עזר לקשישה ואיבד את הביטוח

באחד הימים עלתה נוסעת מבוגרת אל המונית של יוסף פירו, והוא הסיע אותה בכיוון הגבעה הצרפתית בירושלים. כאשר הגיעו ליעד, יצא פירו מהמונית כדי להושיט עזרה לנוסעת. הוא סייע לה להוציא את חפציה מתא המטען של המונית והניח אותם על המדרכה הסמוכה. או אז הגיחו שני אלמונים, התפרצו למונית והחלו לנסוע בה. פירו דלק בריצה אחר המונית, ניסה לעצרה, אך הגנבים חמקו ונעלמו עם המונית.

השופטת אימצה את עמדת החברה

עדיין קובעת השופטת, "התנאי הבסיסי, שבלעדיו לא מתקיימים תנאי הפוליסה הוא שלא יושארו, בשום מקרה, המפתחות בתוך המונית כאשר הנהג נמצא מחוץ לרכב". אבל אני נהג מונית, אמר פירו לשופטת. אני עובד עם המונית. כחלק בלתי נפרד מעבודתי אני נאלץ לצאת מדי פעם מן המונית כדי לסייע לנוסעים. למענם אני יוצא, לא למעני. גם כשאני יוצא מן המונית אני נמצא לידה, אני שומר על קשר עין אתה. בכך אני מרתיע גנבים יותר מאשר כל אמצעי המיגון של חברות הביטוח.

השופטת שניידר רואה גם את טובת הציבור הרחב מול עיניה. אם לא נעמוד על כך שנהגי המוניות ישמרו בדווקנות על אמצעי המיגון, פרמיות הביטוח יעלו והנסיעה במוניות תתייקר. הדבר יפגע "בכיסו של הציבור". בין הנזק שייגרם לציבור הרחב לבין הנזק שייגרם למבוטח הבודד, אני מעדיפה שייגרם נזק למבוטח הבודד. כך קבעה השופטת אנה שניידר ודחתה את התביעה.

על מה התבססה השופטת?

בפני השופטת לא הובאה כל חוות דעת שכזו. מאין שאבה השופטת המלומדת את קביעותיה העובדתיות, כי כאשר נהגי המוניות מסייעים לנוסעים, מוניותיהם מועדות יותר לגניבה? על מה התבססה כבוד השופטת כאשר קבעה כי אם תאושר תביעה שכזו, פרמיות הביטוח יעלו ואז הנסיעה במוניות תתייקר?

מעבר לכל אלה, ליבנו עם נהגי המוניות: עמלים ביושר יומם ולילה. אך כולם, החל מגאידמק וכלה בשופטינו, כולם אוהבים לחבוט בהם. זה קובע כי שרינו לא ראויים להיות אלא נהגי מוניות. אלה קובעים כי תשלום תגמולי ביטוח לנהגי המוניות בא על חשבון כיסו של הציבור. ואנו אומרים כי ראוי היה שכולם ילמדו חוכמה, חריצות, יושר ואהבת הזולת כמו שאנו מוצאים לרוב אצל נהגי המוניות. הלוואי ובשירות הציבורי, כולל במערכת בתי המשפט, יתנו שירות ברמה הניתנת על ידי רוב רובם של נהגי המוניות.

הכותב הוא עו"ד המתמחה בנושאי ביטוח