כל ההפתעות של 2006

נניח שלפני שנה היינו נכסים לחנותה של מגדת עתידות מדופלמת, והיא, בהסתכלה על כדור הבדולח שעל שולחנה, הייתה מניעה את ראשה כסוף-השיער באימה אמיתית. "אני רואה לפני", הייתה לוחשת, "שנה שחורה". אריק שרון יוכה בזעזוע מוח, ייאבק על חייו ויישלח לתמיד לבית חולים, מחוסר הכרה. חמאס הטרוריסטי ינצח בבחירות אצל שכננו הפלסטינים ויקים ממשלה. חיילינו ייחטפו ולא יוחזרו, ישראל תצא למלחמה בלבנון ולא תנצח בה. אויבינו ישגרו אלפי טילים ורקטות על יישובנו בצפון ובדרום. מאות ייפגעו, רבבות יהיו לפליטים. איראן תמשיך באין מפריע בפיתוח הפצצה הגרעינית שלה ותארח בטהראן ועידה בינלאומית של מכחישי השואה, יימח שמם. ידידנו ובעל בירתנו ג'ורג' בוש, האחד והיחיד, יפסיד גם את המלחמה בעיראק וגם את הבחירות לקונגרס".

ונניח שמצוידים בכל נבואות החושך הללו היינו פונים בדצמבר 2005 לאליטת העסקים וקהיליית הכלכלנים בארץ, מציגים בפניה את ממצאי כדור הבדולח ושואלים: אם הנבואות יתגשמו, מה יקרה למשק ב-2006?

קל לנחש את התשובות. מלבד איזה אופטימיסט אקראי וחסר תקנה, כל המשתתפים האחרים בסקר היפותטי כזה היו מספקים תחזית כלכלית מאוד קודרת. שוד, קריסה ושבר. הם היו ממליצים לעצמם ולבית ישראל להצטייד בדולרים, לברוח מהמניות, להיצמד לאינפלציה, להתכונן לפיטורים ולהדק את החגורה כי ימי סגריר בפתח.

והם היו טועים ומטעים.

אכן, על פי הצפוי לקרות ב-2006, צריך היה להרוג אותה. אבל היא יצאה מתאונת השרשרת, או יותר נכון משרשרת התאונות, ללא פגע. התנערה מהסערות וחזרה לסורה. על פי נתוני הביצוע, 2006 אף תצוין כשנה כלכלית טובה מזו שלפניה, אף שישראל נהנתה אז משלטון יציב וסביבה ביטחונית ומדינית רגועה.

לפעמים יותר טוב לא לדעת את העתיד כדי לא להתרשם ממנו יותר מדי. 2006 הייתה שנה פחות טובה ממה שהייתה יכולה להיות - ויותר טובה ממה שהייתה עלולה להיות.

עצלות מחשבתית

במשאל שכן ערך אשתקד "ידיעות אחרונות" בין עשרות מובילי המשק בלטה הזהירות. ליתר דיוק: השמרנות. מסתבר שאנשי העסקים והמנכ"לים מסתכלים על החודש-חודשיים אחרונים של שנה נגמרת ומשליכים את המגמות על שנה שלמה קדימה. הזיכרון מאוד קצר והרצון ללכת עם העדר מאוד חזק. כך למשל, צפו רוב המשתתפים שהאינפלציה ב-2006 תעמוד על 2.7%, כלומר כמעט זהה לזו של 2005. הם צפו פיחות מקביל של השקל, ל-4.73 שקלים לדולר. כך גם בצמיחה ובאבטלה.

ההחמצה שלהם, כקבוצה וכיחידים, אינה מקרית אלא משקפת עצלות מחשבתית. מעטים במגזר העסקי שלנו מסוגלים או מתאמצים לשלוף מתוך מהומת הנתונים הכלכליים את הסיכוי או הסיכון לתפנית דרמטית, לשינוי חד במגמה. ואלה שעושים זאת, מתעשרים בקנה מידה גדול.

