כשהנשים נכנסות לתחום הכיבושים
על פניו נראה לנו היום שהאשה סוף סוף משוחררת, גם במיניותה. אך בעצם אין זה שחרור המיניות הנשית, אלא נשיות המתחרה במיניות הגברית בכלים גבריים. הנשים ויתרו על המהות הנשית ואימצו את המושגים המקובלים. זה מה שקורה כשלא עושים את האבחנה בין "שווה" לבין "זהה"
נשים מתפארות היום באותה גישה שוביניסטית שקוממה אותן אצל הגברים. "אני מעונינת רק בגברים שמשרתים את האינטרס שלי", מעידה מנהלת בת 41. "כשאני שומעת מגבר שאני טובה במיטה, אני עוזבת אותו לאחר הניצחון הזה ועוברת לכיבוש הבא". אשה אחרת, בת 27, קובלת: "אני לא יכולה לסבול גבר שחושב שרק מפני שעשינו סקס, התחלנו מערכת יחסים. אחרי הזיון אני רוצה שיסתלק – לקחתי את מה שרציתי ממנו, בלי רגשות, ואני מקווה שהוא יבין את המסר ויסתלק בלי לעשות עניין".
"ברגע שאני גומרת עם גבר, אני שולחת אותו לדרכו"
אשה באמצע שנות ה-30 לחייה מכריזה: "לא אצליח להתאהב יותר, ואני לא רוצה להתאהב יותר. אין לי צורך באהבה. היום אני מוצאת את הסיפוק שלי בכיבוש. אני לא נקשרת לגברים. ברגע שאני גומרת עם גבר, אני שולחת אותו לדרכו. אני צריכה גברים רק לסקס. אני קובעת אם לפגוש מישהו או להשתמש בוויברטור שלי. לעולם לא אתן לאף גבר לכבוש אף חלק ממני!"
אלא שהיא אינה מסוגלת להבחין שה"גבר" כבר כבש את כולה. ההתעקשות הילדותית על שכפול התנסויותיהם של הגברים היא לגיטימית אם מדובר בשלב זמני, בניסיון של הנשים לפצות את עצמן על הקיפוח שצברו - בתנאי שלא תיתקענה בתחליף! כדי למנוע תקיעות שכזו, עליהן לשאול אם גישה מכאנית זו הביאה איתה את האושר לגברים?
על פניו נראה לנו היום שהאשה סוף סוף משוחררת, גם במיניותה. אבל בעצם לא שחררנו את המיניות הנשית, אלא התחרינו במיניות הגברית במושגיה שלה. ויתרנו על המהות הנשית ואימצנו את המושגים המקובלים.
במשך דורות של דיכוי הפנימו הנשים שהן נחותות
במשך דורות פחדו הגברים מהמהות הנשית, וזו הסיבה שניסו לכבוש אותה בכל דרך, לשלוט בה ולמנוע ממנה חופש בחירה, חופש הצבעה וחופש בכל צורה שהיא, פן תצא לחגוג. במשך כל אותם דורות של דיכוי הפנימו גם הנשים שהן נחותות ושמשתלם יותר להיות כגברים.
עד שהצליחו הנשים במאבק שעלה בדם, יזע ודמעות לשחרר את עצמן, מסתבר שהן פשוט אימצו את הערכים הגבריים, כולל הערכים המיניים, כאידיאל. ביטויי המיניות של הנשים היום ממחישים שהן אימצו מיניות שבסיסה הוא הטסטוסטרון – ההורמון הגברי - והן עסוקות בחיקוי המיניות של אותם גברים שפחדו מהמהות הנשית.
