שרנסקי ל-ynet: "לא חיפשתי כותרות"

השר לשעבר נתן שרנסקי הפך אתמול (יום ו') ללא אמריקני הרביעי אי פעם - אחרי נלסון מנדלה, האפיפיור יוחנן פאולוס השני, והאם תרזה - שקיבל את שני העיטורים האמריקניים החשובים ביותר של הנשיא והקונגרס. לאחר שכבר קיבל את "מדליית הזהב של הקונגרס", הגיע שרנסקי, בלווית אשתו אביטל ובנותיו רחל וחנה, לבית הלבן, כדי לקבל את "מדליית החופש הנשיאותית". 

"האמריקנים הכירו לראשונה את נתן שרנסקי כקול של חופש - בתוך אימפריה של עריצות", אמר הנשיא בוש בטקס. "כיום, ברית המועצות היא היסטוריה, אבל העולם עדיין מכיר את השם נתן שרנסקי. הוא נותר, מעל לכל, לוחם רהוט למען חופש ודמוקרטיה. נתן מזכיר לנו שכל נשמה נושאת את התשוקה לחיות בחופש ושהחופש הוא הוא כוח מיוחד. נתן שרנסקי הוא עדות לכוח הזה ועדותו מביאה תקווה לאלה שעדין חיים תחת דיכוי. היום אנחנו מכבדים את נתן שרנסקי על אומץ ליבו וכושר השכנוע שלו", דברי הנשיא.

בשיחה עם ynet לפני צאתו לבית הלבן, אמר שרנסקי, המשמש כראש המכון האסטרטגי, מרכז שלם: "זה מחמיא ומאוד מרגש. זו היתה הפתעה גדולה בשבילי, אבל אני רוצה להאמין שזה מבטא מחויבות מיוחדת של העם האמריקני והנשיא לערכים של חופש ודמוקרטיה, שכל החיים שלי נאבקתי למענם וניסיתי לקדם אותם".

נתן שרנסקי מכיר את הבית הלבן היטב ולא רק מטקסים. מאז שעזב את גבולות ברית המועצות, שם היה "אסיר ציון", הוזמן שרנסקי לבית הלבן כדי להיפגש עם כל נשיאי ארצות הברית מאז רונלד רייגן, וכן נפגש עם מזכירי מדינה ובכירים אחרים. כולם רצו לפגוש אותו, גם כאשר הוא אינו מחזיק בתפקיד ממלכתי מטעם ממשלת ישראל.

אין זה ענין של מה בכך שבכירים אמריקנים רוצים לפגוש אדם שאינו נושא תפקיד רשמי ושאינו כוכב פוליטי בארצו. הדלתות פתוחות בפניו; מקבלי ההחלטות בוושינגטון מעריצים אותו על ההיסטוריה שלו כאסיר ציון, אבל זה מספיק ללא יותר מפגישה-שתיים. הם מעריצים גם את הידע שלו בשני המאבקים גדולים שארצות הברית ניהלה מאז תום מלחמת העולם השנייה: המלחמה הקרה, והמצב במזרח התיכון. 

בשל איחור בנחיתה בוושינגטון, בוטלו הפגישות שנקבעו לשרנסקי עם מזכירת המדינה קונדוליזה רייס, ועם האחראי על המזרח התיכון בבית הלבן, אליוט אברמס. "אני נפגש היום רק עם סגן הנשיא", אמר שרנסקי כלאחר יד. "אפגש עם רייס בביקור הבא שלי כאן". 

לא רץ לספר לתקשורת

המשפט אין נביא בעירו, מתאר היטב את שרנסקי. "יש בזה משהו", הוא מודה. "באמריקה אוהבים להתייעץ עם אנשים שנתפסים כמומחים בנושאים כמו המלחמה הקרה, מערכת היחסים עם רוסיה, והדמוקרטיזציה". אחרי הנימה הצינית הקלה, מתעשת שרנסקי. הוא אינו רוצה להישמע מריר ביום חגו. "צריך להבין שיש הבדל בין התפקיד של ישראל לתפקיד של אמריקה. ישראל נותנת משמעות ואיכות חיים. בישראל קיבלתי את הפרס הכי גדול. ב-1974 כשהייתי בגולאג קיבלתי הודעה שוועדת העלייה והקליטה של הכנסת מעניקה לי אזרחות. קיבלתי אזרחות ישראלית 12 שנה לפני שעליתי לארץ. זה נתן לי הרבה עידוד וכוח. מארצות הברית אתה מצפה לדברים אחרים".

