"במה מועילה לנו הכחשת השואה?"
קולות בודדים באיראן ובעולם הערבי יצאו נגד כנס הכחשת השואה שהתקיים בטהרן: "במה מועילה לנו הכחשת השואה? לא משנה אם הנאצים רצחו שישה מליון או שישה בני אדם. כל מי שהורג נפש אחת כאילו הרג עולם ומלואו". ועוד ב"קול ערב": ביקורת גלויה במדינות ערביות על הצנזורה שמופעלת על האינטרנט
בשבוע שבו התרכזו אקדמאים ערבים בכנס להכחשת השואה באיראן היו גם כמה קולות בודדים שהתייצבו נגד הכיוון הזה - בתוך איראן ובעולם הערבי.
"במה מועילה לנו הכחשת השואה?" כתב השבוע הרפורמיסט האיראני עבאס עבדי במאמר שפירסם בעיתון האיראני "איעתימאד מללי". "האם ההכחשה הזאת תורמת לחוסר הלגיטימיות של פשעיה של ישראל נגד הפלסטינים? האם ההכחשה הזאת לא תורמת רק לאינטרס של היטלר והנאצים?
משתתפי הכנס בטהרן (צילום: איי.פי)
"גם אם הייתי פלסטיני, אין דרך טובה יותר להתעמת עם פשעיה של ישראל מאשר לגנות את השואה ולהשתתף בכל הזדמנות להזכיר אותה. אינני זוכר שבמהלך כל השנים שעברו (לפני שלטון אחמדי-נג'אד) הכחיש בכיר איראני את השואה. זאת, משום שהאיראנים לא נזקקו להכחיש את השואה כדי לגנות את פשעיה של ישראל".
קול ברור אף יותר השמיע עאדל דרוויש במאמר שפירסם היום (שבת) ביומון "א-שרק אל-אווסט" היוצא לאור בלונדון. תחת הכותרת "השואה: איזו סכנה מוטלת על המוסלמים מההכרה בה?" לא היסס להשמיע דרוויש עמדות נחרצות. לדבריו, "בין אם מספר היהודים והאחרים שהושמדו בשואה הנאצית ובתאי הגזים באושוויץ - המתועדת בתמונות שצילמו צבאות בנות הברית והצבא האדום בסוף המלחמה - היו שישה מיליון או שישה בני אדם - זהו עדיין פשע.
"צמצום המספר (דבר שעושים ניאו-נאצים ומכחישי שואה רבים), אינו מצמצם את מידת פשעיהם המתועבים, שכן כל הדתות לבטח יסכימו שכל מי שהורג נפש אחת כאילו הרג עולם ומלואו, ומי שהציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו", כתב דרוויש.
"מידת התועבה בפשעיהם של הנאצים שונה מכל פשע מלחמה אחר בהיסטוריה. פשעיהם של הנאצים אינם כדין הפרת אמנת ז'נבה או פגיעה באזרחים בכוונה תחילה או בשוגג. פשעי השואה מתבטאים בכך שמדובר בתכנון מדוקדק של אסטרטגיה מאורגנת וביצועה בדקדוק מוחלט, בהתאם לכושר הארגון הגרמני המפורסם. זאת כדי להביא להשמדה קולקטיבית ואישית של חברות ופרטים תחת הכותרת 'הפתרון הסופי לבעיה היהודית', 'טיהור הגזע הארי', או 'ניקוי האימפריה של הרייך השלישי'", הוסיף דרוויש.
"על רבים מאורחיו של אחמדי-נג'אד, שהגיעו מ-30 מדינות שונות, לא רק לעיין בפסקי הדין של משפטי נירנברג, אלא לחשוב על ההגיון החוקי שהופך את השואה לפשע יחיד במינו. השאלה הפשוטה היא: האם מי שביצע את הפשעים הללו לא נחשב רוצח אם הרג שישה בני אדם ולא שישים? הוא נחשב רוצח בין אם הרג אדם אחד או שישה מיליון קורבנות.