זוכרים את סוף 2002? את סיכומי השנה העצובים, את תחושת המשבר המעמיקה? היו אנשי עסקים שידעו כבר אז להתרומם מעל למערבולת היומיום ולראות את סוף הטרור ואת סוף המיתון. הם פעלו בהתאם: גייסו כסף בזול, קנו חברות בזול, השקיעו בזול. הם היו לגיבורי הביזנס של השנים שבאו אחר-כך: דנקנר, תשובה, צדיק.

בשלהי 2006, בסתירה מוחלטת ל-2002, השתלטה עלינו זחיחות הדעת. העמידה של המשק בתהפוכות הביטחון והפוליטיקה שאפיינו את השנה החולפת נראית כערובה לחסינותו בפני כל מחלה שהיא, כל חולשה אפשרית.

אך מדובר באופטימיות מופרזת: הסיכונים לא פחתו, הם רק עוממו. אילו נמשכה הלחימה בלבנון עוד חודש, נזקיה לכלכלה היו כבדים. וגם כך שילמנו באובדן תוצר, בפיצויים לנפגעים ובהגדלה מאסיבית של תקציב הביטחון. ספק אם בספטמבר 2006 היה ווארן באפט קונה את "ישקר".

הבעלות על המוח הישראלי

חברות הייטק ישראליות בשווי של 10.6 מיליארד דולר נמכרו השנה לזרים. ב-2000 , שנת המכירה הגדולה הקודמת, קנו זרים חברות טכנולוגיה ישראליות ב-16.8 מיליארד דולר. אבל יש הבדל עמוק יותר בין גל העסקות של אז להיום.

ב-2000 נמכרו לבעלות זרה חברות ישראליות ממש. ב-2006 נמכרו הרבה חברות שהתג "ישראליות" דבק בהן בעל כורחן. מדויק יותר להגדירן כחברות ממוצא ישראלי, או חברות ישראליות-לשעבר. את מרקיורי, למשל, שנרכשה על ידי HP תמורת 4.5 מיליארד דולר אפשר להגדיר כחברה ישראלית אך ורק לפי המוצא שלה. כל שלוש העסקאות הגדולות של 2006 שייכות לקבוצה המעורפלת הזו של חברות טכנולוגיה הרשומות במדינת קולורדו שבארה"ב ושאנחנו, הישראלים, מתעקשים בכוח המסורת להחשיב כישראליות. אך הן מזמן הפליגו לאמריקה ונתפסות כחברות אמריקאיות.

ב-2000 נמכרו לבעלות זרה חברות הזנק ישראליות (סטארט-אפ) ב-7 מיליארד דולר. ב-2006 רק ב-2.8 מיליארד. ההבדל משקף מציאות חדשה: מאגר ההתחלות הנפלאות של הטכנולוגיה הישראלית שעוד נותרו בארץ מתרוקן במהירות רבה. בשעה שבשנת 2000 העולם גילה את המוח הטכנולוגי החדשני של הישראלים, ב-2006 הבעלות על המוח עברה ברובה לידי זרים. אותי זה מדאיג. היזהרו במשקיעים המביאים רק כסף. אף מקום עבודה אחד חדש לא נוצר כתוצאה מחילופי הבעלות על חברות ההיי-טק הישראליות.

ב-2000 הנפיקו חברות הייטק ישראליות מניות בבורסות זרות (בעיקר נאסד"ק) ב-1.6 מיליארד דולר. ב-2006 גיוס ההון הראשוני של היי-טק ישראלי בבורסות זרות הגיע בקושי ל-700 מיליון דולר, סכום זניח לכל הדעות.

את דמותו של היזם הישראלי הבינלאומי מלפני שבע ושש שנים גילם ד"ר יוסי ורדי, ממציא, מהפכן של טכנולוגיות, הוגה דעות של חדשנות. גדודים של צעירים פרועי רעיונות הלכו אחריו, רוצים להיות כמותו. את דמותו של היזם הישראלי הבינלאומי השנה מגלמים הנדל"ניסטים הגדולים, המתמחים בבניית מרכזי קניות בפרברי בוקרשט, שכונות מגורים הרחק ממוסקבה ומבני תעשייה בגרמניה.

עוד בבלוג: הממשלה החלשה החזקה ביותר