שרנסקי לא רץ לתקשורת על כל פגישותיו בוושינגטון. "גם כשהייתי שר וסגן ראש הממשלה, בפגישות האלה היה תמיד הרבה תוכן שלא יצא לתקשורת והם מעריכים את זה. מעולם לא היה העולם במצב כל כך מאתגר. כשהייתי שר, הצלחתי שתוכנן של הפגישות לא יודלף לתקשורת, וכך היה בפגישות שלנו הרבה אמון. גם כאזרח פרטי, יש בפגישות שלנו הרבה משמעות ותוכן מדיני".

- אולי זה הכישלון שלך כפוליטיקאי ישראלי, שלא דאגת לפרסם את הפגישות שלך?

"אני לא חושב שזה כישלון. כפוליטיקאי, אני רואה זאת כהישג, שלא הייתי מכור לרצונות האלה. זה מאוד מזיק לפוליטיקאים ומפחית את היעילות שלהם. האמריקנים העריכו את זה שבמשך שנים אפשר לקיים איתי קשר מאוד אמיתי, מבלי שוויתרתי על העקרונות שלי. לא ניסיתי למצוא חן בעיניהם ולא חיפשתי כותרות".

פְּטוֹר מעניבה מקלינטון ופוטין

בבית הלבן פוגש שרנסקי מעריץ. בסוף שבוע אחד בקמפ דייוויד, מייד לאחר שניצח בבחירות לנשיאות ב-2004, בלע הנשיא בוש את ספרו של שרנסקי "יתרון הדמוקרטיה", שאותו כתב יחד עם רון דרמר, מי שהיום מכהן כנספח הכלכלי של ישראל בוושינגטון. לאחר ימים ספורים נופף בוש בספר במסיבת עיתונאים והאיץ בכתבי הבית הלבן לקרוא את הספר של שרנסקי כדי להבין את מדיניות החוץ של ארה"ב.

שרנסקי שונא עניבות. לא צריך להיות נביא כדי לנבא שהוא בא לטקס בבית הלבן בלי עניבה, בניגוד לכללי הטקס. רק פעם אחת ענב עניבה לפגישה בבית הלבן - פגישה עם הנשיא דאז רונלד רייגן. "לחצו עלי שזה נגד הפרוטוקול לא לענוב עניבה, אז ויתרתי. אחר כך התברר לי שהנשיאים הם אנשים כמוני והם מבינים שאחרי בית הסוהר החלטתי שמספיק לי עם עניבות אז מספיק", מספר שרנסקי.

"אחד החברים לחץ עלי להקפיד להתלבש לקראת הפגישה עם בוש, מאחר שהוא איש כל כך פורמאלי ולא יבין איך אני מתלבש. הוא הבין ועוד איך. חוץ מזה", מגחך שרנסקי "היום יש לי אישור להתלבש איך שאני רוצה מהנשיאים קלינטון ופוטין. פעם קלינטון שאל למה אני בלי עניבה. עניתי לו שיש לנו חוק בישראל שמי שישב תשע שנים בכלא הרוסי לא צריך עניבה. הוא השיב: 'זה חוק יפה, אני מקבל'. אחר כך הייתי ברוסיה ופוטין שאל אם אני בלי עניבה לאות מחאה. סיפרתי לו על החוק ושיש לנו ועל האישור שקיבלתי מקלינטון. הוא השיב 'אם יש לך אישור מקלינטון, אז זה בסדר".

הפגישה האחרונה של שרנסקי עם הנשיא בוש בעקבות כתיבת ספרו נקבעה להימשך 40 דקות. היא נמשכה שעה ורבע ונקטעה לבקשת שרנסקי. הוא ידע שמחוץ לחדר ממתין לפגישה עם הנשיא מי שהיה מזכיר המדינה ג'ורג' שולץ. "הוא לא נתן אף פעם לאשתי אביטל להמתין מחוץ לחדר", אמר שרנסקי על שולץ, וביקש לסיים את הפגישה.