הונדה CR-V - מי מדבר על שטח?

נתחיל בתזכורת ממש קצרה. קצת אחרי טויוטה עם הראב4, גילתה גם הונדה את הרווח האדיר שמציעה קטגוריית הכביש-שטח הרך והקומפקטי במידות. בעיקר בארה"ב כמובן, אבל גם באירופה. ההצלחה הייתה גדולה, כמעט מיותר לציין. אצלנו, המצב היה קצת שונה. אחרי חדירה מרשימה לשוק, הגיעו עליות מחירים לרוחב כל שוק הכאילו-שטח. מכה לא קטנה, שלוותה בהתפכחות קהל הרוכשים, שזיהה את מגבלת היכולת של ה-CR-V מול SUV גדולים ומרווחים, ובעיית הנוחות-אבזור מול משפחתיות מהשורה. הקטגוריה הזו כמעט ונמחקה אצלנו, עד הופעתם של מתחרים קוריאניים דוגמת יונדאי טוסון, אבל זה כבר סיפור אחר.

היום, מספר שנים אחרי הנפילה הגדולה והדשדוש הזהיר בחזרה לתודעה, מכוניות כביש-שטח קטנות אינן מה שהיו פעם. זאת אומרת, הן הרבה פחות שטח, והרבה יותר כביש. מה שאומר שמתכנני המכוניות מקשיבים די בעניין לדיווחים שהם מקבלים מהשטח - סליחה, מהכביש. אף אחד לא ממש צריך רכב עם יכולת שטח גבוהה, כאשר הוא יורד פעם בשנה לחול המהודק שלצד מגרש החניה בשכונה. והונדה? היא כנראה הקשיבה יותר מכל אחד אחר.

שטח מה?

מבט אחד ב-CR-V שעומד נוצץ בכניסה, מבהיר מייד למה כדאי לצפות. הדגם הקודם היה כמעט חסר זהות מבחינה עיצובית? מהנוכחי אי אפשר להתעלם. הקודם הציג חרטום עצל ואחוריים סטנדרטיים? הדור הזה נראה כמעט-מאיים, שרירי ודומיננטי, בעיקר מלפנים אך גם בחלק הצללית האחורי יותר. קצת יותר נמוך ממוקמים ארבעה חישוקי "18 נוצצים עם גומי סופר-רחב ונמוך, כביש-טהור-ספורטיבי למהדרין. זה לא רכב שמתוכנן לרדת לשטח כלשהו. בזה אין ספק.

גם בפנים, לא תתפלאו לשמוע, נעשו שינויים אין ספור כמעט. קודם כל, כמעט ללא יוצא מהכלל, ניכרת בכל פינה הקפדה על איכות החומרים וההרכבה. במידה כזו שהופכת את ה-CR-V הקודם באחת למיושן. לוח המחוונים ברור ונוח לקריאה, המושבים עושים עבודה טובה בדרך כלל ותנוחת נהיגה סבירה-פלוס מתקבלת עם מינימום של כיוונים. האבזור עשיר במיוחד, וכולל פחות או יותר כל מה שתבקשו, בהתחשב כמובן ברמת הגימור. בארץ הן יכונו "קומפורט", "ספורט" ו"אקזקיוטיב" - הראשונה פחות, האחרונה הכי מאובזרת. בכל מקרה, בקרת יציבות ושש כריות אוויר הן סטנדרט, וכך גם תפעול מערכת השמע מההגה. אגב, בדגם הבסיסי אין בקרת אקלים.

אבל הנקודה החשובה ביותר היא הרב-שימושיות שמציגה כאן הונדה. אז נכון, את השולחן המתקפל בדגם הראשון לקחו לכם, אבל יש הרבה יותר מכל דבר. למשל מושבים שמתכווננים גם מאחור, או חלוקה מצוינת ופשוטה לסידור עבור מטען בגדלים שונים בתא נוח מאד, תאי אחסון רבים בחלל הנוסעים. רגע, מישהו נזכר במיניוואן?

מכונית כביש-כביש

שתי גרסאות עיקריות הוצגו בפנינו. אחת עם מנוע בנזין, השנייה עם דיזל. תיבת שישה הילוכים ידנית, או אוטומטית עם חמישה. אתם מוזמנים לנחש מה מתכוון היבואן המקומי לעשות עם הדיזל הידנית. ניחשתם נכון - רק הבנזין האוטומטית רלוונטית עבורנו. כמובן, בשני המקרים ולמרות ההימנעות המופגנת מאפיוני שטח, מדובר במערכת ה-4X4 של הונדה, המתפקדת למעשה כהנעה קדמית ונעזרת בדחיפה מאחור כשיש צורך. "המערכת מאפשרת להתמודד עם נהיגה בשטח קל או חלקלק" אומרת הונדה, ומתכוונת שתוותרו על ניסיון כלשהו לעלות את המחמל. בבקשה.