בתוך המולת השבחים על שהצלחנו להשתוות לגברים, נמנעות השאלות החיוניות: האם אנו עדים לשוויון או לשכפול? האם זהו שחרור האשה או הקהיית הרגישות הנשית? בסוף כל אותם דורות של פחד מהנשי, הטרגדיה היא שעם שחרור האשה, "שחררנו" אותה בקני מידה גבריים, ומזמן שכחנו בעצם מהי המהות שלנו, מהי הנשמה הנשית, מהי המיניות הנשית שעדיין מחכה ומייחלת בתוך תוכנו לביטוי, לקבלה כמי שהיא. כל כך הרבה עוד מחכה לנו לגלות.
סוגדים לאל האורגזמה, על חשבון האהבה
המורה האוסטרלי בארי לונג מסביר, שהפין הגברי הוא הגורו של הפות הנשי, האחראי לכל ההרגלים הרעים שלימד אותה: "במשך אלפי שנים הצליח הגבר עם הפין שלו להפוך את האשה לדומה לו מינית. הוא עורר בה רגשיות מינית גברית, שהיא יישות מינית זרה לה, אך אין היא יכולה היום להבדילה ממנה... מתחת לכל זאת היא עדיין נשיות טהורה, אהבה טהורה, אילו רק היה ביכולתה לחפור עמוק מספיק אל האני האמיתי שלה… הגבר סוגד לאורגזמה, והאשה - אלת האהבה עצמה - הפכה נגועה בדיבוק והחלה לעבוד את אל השקר... ואגינה, שהרבה איברי מין גבריים השתמשו בה, מתחילה להגיב כמו הפין ונהיית קשה, חמדנית וטורפנית. היא מתמקדת באורגזמה, לא באהבה. הגבר הונה את האשה מבחינה מינית ועשה לה 'שטיפת מוח'. והיום, כשהיא מהללת את עצמה על שבירת שלטון הגבר בעולם, היא לא שמה לב לכך שהוא הצליח להפכה למכורה לאורגזמה כתחליף לעשיית אהבה. היום היא מסוגלת בעצם לחוות אורגזמה בלי להרגיש דבר. היכולת להרגיש – תודעת האהבה עצמה – עזבה את הוואגינה שלה".
חלק גדול ממה שהאשה היום רואה כמיניותה הטבעית והמשוחררת היא לוותה בעצם מהתרשמויות גבריות. מאחר שהיא איבדה קשר עם מהות המיניות של הישות הנשית, היא מבטאה אותה במושגים זכריים, תוקפניים ומוכרים. נשכחו ממנה עומקיה ועושרה של מיניותה, בה האורגזמה היא רק טיפה קטנה באוקיינוס העצום.
היתה תקופה שנשים מחו נגד הגישה הגברית המכאנית לסקס, עם הנוסחאות הדוגלות ב"לחיצה על הכפתורים הנכונים" ובראיית האשה כחפץ. אבל מחאה זו כבר מזמן נשכחה ממנה, לשמחת התעשייה. היום בבעלותה של האשה המודרנית אוסף מרשים של חפצים, האמורים לספק את חלומותיה של כל אחת וכוללים איברי מין גבריים בגדלים בלתי-מעשיים, הניתנים לחיבור לשקע החשמלי, או מסוגלים לבצע מופעים מעוררי הערצה בעזרת סוללות. האין זו גולת הכותרת של שחרור האשה?
לוחמות קנאיות למען שוויון לקחו על עצמן את המשימה לחנך את הנשים למין עצמאי וללמד אותן שהן אינן זקוקות לאיש כדי לספק את עצמן, אם רק תלמדנה היכן ללחוץ ואיך. אכן, יש מקום ועת לכל, אבל שוב ניצח שלטון הטסטוסטרון עם גישתו המכאנית, שגורמת לנו להפסיד יותר מאשר להרוויח. בתוך כל הסערה של שחרור האשה, למעשה נשארה היישות הנשית כלואה ודחויה. הקרע שלנו מהישות הנשית ניכר בכל תחום, וכך גם בתחום המיניות.
- המאמר מבוסס על ספרה של טובי בראונינג "איך הפכה האישה לגבר" (הוצאת "איננה")
לפנייה לכתב/ת 
