שיעור 11: השפעת החשיבה הכלכלית על חיינו

לאחר שבשיעור הקודם  נסקרו עשר תיאוריות כלכליות שנוצרו ב-400 השנים האחרונות, מהזרם הפיוזיוקרטי ועד החשיבה הניאו-ליברלית, יעסוק השיעור הנוכחי באירועים הכלכליים החשובים שהתרחשו במקביל להתפתחות התיאוריות. האירועים הללו עיצבו את הכלכלה כפי שאנו מכירים היום, ובעיקר את האופן בו אנו חושבים עליה. בחינת יחסי הגומלין ביניהם ובין התיאוריות מאפשרת לנו לקבל תמונה רחבה של ההתפתחויות האנושיות והחברתיות, ולהבין את האידיאולוגיות שעיצבו אותן.   

המהפכה התעשייתית  

המהפכה התעשייתית איננה מאורע בודד, אלא תקופה המשתרעת על-פני 200 שנה שבמהלכה פעלו ההוגים הכלכליים הראשונים, אלה שבימינו לא נהוג לתפוש כפוליטיים. היא יצרה שינוי עצום במבנה הכלכלי האנושי, וניתן לומר כי היא שינתה לחלוטין את ההתנהלות האנושית ואת אופייה. התפיסה הרווחת בקרב הכלכלנים גורסת שתמיד יתקיים מחסור בצורכיהם של בני האדם ואותו מחסור, הרדיפה אחרי "עוד קצת", הוא זה שמניע את גלגלי הכלכלה. מנקודת מוצא שכזו נגזר שתפקידם הוא לפתור את בעיית המחסור, ועלינו להבין את דפוסי החשיבה של הכלכלנים לאור תפישה זו.

מה הופך את המהפכה התעשייתית לאירוע מהותי כל-כך? אם ננסה למדוד את העושר החומרי כפי שמודדים אותו כלכלנים (כמות הקלוריות שאדם יכול לצרוך, מספר חיות המשק, הכסף העומד לרשות האזרחים ועוד), נוכל תמיד להבחין בעליות ובירידות. במהלך המהפכה התעשייתית החלה עלייה שהלכה והפכה תלולה יותר ויותר. קצב הגידול נבע ממספר סיבות: המצאת מנוע הקיטור ואחריו גילוי החשמל, ייעול עבודתם של אנשים, המעבר לפס ייצור מתועש, שימוש בטכנולוגיה חדישה במגזר החקלאי ועוד. האדם הבודד יכול היה לייצר הרבה יותר מבעבר, וכאן גם נולד רעיון הקדמה - בני אדם הולכים קדימה ותמיד לכיוון הנכון.

אם נתבונן על קצב גידול האוכלוסייה, נראה שבאירופה של ימי הביניים הוא עלה באחוז אחד ב-500 שנה. זאת בשל התנאים הסביבתיים, שגרמו לכך שרבים מהילדים שנולדו לא הגיעו לבגרות ולא הביאו ילדים בעצמם. הלחצים הטבעיים

שוויסתו את קצב גידול האוכלוסייה באירופה, נעלמו בתקופת המהפכה התעשייתית עם שיפור הסניטציה, העלייה בכמות המזון, התייעלות הרפואה ועוד. כך החלה האוכלוסייה להכפיל את עצמה פעם אחר פעם.