"הנשיא האיראני הקיצוני אולי השיג רווחים תעמולתיים בקרב האספסוף בערוצי הלוויין המפיצים שנאה. אולם, לצד הנזק הדיפלומטי שהסב לארצו בעיתוי מביך למדיניות החוץ שלה, הוא הסב למוסלמים נזק כבד עוד יותר, שכן הוא יצר אווירה מדינית ותרבותית שיצרה רגשות שנאה... וטען טענות מדיניות כוזבות. אחמדי-נג'אד והאחרים טענו שמדובר רק בכנס לדיון היסטורי הבוחן את מידת הפתיחות של המערב לחופש הביטוי. האם אנשי השנאה והרוע והפוליטיקאים שהוזמנו הם חוקרים או היסטוריונים?".
היריב העיקש של השליטים הערביים
לא בכל יום ניתן לשמוע בעולם הערבי ביקורת גלויה וברורה על המשטרים הערבים, ועוד יותר מכך - לא בכל יום ביקורת שכזאת מועלית בדו"ח מסודר ונוקב ונשמעת במסיבת עיתונאים מסודרת. הזדמנות שכזאת ניתן היה למצוא ביום רביעי השבוע בכנס שאירגנה "הרשת הערבית למידע ולזכויות אדם" בקהיר, ובו תקפה את ההגבלות הקשות והצנזורה שמטילים המשטרים הערביים על גולשי האינטרנט בעולם הערבי.
לפי רשת "אל-ג'זירה", במהלך הכנס הושמעו האשמות קשות נגד המשטרים הערביים, שלפי הדוברים משקיעים מאמצים כבירים כדי להגביל את חופש הביטוי באינטרנט. המשתפים בכנס אף דרשו לחוקק חוקים ברורים בכל הנוגע לאינטרנט וזאת כדי להגן עליו מנחת זרועם של המשטרים הערביים.
כבר מכותרתו של הדו"ח השני שפירסמה הרשת על חופש הגלישה באינטרנט ניתן היה להבין לאן נושבות הרוחות. "היריב העיקש" היתה הכותרת שלו וזאת, משום שלמרות "ניסיונות הדיכוי צצו ועלו פעילים חדשים נגדו". הדו"ח מונה 190 עמודים ומתייחס ל-18 מדינות - להבדיל מ-11 המדינות שבהן עסק הדו"ח הקודם לפני שנתיים.
המנהל בפועל של הרשת, ג'מאל עיד, הדגיש במהלך מסיבת העיתונאים כי "הממשלות הערביות מאחדות את מאמציהן כדי להגביל את חירותם של משתמשי האינטרנט". ניתן להבין למה מתכוון עיד בעיון בנתונים בסיסיים. רק כדי לסבר את האוזן עד כמה חדירת האינטרנט בעולם הערבי נמוכה יחסית לישראל: מספר משתמשי האינטרנט כמעט הוכפל בעולם הערבי בתוך שנתיים - מ-14 מיליון בשנת 2004 ל-26 מיליון בשנת 2006. היומון "א-שרק אל-אווסט" היוצא לאור בלונדון דיווח לפני מספר חודשים שמספר הגולשים בעולם הערבי נמוך מ-4%.
כאן לא מסתיימות הצרות של גולשי האינטרנט. לטענת עיד, הממשלות הערביות "מעודדות גלישה מסוג מסוים ופוגעות באינטרנט ככלי לחופש הביטוי, בשעה שהן מציגות את עצמן כממשלות שמעודדות את הטכנולוגיה. זאת כדי לשפר את תדמיתן".
כך, למשל, הוא הביא בתור דוגמה את סודן ש"הניחה לאינטרנט במשך ארבע או חמש שנים ללא כל הפרעה. אולם, אחרי שמצאה הממשלה כי התפשטות השימוש באינטרנט היא אמצעי לשינוי, היא הטילה פיקוח והכניסה טכנולוגיה לחסימת אתרים".
