היכונו למירוץ משולש בעבודה
עמיר פרץ, אהוד ברק, עמי אילון. שלושת אלה צפויים להתמודד בשנה הקרובה על מה שנותר ממפלגת העבודה. ברק נהנה מנכונות ציבורית להזדמנות שנייה, אילון חורש את המתפקדים - ופרץ? פרץ מנסה נואשות לייצב את תדמיתו לקראת הקרב המתקרב. איך אומרים בספורט? הכל פתוח
מה שעוד נותר לאנשי מפלגת העבודה לעשות זה להמתין. להמתין למוצא פיו של הוד מעלתו המועמד הפוטנציאלי אהוד ברק, שמתלבט עד אינסוף אם להכנס למרוץ על ראשות המפלגה. הסקרים שפורסמו לאחרונה מחמיאים לראש הממשלה לשעבר: מתחתית התחתית, מהאדם השנוא ביותר, החל ברק לטפס, בעיקר על גבו של עמיר פרץ. הוא עוד לא מוביל, אומנם, וחיבור של עמי אילון ואופיר פינס עשוי להשאיר אותו הרחק מאחור – אך העמדות כלפיו רכות יותר. הרבה פחות שנאה, הרבה יותר הבנה, אולי מוכנות לתת הזדמנות שניה.
מחפשים את ברירות המחדל. לו היה פרץ נמנע מאינספור הטעויות שעשה לאחר שנכנס למשרד הביטחון, ספק אם מצבו הפוליטי והציבורי היה כה גרוע.
למעשה, כל המועמדים של מפלגת העבודה מטפסים על גבו של שר הביטחון המושמץ. אחוזי התמיכה הגבוהים להם זוכים גם עמי אילון, גם אופיר פינס וגם ברק – נובעים מעיקר מחולשתו המנהיגותית של פרץ. וכשאין מנהיג, הבוחרים
הטור הקודם
"ביבי חסר אחריות"
אטילה שומפלבי
השר לענייני אסטרטגיה, אביגדור ליברמן, חושב שנושא האיום האיראני חשוב מכדי להפכו לכדור במגרש הפוליטי. זו הסיבה הגלויה, שבגללה הוא בוחר לתקוף את בנימין נתניהו בשיחה עם ynet: "לביבי אין מושג מה אנחנו עושים. אני מצטער שפוליטיקאים מכניסים את הנושא לתוך הוויכוח הפוליטי"
אלא שפרץ העדיף ללמוד בדרך הקשה, לעשות את כל הטעויות האפשריות. לא פלא שתדמיתו בשפל המדרגה. שר הביטחון, שאמור להיות אחד האנשים החזקים והאהודים בציבוריות הישראלית, נמצא במצב בו היה לוי אשכול, אז ראש ממשלה ושר ביטחון גם יחד, ערב מלחמת ששת הימים: מושמץ, שנוא, ומטרה לחיצי ביקורת מכל עבר. התאמתו לתפקיד היתה מוטלת בספק, וכך גם כישוריו ואומץ ליבו.
רק לאחרונה הוא צירף לצוותו את דדי סוויסה, לשעבר איש השטח של אהוד ברק, כדי שינהל לו את מטה. על הדרך, עזבו שתי נשים חזקות את לשכתו של פרץ: רחלי קורן, הרל"שית האגדית, ודניאל עוזרתו. סוויסה חשב שצריך לעשות רענון, שדרוג של המערכות. במסגרת השינויים, הוא הלביש את פרץ בחליפות, הכריח אותו לענוב עניבות, וניסה להעניק לצוות המקיף את שר הביטחון תחושה של צוות מוביל.
בינתיים, המצב לא משהו. תדמיתו של פרץ עדיין בעייתית, והוא נתפס כאחד האנשים היותר חלשים במערכת הפוליטית. יריביו, מנגד, מנצלים את החולשה הזאת עד הסוף. אופיר פינס, שהודיע השבוע על פתיחת הקמפיין, יודע כי הוא רץ במרוץ שהוא לא באמת רוצה להיות חלק ממנו. פינס היה מעדיף להמתין עוד כמה שנים, לצבור עוד ניסיון. אלא שהתפטרותו מהממשלה על רקע הצטרפות ליברמן לא הותירה לו ברירה. עד שככל הנראה יחבור לאחד המועמדים האחרים, הוא אוסף נקודות זכות, נהנה מסקרים מחמיאים למדי שנותנים פערים קטנים בינו ובין אילון וברק. ההערכה היא כי אם וכאשר ברק ייכנס לקרב במלוא הקיטור, פינס יתחיל לאבד נקודות, ואנשים יתחילו לזלוג לעבר המועמדים עם התדמית הצבאית.