מקור המושג כלכלה בשפה היוונית ומשמעותו "כלכלת הבית". אך בתקופת המהפכה התעשייתית החלה להתגבש כלכלה בעלת ממדים מפלצתיים. קצב ההסתגלות של בני האדם והמדינה לא הצליח להדביק את קצב צמיחת הכלכלה, ולכן לא מפתיע שכלכלני התקופה, ובראשם אדם סמית, טענו שעל המדינה להימנע מלהתערב במהלכיה. אך תהליכים דוגמת התפתחות הרכבות, המוצגת כתולדה של יזמות פרטית למרות שאינה כזו בפועל, גרמו למדינה להתערב בכלכלה: עם המצאתה רווחה האמונה שכל מי שיקים קו רכבת ירוויח כסף רב, אולם חברות פרטיות שניסו זאת גילו שעלות חומרי הגלם ליצירת הקיטור והנחת התשתיות גבוהה עד-כדי-כך שרווחיהן קטנים - וקווי הרכבת כמעט ונסגרו. בשלב זה התערבו חלק ממדינות אירופה בתהליך, כיוון שראו ברכבת השקעה טובה שתאפשר לשנע אנשים, סחורות וחיילים ובכך תסייע רבות למדינה.

המהפכה התעשייתית סייעה לאנשים והלהיבה אותם, אך גם עוררה פחדים מרובים. בכדי לקיים את המפעלים שהוקמו היה צורך לייבא אל העיר פועלים, לעתים ילדים קטנים, שעבדו שעות ממושכות, הרוויחו שכר נמוך והיו נטולי זכויות סוציאליות. באותה תקופה מצדדי המהפכה הסבירו שהמצב אמנם קשה, אך בסופו של דבר המחסור ינוצח. מולם התייצבו מתנגדי המהפכה שהציגו טיעונים רבים ושונים: חלק מהמתנגדים השתייכו לתנועות דתיות שלא ראו בעין יפה את הטכנולוגיה החדשה; אחרים היו אנשי התנועות הסוציאליסטיות שגרסו כי יש להגן על הפרולטריון. הבולט בהם היה קרל מרקס שהאמין כי המחסור אמנם עתיד להיעלם, אך תמיד יהיו אנשים שיתגוררו בבתים מרווחים ולא יחסר להם דבר, בעוד יהיו מי שיגורו בצפיפות וירעבו ללחם. 

מלחמת העולם הראשונה והשנים שאחריה 

מלחמת העולם הראשונה נמשכה תקופה ארוכה, ובמהלכה יוצרו עוד ועוד אמצעי לחימה וכלי נשק, והוכשרו עוד ועוד חיילים. מובן מאליו שהכלכלה לא היתה מנותקת מהמהלך, וכככל המערכת הכלכלית גויסה למאמץ המלחמתי: נשים נשלחו לעבוד, מפעלים ורכוש פרטי דוגמת ספינות הולאמו. חלק ניכר מהכלכלנים, גם אלה שגרסו כי המדינה צריכה להימנע מהתערבות במשק, הסכימו לנהל את האספקטים הכלכליים-מדיניים של המלחמה.

עם תום המלחמה נשלח הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס מטעם משרד האוצר הבריטי לפקח על הסכמי השלום שנחתמו בוורסאי. קיינס אמנם לא נלחם, אך התהליכים שהתרחשו במהלך המלחמה ריתקו אותו. הוא נדהם מהזוועות, אבל גם מהדרך שבה שינתה המלחמה את פני הכלכלה. עד המלחמה הגידול בתוצרים שונים נע בין 2% ל-3% בשנה, ואילו במהלך מלחמה חל גידול של מאות אחוזים. קיינס

חישב שאילו הגידול היה מתבצע בעת שלום ומושקע בחינוך ובבריאות, עד מהרה לא היה עוני בעולם. במקביל, הוא חזה בספרו "ההשלכות הכלכליות של השלום" כי עול הפיצויים שהוטל על גרמניה עלול להוביל לתוצאות חמורות, ובכלל זה מלחמה נוספת.

