הזמן קצר והשחיתות מרובה
האויב בשער, ולפיכך יש להחמיר את העונשים על מעשי שחיתות שלטוניים ולשנות את שיטת הבחירות
מה עוד צריך להתרחש? כמה נמוך עוד צריך לרדת עד שנבין שהשחיתות אינה "פשע בלי קורבנות", אלא אויב הציבור מספר אחת, שאנחנו כולנו קורבנותיו. קו ברור מחבר בין שחיתות פוליטית, שעיקרה מינוי אנשים לא ראויים ומתן טובות הנאה למקורבים, לבין הפקרות שלטונית שסופה הפקרה של תושבי העורף, מפוני גוש קטיף או כל אזרח נזקק אחר.
האויב בשער. ולפיכך יש להכריז על ארבעה כיוונים למלחמה מיידית בשחיתות. הראשון, הוא עונש מאסר בפועל על כל הרשעה בשחיתות פוליטית. יש להחזיר לא רק את הבושה אלא גם את הפחד, וח"כ שעומד לדין, אסור שימשיך בתפקידו וודאי לא יכהן כיו"ר ועדת חוץ וביטחון.
צעד נוסף הוא ביטול זכות השתיקה לאנשי ציבור. נכון, השתיקה היא זכותו של כל אזרח. לכן אם רוצה איש ציבור לשתוק - שיישב בביתו ככל אזרח וישתוק שם כאוות נפשו - לא כשהוא ממשיך בתפקידו. כלל זה תקף גם לגבי חזקת החפות של אדוני הנשיא.
יש להנהיג תקופות צינון אמיתיות, שאורכן שלוש שנים לפחות. כשחצי שנה בלבד מפרידה בין תפקיד רמטכ"ל או ראש השב"כ לשר הביטחון או השר לביטחון פנים, יש בכך השחתה, יש בכך גרימת סיכון לפוליטיזציה של המערכת הביטחונית ולמיליטריזציה של המערכת המדינית. תקופת צינון כזו דרושה גם בין תפקיד באוצר לבין משרה באותו תחום בשוק הפרטי.
לבסוף, יש לשנות את שיטת הבחירות. רוב חברי הכנסת לא נבחרו אישית על ידי אף מאיתנו. רוב חברי הקואליציה (קדימה, ש"ס, ישראל ביתנו והגמלאים) לא עמדו אישית לבחירה אלא שובצו ברשימה על ידי בעל הבית (או בנו, או יחצ"נו). אילו היו עומדים לבחירה - רבים מהם לא היו נבחרים. לכן צריך לעקוף את כל שיטות השיבוץ והמינוי המושחתות ולהחזיר את כוח הבחירה לעם, בעזרת הנהגת בחירות אזוריות-ארציות.
הצרה היא שחלק גדול מהישראלים לא מאמינים שאפשר לעשות זאת. אבל אסור לוותר למושחתים, צריך להתגייס למלחמה הזו בצו 8 אישי. ואל תאמרו כנהוג במקומותינו:"זה לא אישי". המלחמה בשחיתות היא דווקא כן אישית - כמו שאין טרור בלי טרוריסטים אין שחיתות בלי מושחתים. ולא כולם מושחתים. רוב אנשי הציבור לא מושחתים, אבל כדי להלחם בשחיתות לא מספיק להיות ישר, צריך להיות לוחם אמיץ, נחוש וגם ישר.
קחו דוגמא מאנשים כמו מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, החשב הכללי ירון זליכה, ניצב משה מזרחי, אריה אבנרי מאומ"ץ, העיתונאית אילנה דיין, עו"ד אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון ושכמותם. סוג כזה של אנשים יש למנות לתפקידים העיקריים בחזית המלחמה בשחיתות - כיוון שהם דוברמנים, לא פודלים. נכון, הם לא חסרי חולשות, אבל זה מה שנחוץ במלחמה החורמה שעלינו להכריז.
מי יעשה את כל אלה? מי יוביל את המלחמה שבשער עד הבסת השחיתות? לא ההנהגה הנוכחית. זו הנהגה ללא מנהיגות וללא דרך, שמתנערת מכל אחריות ומנותקת מהעם. הנהגה שכל מעייניה בשרידותה, שעומק מחשבתה האסטרטגי הינו 70 ס"מ - המרחק בין הפה המדבר בתקשורת לישבן הדבוק לכסא. הדג הזה מסריח מהראש. לא סתם יש לכולנו הרגשה שהאזנה לטלפונים של הלשכה לא יכולה שלא להעלות דבר שחיתות בחכתה.
את גוף האומה אפשר להציל מהריקבון המתפשט רק על ידי מוכנות לקטוע את האיברים הנגועים. הזמן קצר והשחיתות מרובה, יש ללכת לבחירות ולהחליף את ההנהגה לכזו שתנקה את האורוות במטאטא ברזל.
הצירוף של תוצאות תחקירי המלחמה, פרשיות השחיתות ההולכות ונחשפות והרגשת המיאוס והזעם של העם יביאו ממילא את הקואליציה חסרת הדרך הזו לקיצה. אז עדיף מוקדם ממאוחר מדי, לפני שהריקבון יתפשט ללא יכולת ריפוי. במערכת הבחירות הזו, הצביעו לפי ראשכם וליבכם, אבל בשום פנים ואופן אל תצביעו למושחתים. כי ככה אסור להמשיך.
לפנייה לכתב/ת 
