וינוגרד ואלמוג לא יספיקו
האלופים לא יעדכנו את תפישת הביטחון הלאומי, שקפאה על שמריה והתגלתה כבלתי רלוונטית
השבוע אישר הרמטכ"ל
את המלצות ועדת אלמוג. החלטה זו היא אבן דרך נוספת בתהליך הבדיקה של מלחמת לבנון, שמתבסס על עשרות ועדות בדיקה ובראשן ועדת וינוגרד. ואולם, הוועדה החשובה מכולן - זו שאמורה הייתה לעסוק בתפישת הביטחון הלאומי של ישראל - לא כונסה.
למרות יתרונה הצבאי המכריע, בששת החודשים האחרונים כשלה ישראל בשתי מערכות צבאיות - בלבנון ובעזה. יש שיראו הישג כלשהו בהחלטה 1701 ובפריסת הכוח הבינלאומי בגבול לבנון, או בנכונותם של הפלגים הפלסטיניים להסכים להפסקת אש. אחרים יגידו שהסתפקנו בתיקו. מעטים יטענו ששנת 2006 הייתה שנה עתירת הישגים.
לבנון ועזה הן הזירות בהן נחשף חוסר הרלוונטיות של מרכיבי יסוד בתפישת הביטחון הלאומי של ישראל, וגם בתפישת ההפעלה של צה"ל. הכלים העומדים לרשות ישראל במאבק מול אתגר הגרעין וההגמוניה האיראניים ומול הסכנה של כינון מדינה פלסטינית, ערבית או איסלאמית במקומה של ישראל - התגלו כלוקים בחסר. זה התגבש על פני שבועות, חודשים ושנים.
בסוף שנות התשעים ראתה עצמה ישראל ככוח החזק באזור, שלצידו עומדת המעצמה העולמית היחידה. בפועל, מתחת לאף התגבש "מערך התנגדות" של מדינות וארגונים, שמצליח לסכל את מהלכיה של ישראל זה למעלה מעשור. בה בעת, מדיניותה של וושינגטון מדשדשת ואף כושלת בעיראק, איראן, אפגניסטן, לבנון וברשות הפלסטינית. דוגמה נוספת היא ההתנהלות הישראלית על יסוד השאיפה, שממשלות תהיינה ה"כתובת" הלגיטימית לנעשה בשטחן, ותישאנה באחריות למנוע אלימות. בפועל, אין זה כך ברשות ובלבנון, ובעתיד הלא רחוק עלול חוסר היציבות להתפשט גם לירדן ולסוריה. דוגמה שלישית נוגעת לרצון וליכולת של הצד הפלסטיני לסיים את הכיבוש ולכונן מדינה עצמאית. בהיעדרם, נידונה ישראל להמשיך ולשלוט בשטחי הגדה ועלולה למצוא עצמה מחדשת גם את שליטתה בעזה.
שלוש הדוגמאות הללו ועוד רבות אחרות מוכיחות את חוסר הרלוונטיות של תפישת הביטחון הישראלית. קפאנו על שמרנו. התסכול שנוצר בעקבות המערכה בקיץ הביא כאמור לכינונן של ועדות חקירה רבות. כמעט כל הוועדות של צה"ל עוסקות בכשלים שנתגלו בתחומי הלוגיסטיקה, המודיעין, הפיקוד והשליטה, או בתפישת ההפעלה של הצבא. ועדת וינוגרד עוסקת בהתנהלות הדרג הצבאי והמדיני. היא יכולה אמנם להצביע על תחומים שבהם תפישת הביטחון הלאומי אינה מבוססת על עבודת מטה מעמיקה ויסודית, אולם אין ביכולתה לעדכן את התפישה נוכח האתגרים החדשים. לכן, גם אם כל הוועדות ישלימו את עבודתן, מסקנותיהן יאומצו והמלצותיהן ייושמו - האתגרים המרכזיים יוותרו ללא מענה.
גם דו"ח מרידור אינו מתווה תפישת ביטחון לאומי, כזו שתאפשר להשיג את יעדינו הלאומיים. ועדת מרידור מונתה על-ידי שר הביטחון מופז, הורכבה ברובה מאנשי ביטחון ועסקה בתפישת ההפעלה של הצבא בשירות היעדים הלאומיים. אולם מרכיבים שלמים בביטחון הלאומי, כגון: מערך הדיפלומטיה וההסברה, פיתוח הכלכלה, התשתית והחברה או מערך הבריתות של ישראל, לא טופלו על-ידה.
הוועדה הנדרשת היא ועדת מוחות אסטרטגיים, שיעדכנו את תפישת הביטחון הלאומי של ישראל בעקבות אירועי השנה החולפת. ניתן לכנס ועדה חדשה, לבקש מוועדת מרידור לעדכן ולהרחיב את מסקנותיה או לשנות את המנדט של ועדת וינוגרד. המטרה צריכה להיות גיבוש מקשה חדשה של עקרונות פעולה אסטרטגיים, שתיתן מענה לשילוב בין האיום הגרעיני וההגמוניה האיראנית לבין האיום של מדינה ערבית-פלסטינית-איסלאמית, אשר תקום במקום ישראל. כינון ועדה כזו עשוי להיות תחילת המענה האמיתי לאתגר הניצב מול ישראל.
הכותב הוא המייסד והמנכ"ל של מכון ראות
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