בתקופה שלאחר מלחמת העולם שלט המוטו "חזרה למצב הקודם". הנשים שיצאו לעבוד במפעלים, והפכו לעצמאיות יותר, נדרשו לשוב הביתה (מהלך שגרם להתעוררות התנועה הפמיניסטית ולדרישה לזכות הצבעה). אך חלק ניכר מהחיילים ששבו הביתה לא מצאו עבודה, מפעלים נסגרו, קיצוב המזון פסק, נכי המלחמה לא טופלו, נשים רבות נותרו אלמנות וחלשות יותר - וכך החל המשק להתכווץ, נוצרה אבטלה והמרמור גבר. המצב הידרדר עד-כדי-כך שחלק ממדינות אירופה הותירו את חייליהן בחזית תקופה מסוימת, והחזירו אותם טיפין טיפין הביתה מחשש שעם שובם יחוללו מהפכה. החשש הזה היה מבוסס, שכן בשנתה האחרונה של המלחמה התחוללה המהפכה הבולשביקית ברוסיה.

קיינס, שבלשון המעטה לא היה מעונין במהפכה ברוחו של מרקס, עסק בנושא מנקודת מבט של התערבות המדינה בכלכלה בניסיון להצילה. הוא חיפש דרכים לשינוי הכלכלה הקפיטליסטית כך שתהווה תחרות מסוימת לקומוניזם. בהקשר הזה יש להזכיר כי לאחר מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1919, המדינות האירופאיות עדיין שלחו את צבאותיהן לרוסיה ונלחמו שם בניסיון לדכא את הבולשביקים. לא רק שהניסיון לא צלח, אלא שהבולשביקים הצליחו לעשות את מה שדמיין קיינס: גייסו הפועלים, יצרו בתי-ספר וכבישים, קידמו את הרפואה וחוללו את קצב הצמיחה המהיר ביותר בהסטוריה. כשהאיום הבולשביקי המוחשי מרחף ברקע, קיינס הציע להחליף את דמי האבטלה בעבודות יזומות, שיחסכו את תשלום דמי האבטלה ויאפשרו ייצור מוצרים שונים. כלכלנים אחרים התנגדו להצעה, וטענו שמהלך שכזה יגרום למדינה להיכנס לחובות ולבעלי ההון להימלט למדינות אחרות.

המשבר הכלכלי בארצות-הברית

בניגוד למדינות אירופה המערבית, מצבה של ארצות-הברית היה טוב בהרבה. במהלך המלחמה היא הלוותה למדינות אירופה כספים רבים שכעת היה עליהן להחזירם, ובמקביל הטכנולוגיה צמחה בה במהירות רבה. כלכלנים רבים האמינו במוסכמה לפיה הגידול בתוצר הלאומי שלה היה אמור להעלות גם את שיעור הייבוא אליה, אך בפועל התקיים מצב שונה לגמרי. בשל הימנעות מייבוא מוצרים והקמת מפעלים שייצרו כמעט כל דבר אפשרי, חל גידול משמעותי בתוצר הלאומי של ארצות-הברית. מדינות העולם, שקיוו ליהנות מהצמיחה באמצעות ייצוא מוצרים אליה, נכזבו - ומצבן הדרדר כיוון שלא היה להן מנין להחזיר את חובותיהן. במקביל, תושבי ארצות-הברית החלו לצפות לקצב גידול כלכלי עצום. כך נוצר פער הרסני בין רמת הייצור הפיזי, שאמנם גדל, לפרשנות שניתנה לו ברמה הפיננסית.

הפער העצום בין הרמה הפיזית לפרשנות הפיננסית שניתנה לה הביאה בשנת 1929 למה שכונה "השפל הגדול", שנגרם בשל הרווחים שהפסיקו לעלות, ועוניה של אירופה שכשלה להשיב את חובותיה לארצות-הברית. טרום המשבר, מצב הבורסה היה טוב עד-כדי-כך שרבים נכנסו לחובות כדי להשקיע בה. כאשר החלה מכירת המניות ההמונית הגיעה גם המפולת, וממדי המשבר היו גדולים ביותר. האבטלה הגיעה לשיעורים מפלצתיים, רבים נכנסו לחובות, הבנקים נותרו ללא ממון כיוון שלקוחותיהם פשטו את הרגל וכל מי שהיה ברשותו חיסכון כלשהו מיהר לפדות אותו. הכמות הבלתי נתפסת של סחורות שהפכה מיותרת משום שלא היה מי שירכוש אותה, גרמה לירידת מחירים תלולה וכך גם המפעלים פשטו את הרגל.

