוג וראש עיריית אום אל פחם השייח האשם עבדל רחמן

השרה תמיר שישבה לצדו של המשורר הנודע טאהא מוחמד עלי הזכירה את תפקידה של האמנות כמגשרת ומחברת בין אנשים. "במשרד שלי תלוי שיר של טאהא מוחמד עלי שנקרא 'נקמה'. זה השיר הכי אנושי שמישהו יכול היה לכתוב והוא שולח אותך להתבונן פנימה אל עצמך לגלות שכל אחד מאתנו הוא קודם כל בן אנוש. אם נקרא ביחד שירה טובה, נראה אמנות טובה ונאזין למוזיקה טובה, נהיה ביחד ההתרסה הכי גדולה מול הטירוף שאין לנו דרך לשלוט עליו. אנחנו יכולים לשלוח מסר וקריאת כיוון שאפשר גם אחרת ואפשר ביחד. אני מקווה שבשנים הבאות נגשים את החלום - המוזיאון יקום, אום אל פחם תצמח, תגדל ותפרח והקו הירוק יעבור מצדה האחר. לא נגזר עלינו לחיות ביחד, נועדנו לחיות יחד. מהקושי והדיאלוג הזה כולנו יכולים לצמוח ולהיות אנשים טובים יותר".

ראש עיריית אום אל פחם, שייח האשם עבדל רחמן ברך אף הוא על המוזיאון שבדרך ואמר: "התהליך שאנחנו עושים לא מנתק אותנו ממי שאנחנו. אני שייח האשם, דובר התנועה האסלאמית, נבחרתי על ידי התנועה האסלאמית ונשארתי בה. אני אותו האדם ויש לי אותן המחשבות ומה שאני עושה נעשה לטובת התנועה האסלאמית, אנשי אום אל פחם והמגזר הערבי. המוזיאון הוא חלק מהעשייה וכראש עיריית אום אל פחם אני מוריד את הכובע בפני סעיד אבו שקרה, מייסד הגלריה ויוזם רעיון המוזיאון. כולנו מודים לו על מעשיו. המצב אינו כזה שאנחנו עכשיו עושים שלום במזה"ת אבל כל תקווה ונקודת אור, חשובה. יש מטרה אחת לכולנו והיא לחיים טובים יותר ולכן אני פונה מכאן לציבור היהודי ואומר המוזיאונים של אום אל פחם ות"א הביאו אותנו לשבת ביחד. זה אומר שיש אפשרות להיות חלוקים בדעות ולחיות יחד. המוזיאון הזה הוא מסר חשוב שיוצא מאום אל פחם כלפי האחר. אנשים אצלכם אומרים באום אל פחם יש מסעדת "אלבאבור", יש אוכל טוב, יש חומוס מעולה וזה באמת חלק מהחיים, אבל חוץ מהחומוס יש גם תרבות, חינוך, עתיד ותקווה. תלמידי אום אל פחם בשנת 2004-2005 היו במקומות הראשונים והשניים בארץ במתמטיקה ארבע יחידות. יש לנו תלמידים שזכו למקומות מכובדים במחקר ויש לנו מתאגרף שייצג את מדינת ישראל באולימפיאדה בסין. יש לנו חינוך, ספורט, כלכלה, עסקים ויש לנו חומוס. יש לנו הרבה דברים יפים וזו אום אל פחם שאני מקווה שתכירו אותה בקרוב".

שר התרבות היוצא אופיר פז פינס אמר: "כישראלי, כיהודי, כחבר כנסת, אני מתבייש שזה לקח כל כך הרבה זמן להקים בכוחות משותפים את המוזיאון הראשון בעיר ערבית. זה היה צריך לקרות מזמן אבל טוב מאוחר מאף פעם. אני מקווה ומאחל שהמוזיאון יהיה נכס אמנותי לאומי חשוב ושיבואו לבקר אותו מכל קצוות הארץ והעולם אינשאללה. זו תשובה נפלאה לכל הקיצוניים בכל הצדדים שלא רוצים שיהיה כאן דו קיום או שנחיה כאן יחד. לכל אלה שיש להם תכניות לטרנספר ולחלק ולהפריד אני מקווה שיש טיפת נשמה לאמנות כי אמנות מקרבת וגם אם לא, אנחנו נהיה שם ונבנה עוד מוזיאון ועוד תיאטרון ועוד כיתת לימוד ועוד ספריה ונוכיח שבישראל אפשר לחיות בשותפות".

מארח האירוע פרופסור מרדכי עומר, מנכ"ל מוזיאון תל אביב לאמנות, ברך על ההכרזה ואמר: "עונג הוא לנו לארח את האירוע. בשנת 1930 כשמארק שאגאל ביקר בתל אביב הוא אמר לראש העיר מאיר דיזנגוף שעיר בלי מוזיאון, אינה עיר. דיזנגוף השתכנע ושנתיים אחר כך הקים את מוזיאון תל אביב לאמנות בביתו. דיזנגוף נתן את ביתו למוזיאון ובכך הנציח את מייסד העיר תל אביב באמצעות האמנות. מי ייתן וגם אתם תוך שנתיים תקימו את המוזיאון ונחגוג אתכם באום אל פחם את חנוכת הבית". עומר הזכיר את לאה רבין, שביקרה ביחד איתו בגלריה באום אל פחם. "לאה המליצה על חיבור כוחות בין מוזיאון תל אביב לגלריה ואני רואה בזה מעין צוואה", אמר. מאיטליה מסר דרישת שלום חמה בשמו של אספן האמנות הנודע ארתורו שוורץ אשר רכש את מה שהפך מאוחר יותר להיות האוסף הראשון של אמני אום אל פחם שהוצג במוזיאון ישראל. "מי ייתן והמוזה אכן תשרה באום אל פחם", איחל פרופסור עומר.

את המוזה העניק לערב המשורר טאהא מוחמד עלי שקרא משיריו "חלום" ו"נקמה". הבחירה בשילוב שני השירים היה בה משום חיזוק התפישה שמימושו של חלום היא הנקמה הטובה ביותר באלו שאינם מאמינים בכוחו. את הע! רב נעל מתכנן המוזיאון, האדריכל סנאן עבדאלקדר, במצגת המבנה שיוקם. עבדלקאדר הדגיש: "המוזיאון באום אל פחם הוא לא רק בניין ארכיטקטוני אלא תשתית תרבותית. הוא לא רק מקום שמציג בתוכו אמנות אלא משמש כמו הקתדרלה ההיסטורית, המסגד והמדרסה להאצת תהליכי אורבניזציה. אני רואה הקבלה בין התפתחות העיר הערבית הפלסטינית בישראל לבין המעבר של ייצוגי התרבות הפלסטינית מגלריה למוזיאון. החברה הפלסטינית נתונה במצב של התפתחות שאיננה אבולוציונית אלא שרירותית. מרחב המדינה שבו חיים הפלסטיני הוא פרטי ולא ציבורי. כיוון שהמרחב הציבורי אינו בשליטתם, הם מוצאים את עצמם במצב של התגוננות. התרבות הפלסטינית נטולת מרחב ציבורי. התהליך לקראת מוזיאון מסמל שאיפה לציבוריות ממוסדת".