דרום אפריקה: משפחתי וחיות אחרות

כמדומני עצרנו בשלב שבו מצאנו את מובי דיק, והמסע המפרך כמעט והגיע לסיומו. עייפים, רצוצים ומרוצים סיימנו את שמורת הדה הופ המדהימה על חוויותיה, חופיה, צוקיה ולווייתניה. "חכו חכו", אמר מר ק', "עוד לא ראיתם את אפריקה האמיתית". נסענו משם למקום שנקרא ציציקאמה (tsitsikamma), שהוא למעשה פארק לאומי גדול. התאכסנו בכפר הקרוי באותו שם, במלון שנקרא פורטה דה ציציקאמה (טלפון:27422811711).

נופי דרום אפריקה (צילום: רפי אהרונוביץ')

מלון קולוניאלי יפהפה ולא יקר במיוחד, בו החדרים מפוזרים סביב למדשאה ענקית, במרכז חדר אוכל שמגישים בו ארוחות בוקר מלאות בכל טוב, החל מפירות אקזוטיים ובשרים וגבינות וביצים ועד למשקאות ושירות של 5 כוכבים.

טוב זה עניין יחסי

ההיפר אקטיבים, כלומר שני הזוגות האחרים, החלו את ה"מנוחה" בספארי עצים, מעין אומגות התלויות בין צמרות העצים ביער. לאחר שדמיינתי את עבדכם הנאמן מתנדנד על חבל בגובה של כ-20 מטר, ויתרתי על התענוג. לקחתי את הגברת וסיירנו ברחוב הראשי של הכפר, שמנה בסך הכל 5 חנויות. האווירה אפריקנית: ילד יחף רץ לבית הספר כשהילקוט על כתפיו ושני ספרים מתחת לזרועו, נשים צועדות בצד מצחקקות כשעל ראשן משאות בגודל מקרר קטן, ו"ליקר סטור" אמיתי כמו בסרטים על אפריקה.

חלומו הרטוב של כל קרניבור

אם אתם בשלנים וגם אם אתם לא, ואתם מזדמנים לעיר ג'ורג', אנא חפשו מעדניה שנקראת Van-rensberg. איני זוכר את הכתובת, אבל כמו שאנחנו הגענו אליה (אחרי ששאלנו פעמיים את הכיוון המדויק), אני משוכנע שגם אתם תגיעו. המעדניה הזו היא חלומו הרטוב של כל קרניבור. כל מה שאתה חושב או חולם שצריך להיות במעדניה או במקום שמוכר אוכל, תמצא אותו שם. יש למשל מעין סוכה שמורכבת ממשהו שמרחוק נראה כמו קבנוסים תלויים. התקרבנו וראינו שאלה נקניקים העשויים מבילטונג מיובש טחון. הצטיידנו בכמה מוצרים וביינות וחזרנו לבית הקיט שלנו.

גם זאת אפריקה

בבית בישלנו מספר ארוחות יחדיו ובתור שובניסט גיליתי מיד את היתרון שיש בריבוי נשים. פינוי השולחן והכלים התבצע כהרף עין. אך אל לפמיניסטיות לדאוג, אנחנו הגברים נשאנו בעול. נסענו, קנינו ובישלנו, ושוב נסענו, קנינו ובישלנו. העיירה ניידלה הסמוכה היא פנינה. הווטר פרונט שעל המזח קטן יותר מזה של קייפטאון, אבל מצועצע ובו חנויות ומסעדות. לידו אויסטר בר, כסאות פשוטים על קו המים, אויסטרים מתורבתים ופראיים, חמים וקרים, ומאחוריו מסעדת דגים ופירות ים, מומלצת בלב שלם. ארבעת הימים בגן העדן של הווילדרנס חלפו כהרף עין. מג'ורג' טסנו ל-Mpumalaga.

יש הולנדים, אין מים

נסענו ל-Eastern tvl לכפר שנקרא Graskop, ושם ישנו אצל ההולנדי המעופף. "ההולנדי המעופף" הוא כינוי (לא גנאי) שאני נתתי לבעל הצימר שלנו. מדובר בזוג צעיר, בסביבות ה-70 לימי חייו, שמחזיקים ב-4 יחידות אירוח מהיפות והמפוארות ביותר שראיתי. היחידות מקיפות חצר מטופחת ומדהימה עם מזרקות, כשבפנים הכל מדוגם כאילו יצא מסרט אנגלי על המאה ה-17, קרי האוכל ותרבות התה, רק שבעלי הצימר הם הולנדים והגינונים הם קולוניאליים לחלוטין.

על מנת להבליט את הניגוד המאפיין כל כך את דרום אפריקה, הרי שיומיים לא היו לנו מים. למה? במגדל המים שבקה המשאבה ולקח להם יומיים למצוא חלקי חילוף. אנו סרבנו לעזוב, למרות עצת ההולנדי, ולעבור למקום בו היו מים, מאחר ו-א': היינו כבר רגילים להסתפק בתנאים ספרטניים, לאחר המסע של הלווייתנים, ו-ב', מה שיותר נכון: בכל ערב לאחר שחזרנו, סידר לנו ההולנדי מקלחת בקוטג' סמוך.

לחיות עם החיות

הקינוח של הטיול בדרום אפריקה היה הספארי. יש שיגידו שהוא אפילו היה הדובדבן שבקצפת. יש הרבה סוגי ספארי. בדרום אפריקה לא מאכילים את החיות ואין גדרות פנימיות אלא גדר חיצונית שמקיפה את כל הקרוגר פארק ששטחו גדול יותר משטח מדינת ישראל. אנחנו התנחלנו בשמורה פרטית שנקראת איניאטי. הרעיון בשמורה הפרטית הוא קודם כל פרטיות - לכל שמורה כזאת שטח משלה, אחר כך - מיעוט המטיילים ("שוב אתה מתגלה כסוציומט", הוסיפה הגברת) ומעל לכל היחס.

המחיר, חברים, גבוה, אבל 3 ימים בשמורה הזאת, כמות החוויות שתצבור וכמות החיות שתצפה בהן, רב יותר ממספר ימים גדול יותר בשמורה ציבורית זולה. מרגע שעברנו את השער, הרגשנו כניצבים או שחקנים ראשיים (תלוי בשאיפות של כל אחד) בסרט על ספארי באפריקה. מיותר לציין שכוחותינו פשטו על חנויות האאוט דור והצטיידו בציוד שאינו מבייש ציידים ותיקים.

למקום סדר יום לא קל, אך אם כבר שילמנו, אנחנו מוכנים לסבול: 

5:00 - השכמה: קפה, תה, סקונס ומתוקים. 

6:00 - יציאה לספארי בוקר: לנדרובר פתוח פרטי שלנו, עם פיליפ, הריינג'ר הפרטי שלנו וגשש היושב מקדימה ומחפש עקבות.  

8:00 - לא תאמינו, עצירה לקפה, תה, סקונס ועוד. 

9:30 - חוזרים ללודג' למנוחה קלה, ובעשר בבוקר בראנצ': סלט פירות טרופיים, אננסים מפלציים, גבינות, נקניקים, ביצים, דייסה, נקניקיות, בייקון וכן, שכחתי, סקונס, מאפינס קפה ותה. מיד אחר כך, הציידים הנועזים נכנסים להפוגה ארוכה, הכוללת בילוי ליד החדר, על הדק הצופה לנהר, בבריכה או בחדר הכושר (שמשום מה הוא הכי ריק בספארי מפואר זה). ואפשר גם לבקר במרתף היין המזווד היטב.  

18:00 - לקראת שקיעה, הפסקה בשטח, כוחותינו נערכים למנוחה קלה. על עמדה שלטת נפתח מיד שולחן ועליו לא סקונס, אלא חטיפים מלוחים, ג'ין אנד טוניק ועוד.  

פיל בג'קוזי ואריות חרמנים

בין לבין, זה הזמן לציין החדר היה מדהים, עם מרפסת קדמית ואחורית, וכאשר באחת ההפסקות הלכתי לחנות בכניסה לקנות שמאנצעס למזכרת, נתקלתי בחזיר יבלות, פומבה ממש. הוא קצת רדף אחרי, אבל אחרי שגיליתי תושיה וצרחתי: "פיליפ, פיליפ" בקולי קולות, הגיע ריינג'ר וסילק אותו.

זהירות, טורפים בדרך

ליד החדר של מר ק' התקלח פיל בנהר ועם החדק יצר לעצמו ג'קוזי. מה לא ראינו, אלפי תנשמות, תמסחים, אימפלות, זברות, ג'ירפות ואפילו קטעים מדהימים של זוג אריות עושה את זה בפרהסיה, צ'יטה יושבת על עץ בלילה והטרף תלוי לידה. ראינו חיות באור יום ובחשיכה. פילים צעדו לידינו ופנו לעברנו בזעם, קרנפים קצרי רואי רחרחו אותנו והכל קרוב קרוב ("קרוב מדי", לוחשת לי הגברת, שביחד עם גברת ק' היתה עסוקה בלרעוד מפחד בין הארוחות). 

עמוסי חוויות, טסנו חזרה ליוהנסבורג. גיחה של מספר שעות לקניון סנטוס לאכול במתחם האוכל של הבוצ'ר המקורי, והביתה. הרומן שלי עם אפריקה לא הסתיים. לדעתי הוא רק התחיל.

• עשה לכם תיאבון? תחילת המסע , חוויות גסטרונומיות מהמסע ומתכונים .