כיוון שכלכלת ארצות-הברית לא הצליחה לשוב לאיתנה, הנשיא הרברט קלרק הובר כינס את בעלי ההון וביקש את עזרתם בהשבתה למסלול תקין על-ידי העלאת מחירים והעסקת עובדים. בעלי ההון אמנם ידעו שמהלך כזה יכול להצליח, אך היה להם נוח שלא להצטרף אליו. "אם כולם יעשו כבקשת הנשיא אז לא משנה אם

נצטרף מאוחר יותר, ונרכב על גל ההצלחה בלי ההפסדים הראשוניים שבוודאי נאלץ לספוג", הם סברו. "מצד שני, אם רק בודדים יעשו זאת הם יפסידו הכל". וכך, בעלי ההון לא בטחו זה בזה והעדיפו לשבת על הגדר, דבר עליו הובר שילם בכיסאו. בעקבות הפסדו בבחירות עלה פרנקלין ד. רוזוולט לשלטון וטבע את מדיניות ה"ניו דיל". בין היתר הלה שלח אנשים לעבודות יזומות, ויזם "שיחות ליד האח", משדרי רדיו שנועדו להשיב לאומה את האמון בשיטה הקפיטליסטית.

לא קל לשים את האצבע על הרגע בו יצאה ארצות-הברית, בעיקר מכיוון שאנשים ציפו לחזור אל המקום ממנו נפלו - והדבר לא היה אפשרי. כלכלנים רבים קישרו בין מדיניותו של רוזוולט לרעיונותיו של קיינס והפגישו ביניהם, אך השניים לא הצליחו להבין זה את זה. למשבר הגדול היו משמעויות פוליטיות מרחיקות לכת: העולם החופשי איבד שטחים, משטר טוטליטרי עלה בספרד ומהפכה התרחשה בסין. המדינות שרצו להיאבק בקומוניזם לא האמינו שלדמוקרטיה יש את הכלים הדרושים לכך, והתוצאה היתה עליית המשטרים הפשיסטיים בגרמניה ובאיטליה.    

מלחמת העולם השנייה

מלחמת העולם השנייה ביטאה מאבק בין שלוש צורות שונות של ניהול כלכלי: הפשיזם, הקומוניזם והדמוקרטיה הליברלית. מבחינה כלכלית, הפשיזם התנהל כשלטון קורפרטיבי שלא אכף שוויון אך גם לא אפשר את קיומו של שוק חופשי. התאגידים הגדולים נעזרו במדינה, במימונה ובכוח אדם שלעתים הורכב מעבדים של ממש, וייצרו עבורה את כל צרכיה. על פניו, הפשיזם כשיטה כלכלית הצליח להפוך את גרמניה ממדינה נרמסת למעצמה, פתר את בעיית האבטלה ואפשר לדאוג לקיצוב הדיור והמזון. המסקנה היא שהכוח המארגן בכלכלה משמעותי ביותר, אך כדאי לשים לב לכך שרק הצלע היחידה במאבק הכלכלי המשולש שטענה כי השוק החופשי הוא הפיתרון, נשמעת כיום.

