בעקבות הסרדינים בכנרת

המיתולוגיה של עמק הירדן מספרת על חורף מאוד גשום בסוף שנות ה-60 של המאה שעברה. אנשי “מקורות“ לא פתחו בזמן את סכר דגניה, שמאפשר את יציאת עודפי המים מן הכנרת, וכתוצאה מכך הוצף קיבוץ עין גב הוותיק שלגדת הימה. תושבי העמק נעלו מגפי גומי, התעטפו בדובונים ובאו לראות את השיטפון הגדול.

כמעט ארבעה עשורים חלפו מאז, ועל החוף הציורי בעין גב מצע נרחב, נרחב מדי, של חלוקי נחל ואבנים גדולות. המים נסוגו בכל חופי הכנרת, משאירים אחריהם מפרצים מנוקדים בשחור-אפור-לבן.

דייגים בכנרת. משלוח ישיר מהים לגריל (צילום: ענת לב-אדלר)

שחפים חגים כאן מעל רציף העץ הנמתח מן החוף אל תוך המים, ובצד השני אפשר להבחין בשלוש סירות עץ מתנדנדות בעצלתיים בתוך המזח. אלה הן "סירות הליווי" שיוצאות עם הדייגים אל מעמקי האגם, עמוסות במטיילים שמגיעים לכאן כדי לראות איך עובדים הדייגים המקומיים. מאיר, מפקד סירת הדיג הוותיקה וצוות הדייגים שאיתו, יוצאים לעבודתם בשעות בוקר מוקדמות, כאשר הלילה אוחז עדיין בעקבו של היום ומסרב להרפות. אז הם לובשים את חליפות הדיג עשויות הגומי ומטילים רשתות אל המים האפורים.

בימים שבהם יודעים מראש שיש קבוצות מטיילים או נופשים שמעוניינים להצטרף לחגיגת הדיג, יוצאות הסירות אל לב האגם גם בשעות הבוקר המאוחרות או בשעות הצהריים. עד 150 איש יכולה לשאת כל אחת מסירות הליווי העוגנות בעין גב, ונהוג להזמין אותן לאירועים, לחגיגות ולמפגשים משפחתיים או מקצועיים. כך מקבלים גם קייטרינג מתאים, שתייה והרצאות ובידור בלב האגם.

את המסע עם הדייגים מלווה מדריך מקומי שמסביר על שיטות דיג שונות וסוגי הדגים שפוגשים בדרך (משפמנונים ועד בורי).‬ במרחק נגיעה מטילים הדייגים רשתות אל המים או בודקים את שללם, מכסיף ועד קרפיון ענקי.

בכנרת 27 מיני דגים, 21 מהם מינים מקומיים ו-6 מינים שהאדם הוסיף. בכיר הדגים באגם הוא האמנון. השלל השנתי של אמנונים בכנרת עומד על 200-300 טונות, אבל הדייגים דווקא רוצים לגלות ברשתות את הסרדינים הקטנים, והסיבה מפתיעה: הסרדינים ניזונים מן הפלנקטון שנחוץ לשמירת האיזון האקולוגי העדין במעמקי האגם, ולכן עדיף להרחיק כמה שיותר מהם ממימי הכנרת. הדייגים של טבריה מדללים את אוכלוסיית הסרדינים במאות טונות בשנה. רק חלק קטן מהיבול הזה מגיע לשווקים.

חכה ביד ושיר בלב

ובינתיים, בסירה הולכת וגדלה ערימת השלל, שכוללת מאות רבות ואפילו אלפים של דגים שרוקדים את הריקוד האחרון בחייהם על גבי גושי הקרח הגדולים שמשאירים אותם טריים עד המפגש עם הצרכן הסופי.

צרכנית חשובה של דגי הכנרת היא מסעדת הדגים הוותיקה של קיבוץ עין גב, שמתגאה עדיין במושטים המצוינים שהיא מגישה כבר יותר מ-60 שנה. המושט, למי שלא יודע, הוא הדג הפמיניסטי ביותר שתפגשו: הנקבה משריצה את הביצים בפיו של הזכר והוא דוגר עליהן עד היווצרות הדגיגים.

בירור קצר עם ותיקי המשק מגלה שאת החזון להקמת המקום ואת זכות הראשונים על טיגון המושטים בחצר של עין גב יש לזקוף לזכותו של גרשון כהן, ממקימי הקיבוץ, שעלה מאוסטריה. גרשון אהב לדוג עוד באגמים הקסומים של מולדתו הטירולית, ואת אהבתו גרר לכאן, אל עמק הירדן.

בשנות ה-40 נהג גרשון לצאת מדי יום אל הכנרת עם חכה ביד ושיר בלב.

 כשחזר אל המשק עם השלל הציב פרימוס ומחבת והחל לטגן, לשמחת התושבים המקומיים וחיילים שחלפו באזור. ראו פרנסי המשק כי טוב והחליטו להקים דלפק קטן לדגים מטוגנים ואף לגבות תשלום. המחבת המיתולוגית של גרשון תלויה על שער הכניסה למסעדת עין גב, והקופות הרושמות, מספרת ציפי, הקופאית של הכל-בו הקיבוצי, “לא הפסיקו לצלצל מאז‭.“‬

השמש מורידה תריסים והדייגים העייפים חוזרים אל החוף, מפיצים סביבם את ריח המלוח והמים. השלל שלהם כבד ורב והם הולכים לפרק את הארגזים, להתיר את הקשרים, לתקן את החורים ברשת ולנוח, עד הסיבוב הבא.

הצטרפות להפלגה מתאימה מאוד למשפחות עם ילדים קטנים וגדולים, שייהנו כל אחד בהתאם לגילו. כדאי להתארגן בחבורות, ואפשר להזמין מראש אוכל מיוחד, תפריטי ילדים, שתייה וכו'. אם יהיה לכם מזל, יבואו השחפים לחטוף ממש מכף ידכם את הסרדינים שייתנו לכם להגיש להם על הסיפון.

• לתיאום סיורי דיג (מותנים במזג האוויר ובמינימום 35 משתתפים): טל׳ 6658008־‭.04‬