המאבק המשולש בדרך
הקרב, פשוטו כמשמעו, צפוי להיות בין פרץ, אילון וברק. ברק, אם אכן יתמודד ולא יהיו שינויים, ינסה לנגן על "אלמנט הניסיון", יחרוש את השטח וינסה ללחוץ "עשרים אלף ידיים". לפחות. לא פעם אחת. פעמיים. לפחות. אילון, מצידו, יציג את עצמו במשקם הלאומי. קודם את השייטת, אחרי זה את חיל הים, את השב"כ ואת נטפים – ועכשיו את מפלגת העבודה ואת המדינה. לפרץ, יש להודות, אין הרבה מה למכור. מעמדו כה מעורער, שכמעט אף אחד לא מאמין שהוא מסוגל לספק את הסחורה. כל סחורה. הבטיח חברה וכלכלה? הלך לביטחון. הבטיח ראש אזרחי במערכת הביטחון? בינתיים, הצבא פועל מאחורי גבו, מבלי לעדכן אותו כלל, לא סופר אותו.אחד הקרבות היותר מעניינים צפוי להיות בקיבוצים, בתק"ם. מחוז זה נחשב בעבר לאחד ממחוזותיו החזקים של ברק. אלא שאילון לא בזבז זמן, ובשנה האחרונה חרש את הקיבוצים פעם אחר פעם, נפגש כמעט עם כל פעיל. בסביבתו של ברק מקווים כי כניסתו למרוץ תחזיר אליו את הנאמנים, אלא שאנשי אילון משוכנעים כי מי שעם עמי – ישאר עם עמי. מנגד, לברק יש יתרון במושבים, שם שולט ביד רמה שלום שמחון, שזכה בקרוב למאה אחוז מהקולות בפריימריס האחרונים.
לפי שעה, המרוץ על ראשות העבודה פתוח, ממש פתוח. ברק יוכל להפתיע, והוא גם יוכל לנחול מפלה. אין לדעת. חלק ממקורביו אומרים כי אין לו מה להפסיד. גם כך יהיו בחירות נוספות לפני הבחירות הכלליות, ואי התמודדות משמעותה בריחה מאחריות, העדפת החיים הטובים על פני הבוץ הפוליטי.
בינתיים, לזכותו של ברק עומדת מערכת תקשורתית אוהדת יחסית, ניסיון כראש ממשלה, והערכה רבה ליכולותיו - המקצועיות, לא האנושיות. ראש
הממשלה לשעבר לא השתנה בהיבט הזה. לא באמת. הוא עדיין רובוט אנליטי שמשתמש באנשים להם הוא זקוק, ואז לא רואה אותם ממטר. אבל זה לא משנה, אומרים מקורביו שכן בעת הזו, איכויותיו הביטחוניות והמנהיגותיות גוברות על מגרעותיו.
באשר לאילון, לצד הפופולריות שלו, הוא עדיין איש לא מוכר באמת. דעותיו עטופות בצלופן, עמדותיו לא חדות וברורות, והוא סובל מחוסר ניסיון כרוני במערכת הפוליטית. נטפים זה טוב ויפה, אבל בית מפלגת העבודה בשכונת התקווה זו אופרה אחרת לגמרי. על כן, אילון יצטרך להוכיח שעדיף חוסר הניסיון שלו, על פני הניסיון של ברק. שהיה רע, למי שעוד זוכר.
כדאי לשים לב...
...לבנימין בן אליעזר שמאוד אוהב את העמדה החדשה שתפס לעצמו. בן אליעזר הפך לאחרונה לאב המאחד של מפלגת העבודה. לא מעניין אותי כלום, הוא אומר, רק המפלגה. העמדה הזו, למי שזוכר, היתה נתונה בעבר לשמעון פרס. בן אליעזר מרגיש, כך נראה, שמבחינת פוליטית זמנו עבר. הוא כבר לא יהיה יושב ראש, וממילא גם לא ראש ממשלה. אז מה שנותר לו זה לתחזק את כוחו, את עוצמתו ובעיקר – את האגדה הפוליטית ששמה פואד. לכן הוא בחר הפעם לעמוד לצידו של ברק, אותו השמיץ לפני שנה בחריפות כשעוד היה בחזרה הראשונה שלו לפוליטיקה. הוא יודע שעם ברק, יש לו את כל הסיכויים להמשיך ולמשוך בחוטים.
לפנייה לכתב/ת 
ברק. סלחנו על הכל?
צילום: ניב קלדרון
אילון. וניסיון פוליטי?
צילום: ניב קלדרון
פרץ. מלך המושמצים
צילום: גיל יוחנן
פואד. אבא'לה
צילום: ניב קלדרון
מומלצים