איך, בניגוד לפשיזם, יכולה להתקיים דמוקרטיה ליברלית בעת מלחמה? הדבר אכן בעייתי. המלחמה פוגעת בעקרונות היסודיים ביותר של הדמוקרטיה, חופש הביטוי, חופש ההתארגנות, חופש העיסוק ועוד. הליברלים טוענים שאת משאבי הדמוקרטיה הליברלית המוקדשים בעת שלום לטכנולוגיה וחינוך, ניתן להמיר ביום פקודה לכוח שיכריע את המלחמה לטובתה. שתי מלחמות העולם נלמדות כיום מנקודת המבט הזו: ניצחון הטכנולוגיה וה"טוב". לפי אותו קו מחשבה, היו הדמוקרטיות החופשיות עדיפות מבחינה טכנולוגית ולכן ניצחו. אך ההיגיון הזה מתעלם מהעובדה שבריטניה האימפריאליסטית השתמשה במשאבי הקולוניות שלה, חומרי גלם וכוחות לחימה, וזו בוודאי אינה ההגדרה לדמוקרטיה. בנוסף, הניצחון התאפשר לאחר שהקומוניזם והליברליזם עשו יד אחת כנגד הפשיזם. ואכן, הדמוקרטיה הליברלית הצטמצמה מאוד בכוחה בזמן מלחמת העולם השנייה.

תקופת המלחמה הקרה

בסיום המלחמה הפסיד הפשיזם, ונותרו שני גושים נאבקים של קפיטליזם וקומוניזם, שהתנהלותו הכלכלית גבתה מחיר אנושי נורא. כך החלה המלחמה הקרה, שלא היתה קרה במיוחד, אבל הסתכמה רק במאבק כלכלי בין מדינות המערב למדינות הקומוניסטיות ולא במלחמה. הפחד מהצמיחה הקומוניסטית המואצת גרם למערב לאמץ את מדינת הרווחה המאורגנת ולקחת אחריות על התושבים. התעצמות הכלכלה אפשרה לכל פועל לקנות בית בפרברים ומכונית, אולם ברית-המועצות המשיכה לצמוח בקצב מהיר יותר מזה של המערב.

במקביל נוצר מושג המיתוג, שחולל מהפכה תרבותית. הכלכלה המוסדית טענה כי אנשים מודדים את עושרם באופן יחסי תוך התבוננות באחרים. אם אדם משווה עצמו לאחר ונדמה לו שיש לו פחות, הוא חווה מחסור ומרגיש צורך לחזק את כוחו היחסי. המיתוג עונה על הצורך הזה תוך שהוא מצמיד ערך כמעט מיסטי למוצרים מסוימים. כך ניתן להמשיך את המרוץ אחר העושר גם בחברת שפע, בה מוצרים לא נמכרים במחיר שישקף את עלויות הייצור שלהם - אלא במחיר חסר פרופורציה לעלויות.

הקומוניזם, שלא סיגל עצמו לתרבות המותגים, הפסיד לה בסופו של דבר עם תום תקופת המלחמה הקרה. אלא שניצחונו של הקפיטליזם, הטוען שהוא מבטל את המחסור ודוגל בשפע, הביא למשבר חדש: המשבר האקולוגי. אותו שפע עלול להפוך שוב למחסור, שהפעם נובע מהגבולות שמציב לנו כדור הארץ. 

• שיר חבר הוא כלכלן ואיש "המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית". ההרצאה ניתנה בקורס "במחשבה שנייה - ביקורת הכלכלה, הסביבה והתרבות"
  

רוצים להעמיק בנושא השיעור? להלן רשימה ביבליוגרפית:

• אתר המציג חומרים ביבליוגרפיים וירטואליים על כל האסכולות שנסקרו בשיעור
• "No Logo" / ספרה של נעמי קליין
• "אימפריאליזם - השלב העליון של הקפיטליזם" / ספרו של ולדימיר לנין
• "הצעה צנועה" / מאמר מתורגם לעברית מאת הסטיריקן הבריטי ג'ונתן סוויפט ("מסעות גוליבר")
  

המכללה החברתית-כלכלית , עמותה ללא כוונות רווח, מספקת ללומדים בה ידע תיאורטי וביקורתי על החברה הישראלית - לצד אלטרנטיבות וכלים מעשיים שמטרתם לקדם שינוי חברתי. המכללה פועלת בכל הארץ ומונעת על-ידי פעילים חברתיים ואנשי אקדמיה הפועלים בהתנדבות מלאה. מדור חדש יגיש מדי יום ראשון שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה.