דעה: שוקולד מר מאוד
האם בעתיד ישתמשו בישראל בפועל "לקדבר" כדי לתאר תהליך שבו דוחק ענק כלכלי את רגלי מתחריו מן השוק? אולי, בהתחשב בהחלטת בית הדין להגבלים עסקיים בעניין פרשת עלית וקדבורי. סיפור עם סוף לא שמח
אחרי החלטת בית הדין להגבלים עסקיים הזה יכולים ראשי שטראוס-עלית להרים כוסית ניצחון. אין מה לדבר, הם שיחקו אותה. שיחקו אותה כל כך טוב, עד שלציבור בישראל נותר רק לבכות מול מי שאמורים להגן עליו מפני גופים כלכליים מעין-קרטליסטיים כוחניים.
הכל התחיל בסוף שנת 2002. אז ניסתה חברת קדבורי לחדור לשוק הישראלי באמצעות חברת כרמית. אך בעלית לא אהבו את הרעיון, ומסוף 2002 ובמהלך 2003 עשו הכל כדי לדחוק את מוצרי קדבורי מן המדפים בחנויות למקומות שבהם יבלטו פחות לעיני הצרכנים. נוסף על כך – כך חשדה רשות ההגבלים העסקיים – הפעילה עלית בדרכם שונות ומשונות לחצים על קמעונאים כדי שיפעלו להזזת מוצרי קדבורי מן המדפים ממקומם.
תחילה יצאה רשות ההגבלים העסקיים בקול תרועה רמה בהודעה על טיוטת
סוף הפרשה
אושר: עלית תיקנס ב-5 מיליון שקל בגין פרשת קדבורי
אורנה יפת
במסגרת הצו המוסכם בין הממונה על ההגבלים העסקיים לבין עלית, תשלם החברה קנס של 5 מיליון שקל. בית הדין להגבלים: זהו סכום מרתיע והצו נכון ויעיל
טרם הגשת הצו המוסכם לאישורו של בית הדין להגבלים עסקיים הגיבו חברת כרמית, המועצה הישראלית לצרכנות ורשות ההסתדרות לצרכנות, וכן עמותת אומ"ץ, והביעו את התנגדותם להסדר הזה שגיבשה רשות ההגבלים העסקיים עם עלית. בין השאר טענו ארגוני הצרכנים ועמותת אומ"ץ, כי בסכום שיהיה על עלית לשלם – אשר היוו 2.67% מרווחיה בשנה שקדמה לגיבוש הצו – אין כדי להרתיע אותה לנהוג כך בעתיד.
חרף כל ההתנגדויות הללו אישר בשבוע שעבר בית הדין להגבלים עסקיים את הצו. מכאן ואילך יוכלו ראשי עלית להתגאות שהם לא הורשעו בכלום, ואף מיזערו היטב את הנזק שהיה צפוי להם ולחברת שטראוס-עלית אילו הוגש נגדם כתב אישום והם היו מורשעים. כל זאת, באדיבות בית הדין להגבלים עסקיים. בואו נראה מה היה לנו שם.
רשות ההגבלים העסקיים ידעה כי יהיה עליה להגן על הצו, ולכן ניגנה על מיתר שצלילו תמיד נעים לאוזני בית המשפט – חיסכון בזמן ובמשאבים של הרשות/בית הדין להגבלים עסקיים. הנה כי כן, בהחלטתה מציינת השופטת מרים מזרחי, כי – לטענת רשות ההגבלים העסקיים – "תשלום זה ( של 5 מיליון ש"ח – י"א) נעשה בסמוך יחסית למועד ביצוע ההתנהגות, ובכך נשמר קשר ישיר מהיבט הזמן בין ההתנהגות הבעייתית לבין הסנקציה הציבורית שמוטלת בגינה. באופן זה הצו המוסכם נותן פתרון אפקטיבי ומיידי לבעיה שנחשפה ומאפשר לרשות להפנות את משאביה לפעילות בעניינים אחרים המצריכים התערבות להגנה על ערכי החוק".