כזכור, לפי כחודש עמדנו כאן על הצרות המחוללת מצרים לגולשי האינטרנט שלה. זאת, לאחר שארגון "כתבים ללא גבולות", הפועל למען זכויות עיתונאים, בחר לצרף את המדינה לרשימה השחורה של ארצות המדכאות את חופש הביטוי ברשת. בכך הצטרפה מצרים לרשימה של 13 מדינות, ה"מככבות" באופן קבוע גם בדו"חות הארגונים לזכויות אדם, לצד צפון קוריאה, סין, קובה, איראן, סוריה, ערב הסעודית, תוניסיה, טורקמניסטן, וייטנאם, בלרוס, אוזבקיסטן ומיינמר.
"סעודיה חוסמת 400 אלף אתרי אינטרנט"
ואכן, מצרים היא לא היחידה שמטרידה באופן שיטתי את גולשי האינטרנט בתחומה. במהלך מסיבת העיתונאים שהתקיימה השבוע אמר עיד כי גם מדינות אחרות ובהן סעודיה (מהאחרונות שבמדינות ערב שהכניסו את האינטרנט), פועלות לחסום אתרים באמצעים טכניים.
לדידו, אין להקל בכך ראש. סעודיה היא אולי המדינה היחידה שמצהירה באופן גלוי שהיא חוסמת כ-400 אלף אתרי אינטרנט. אמנם, כ-95 אחוזים מהאתרים שסעודיה חוסמת מוקדשים למין. לכן, ניתן להסיק כי השלטונות הסעודיים חוסמים כ-20 אלף אתרים שאינם אתרי זימה – מספר מדהים בכל קנה מידה.
עדות נוספת למצב העגום של האינטרנט הוא היעדר החקיקה שתגן עליו, כפי שאנשי הרשת דורשים. מנסח הדו"ח, איהאב א-זלאקי, אמר כי אף מדינה ערבית לא קבעה תקנות מפורטות שיאפשרו את הפצת האינטרנט. לדבריו, "האלטרנטיבה של הממשלה היא להכניס את הנושא הזה לתוך קובץ חוקים אחרים, כמו החוק לשעת חירום, כפי שעושה מצרים". הוא הוסיף כי מצרים מנסה "להקים קבוצות לחץ הדורשות להגביל את האינטרנט".
"חסימת אתרים כשלעצמה איננה בעיה. כל מדינות העולם חוסמות ועוקבות אחרי כמה אתרים, אך הן עושות זאת בהתאם לחוקים ברורים והסכמת בתי המשפט. הבעיה אצלנו טמונה באופן החסימה שמתבצעת על-ידי קציני משטרה ופקידי משרד הפנים, הרחק מעיניה הבוחנות של מערכת המשפט", הוסיף א-זלאקי.
צנזורה מצד קציני משטרה וחסימת אתרים איננה הדרך היחידה לחסום את האינטרנט. סעודיה, כמו גם מדינות ערביות אחרות, מפעילה עוד שורה של צעדים כדי לצמצם את השימוש באינטרנט. כך, למשל, דיווחה רשת "אל-ג'זירה" לפני כעשרה חודשים כי מחירי השימוש באינטרנט עלו וזאת למרות העלייה בשיעור הגולשים. לא עברו שלושה ימים ודיווח נוסף מסעודיה הצביע על כך שהשלטונות סגרו אתר אינטרנט של ליברלים סעודים "המפיץ רפורמות דמוקרטיות". השלטונות הסעודיים סירבו להגיב לדיווח הזה, אולם נמסר כי באתר ביקרו אלפי גולשים.
אולם, נראה כי למרות כל צעדי הפיקוח הללו, הממשלות לא תמיד יכולות ליהנות מפירות של ממש. "הממשלות הערביות לא משיגות דבר מחסימת האתרים פרט לפגיעה בשמן", אמר עיד. א-זלאקי סבור כי מיליוני הדולרים שהוציאה סעודיה בניסיון לחסום את אתרי האינטרנט למעשה ירדו לטימיון. "מחקרים הוכיחו כי 75 אחוזים מהצעירים בסעודיה מבקרים באתרי זימה", הוא אמר. האם יש בכך כדי לרפות את ידי המשטרים הערביים בעניין זה? לפי שעה נראה כי זאת לא תהיה הפעם האחרונה בה תישמע ביקורת על הצנזורה המופעלת על האינטרנט בעולם הערבי.