ממנוע הבנזין המעודכן בנפח 2.0 ליטר, שנגזר מה-1.8 ליטר המודרני של הסיוויק, מחלצת הונדה 150 כ"ס ומומנט מרבי של 19.4 קג"מ. התוצאה על הנייר 12.2 שניות מ-0 ל-100, ומהירות מרבית של 177 קמ"ש מוצהרים. ובמקרה זה, לא מדובר בנתונים אופטימיים מדי. מנוע חדש אמנם, עם פעולה חלקה יחסית ליחידה שמוקמה ב-CR-V בעבר, ושילוב נעים יחסית - גם אם איטי לעיתים - של תיבת הילוכים מודרנית.

אבל איך לומר, התוצאה אינה מרשימה במיוחד, אלא בעיקר סבירה. לא מפתיע, בהתחשב בדגש שנתנו אנשי הונדה במהלך כל ההשקה לנושא איכות הסביבה, המרחק שתפסו מילולית מרכבי שטח אגרסיביים מעוררי מחלוקת. הדיזל, שלא במקרה, עשה רושם הרבה יותר טוב. הוא רועש מהבנזין רק במעט, אך מציע כוח זמין גבוה בהרבה - כמעט 35 קג"מ ב-2,000 סל"ד. כאמור, הוא אינו רלוונטי עבורנו.

מה עוד? מערכת ההגה החשמלית של ה-CR-V אינה מרשימה במיוחד, אך מיישרת קו עם הגישה הכללית של "לאט זה גם עדיף, וגם בטוח, וגם חוסך בדלק ומנקה את הסביבה...". מצד אחד זה לא מעודד, מצד שני יש כאן מערכת מתלים שעברה שדרוג מבורך ומציעה נסיעה שבעיקר הופכת לבטוחה מבעבר. פחות רכות, יותר נוקשות. פחות תנועה לצדדים, יותר ביטחון ושליטה בגוף. או, שוב, יותר כביש, פחות שטח. מערכת הבלימה לעומת זאת התקשתה לשכנע, בעיקר בנסיעת כביש תובענית.

ומילה אחת על מערכת הבטיחות המעניינת של הונדה, שאמורה למנוע תאונות באופן אקטיבי, תוך הפעלת אמצעי אזהרה ואפילו התערבות בוטה בעזרת הפעלת מערכת הבלימה. במילה אחת, ויסלחו לי אנשי הונדה היקרים - מעצבנת. היא מזהה לעיתים תאונה אפשרית, היכן שזו לחלוטין אינה קיימת. כמו למשל בעת יציאה מהירה מדי לעקיפה, קרוב מדי לרכב שלפנים. אילו הייתה מופעלת רק אזהרה, ניחא. כאשר ברגע הכי חשוב נדלקות לפתע נורות, נמתחות לפתע חגורות והמכונית בולמת בחוזקה, בדיוק כאשר אתם בתהליך עקיפה, זה לא משעשע.

אז למה בעצם?

תראו. יש לנו כאן מכונית משפחתית קומפקטית שהעניקה בסיס לרכב כביש-שטח שהפך עם השנים למיניוואן מקורי. אין למעשה שום דרך אחרת לראות כיום את ה-CR-V. גם אם תשאלו את הונדה, לא תקבלו התייחסות מיוחדת לנושאי השטח. גם אם תחפשו טוב מאד, לא תגלו תמונות אפילו עם קצת בוץ. המהפך הושלם. ה-SUV הקטן של הונדה ויתר לחלוטין על הנישה אליה ניסה בעמל רב לחדור, לפני עשור בלבד. וזו נקודה חשובה מאד.

כי נכון. מדובר כאן במכונית כביש טובה מקודמתה בהרבה, ואפילו טובה בפני עצמה. מכונית רב-שימושית שמסוגלת למלא אחר 99% מהצרכים של משפחה ממוצעת. א-ב-ל. במקרה כזה, כאשר הונדה מצהירה מעשית שהיא מוותרת לחלוטין על יכולת שטח כלשהי, מה הטעם ברכב גדול יחסית, עם מרכז כובד גבוה ויכולת דינמית שנופלת ללא ספק ממכוניות כביש טהורות, אם השימוש היחידי בו יהיה ב... כביש?

מעבר ליתרון העצום שיש למשפחתיות גדולות ומודרניות מבחינה דינמית, הנאת נהיגה או נוחות, יש להן גם יתרון פיננסי ניכר. הונדה אקורד למשל, בגרסת הסטיישן אם זה מה שחשוב לכם, עולה כמה עשרות אלפים פחות. אפילו בגרסת ה-2.4-עור-פינוק היא זולה ב-10,000 שקל מה-250 "גדולים", שידרשו מכם עבור ה-CR-V, המתוכנן לנחות כאן בעוד כחודש. בעיה, לא ככה?