בסמוך יחסית למועד ביצוע ההתנהגות?! שנת 2003, 2004, 2005 וגם 2006 חלפו למן ביצוע המעשים ועד להחלטת בית הדין. ארבע שנים תמימות שבהם ליקקה כרמית את פצעיה עקב הפרשה הזאת, וציבור הצרכנים לא זכה ליהנות ממוצרים נוספים ומתחרות בריאה בענף זה – ולזה קוראת רשות ההגבלים העסקיים "סמוך יחסית" ו"פתרון אפקטיבי ומיידי לבעיה"?
מילא שהרשות טוענת זאת, השופטת – מסתבר – קנתה יפה את הטיעון: "מצאתי כי כלל שיקולי הממונה להעדיף את הוצאת הצו המוסכם על פני הגשת כתב אישום או על פני נקיטת דרך אכיפה אחרת משכנעים. ראשית, יש לקבל כפשוטה את ההודעה שחומר הראיות לא היה בו כדי לבסס כדבעי הגשת כתב אישום. אם כך, אין לדבר על קיומה של דרך ממשית כזו, והצו הוא הדרך המיטבית במצב הקיים לקדם את אכיפת החוק. בנוסף, הדרך של הגשת כתב האישום, גם אם היא ממצה את ההיבט הפלילי, יש לה חסרונות משלה. הניסיון מלמד כי תיקים מסוג זה מתנהלים משך זמן רב ומכבידים מאוד על הזמן השיפוטי ועל היכולת להפנות את המשאבים למטרות אחרות".
ואגב ההסבר בדבר אי-יכולת להגיש כתב אישום, השופטת הסתפקה בטיעוני רשות ההגבלים העסקיים, ששררה תמימות דעים בצוות המחלקה המשפטית, כי תיק החקירה אינו מאפשר הגשת כתב אישום נגד עלית וראשיה. שום שאלה לא הועלתה בהקשר זה, ואף לא התהייה הבסיסית המתבקשת: אם כך, מה ראתה רשות ההגבלים העסקיים לנכון להריע בראש חוצות בראשית 2005 כי כתב האישום או-טו-טו בדרך? אז איפה היא פיקששה – אז או בשלב השימוע? בית הדין אינו מתייחס כלל לעניין זה.
בית הדין גם קיבל ללא עוררין את טענת רשות ההגבלים העסקיים, כי בקנס של 5 מיליון שקלים יש כדי להרתיע את עלית מהתנהגות דומה בעתיד. וזה – מעבר לעובדה שזה מרגיז – מעורר שאלה בקשר להיגיון שעל פי נקבע מה הוא סכום מרתיע. הרי 5 מיליון שקלים אכן ירתיעו חברה שהסכום הזה יהווה – למשל – עשרות אחוזים מרווחיה בשנה נתונה. אך מדוע ש-2.67% מרווחי שטראוס-עלית בשנת 2005 ירתיעו את חברת הענק הזאת?
הרי שטראוס-עלית הרוויחה מדחיקת רגלי קדבורי ותמשיך להרוויח מכך עוד שנים רבות. לא זו בלבד שסביר להניח כי כרמית לא תנסה לחזור על ההרפתקאה הזאת; נראה כי כל מי שהיה בכיוון יחשוב יותר מפעמיים אם באמת כדאי לו להתעסק עם ענקי השוק, שיצטרכו להגיב על האשמות נגדם רק שנים אחרי המעללים, ועוד ייצאו בקנס מגוחך. את אות הקלון הזה יכולה רשות ההגבלים העסקיים לענוד על דש בגדה. רק שלא תספר לנו סיפורים עד כמה היא מתאמצת להגן על הצרכנים ולהגביר את התחרות.
ועוד משהו: לא בכדי נלחמו ראשי עלית נגד הגשת כתב אישום נגדם. אילו הואשמו והורשעו, היה בכך כדי להקל על חברת כרמית לתבוע מהם את הנזקים שגרמו להם בין 2002 ל-2003. כעת, גם אם הדבר עדיין אפשרי, אין ספק שבאין הרשעה פלילית יקשה עליהם יותר לנהל תביעה נזיקית מעין זו נגד עלית.
אמרנו משהו על כוסית ניצחון של עלית?
הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות
שוקולד קדבורי. הוזז מהמדפים
מומלצים
