סוף סוף נפל האסימון האחרון
חברה טובה אמרה לי: "את תראי שבכל פעם שתדברו, ובכל פעם שתיפגשו, אסימון אחר ייפול לך ותביני יותר ויותר למה זה לא יכול היה להסתדר ביניכם". היום הבנתי פתאום הכל
שנה שלמה עברה מאז הפרידה הרשמית, אבל לאחר מכן המשכנו להיות בקשר לא מחייב וכואב במשך יותר מחצי שנה. בשלושת החודשים האחרונים, לאחר שהבנתי שהתחלת לצאת עם מישהי חדשה, הפסקתי לסמס, הפסקתי לשלוח אימיילים, והפסקתי להתקשר. היתה דממת אלחוט מוחלטת. גם מצידך. הייתי בטוחה שהנה, סוף סוף אני ממשיכה הלאה לדרך חדשה. אפילו הכרתי בחור חמוד ואנחנו יוצאים מזה חודש. ויש שם פוטנציאל, מה שלא יכולתי לומר על כל שאר הבחורים האחרונים איתם יצאתי.
ואז הגיע שוב התאריך הרשמי בו נפגשנו, לפני שנתיים. בשנה שעברה עוד הספקנו לחגוג יחד שנה, אבל לאחר חודש זה נגמר. הזכרונות החלו להציף אותי באופן מטורף, ובמשך כל השבוע שקדם לתאריך הייתי במתח רב, מלאת מחשבות ששום דבר ואף אחד לא הצליח לגרש, גם לא אותו בחור חמוד שהכרתי. זה היה יום שישי, ברבע ל-11 בלילה שלחתי לך הודעה. שאלתי לשלומך וכתבתי שחשבתי עליך. שעה לאחר מכן כתבת לי הודעה בחזרה: "איזה כיף לשמוע ממך. אני לא יכול לדבר כרגע. אדבר איתך מחר". אוקיי, חשבתי לעצמי, ברור שהוא עדיין איתה.
למחרת באמת התקשרת.
אחרי חצי שעה של עדכונים הדדיים העזתי ושאלתי אם אתם עדיין יחד. "כן", אמרת, "אנחנו יוצאים כבר שלושה וחצי חודשים". הכאב שהתפשט בגופי באותו רגע היה עצום, אבל המשכתי את השיחה, מתאמצת להישמע כרגיל. "יופי", אמרתי, ואתה המשכת - "כן, אבל היא מקשקשת יותר מדי בשכל, וגם קצת טמבלולה כזאת", ואני אמרתי - "נראה שיש הרבה מעבר לזה אם אתם עדיין יחד". ואז אמרת, "לא נוח לי לדבר איתך עליה. אני מרגיש שאני בוגד בך איתה". "בוגד בי איתה?" הזדעזעתי, "אם כבר אתה בוגד בה איתי", ואז אמרת, "עזבי אותך שטויות. גם את עכשיו עושה את אותו הדבר, הרי גם את יוצאת עם מישהו". וכאילו זה לא מספיק, לקראת סוף השיחה אמרת שכל כך הרבה פעמים רצית ליצור איתי קשר ולדבר איתי, אבל החלטת להניח לי לנפשי, אבל אתה מאוד מתגעגע אלי ורוצה לחבק אותי. לרגע, היה כיף לשמוע את זה ממך, עד שהנחתי את השפופרת במקומה ונגמרה השיחה.
ואז נפל האסימון האחרון, זה שניתץ כל פנטזיה אפשרית שאי פעם היתה לי לגביך. לגבינו. לאורך כל מערכת היחסים שהיתה לנו, אף פעם לא היה לי ביטחון שהיית רק שלי. אף פעם לא ידעתי מה בדיוק אתה עושה כשאתה לא איתי. אף פעם לא ידעתי על מה אתה בדיוק מדבר עם כל הידידות שלך כשאתה "נפגש איתן לקפה". אף פעם לא ידעתי ממי אתה מקבל כל כך הרבה סמסים. אף פעם לא הבנתי למה אתה עדיין שומר על המחשב תיקיות עם כל שמות החברות הקודמות שלך, תמונות שלהן, ואף צילומי פורנו משותפים עם האחרונה.
במיטה תמיד ידעת להיות הכי מתחשב ואוהב
למעשה, המקום היחיד בו היית רק שלי ובו תמיד הייתי הראשונה בסדר העדיפויות שלך היה במיטה. תמיד שם ידעת להיות הכי מדהים, הכי מתחשב, הכי אוהב. או כשהיינו יחד ובילינו יחד, תמיד אהבת להראות לי ולכולם שהייתי המיוחדת שלך. זה מצחיק, כי לא מזמן שמעתי משפט שעכשיו מקבל משמעות נוספת: "אם הסקס הוא טוב, הוא מהווה רק 30 אחוז ממערכת היחסים, ואם הוא רע, הוא מהווה 70 אחוז מהם". ה-30 אחוזים שלנו באמת לא הספיקו.
רמזת לי שאני קנאית, אמרת שאני תמיד מספקת לך הרגשה רעה לגבי הזמן בו אתה לא נמצא איתי. אבל עכשיו אני יודעת שהאינטואיציות הקשות שהיו לי לא הטעו אותי. אני יודעת שברקע היו שם דברים לא ממש כשרים. אם עכשיו אתה מסוגל להגיד לי, לאחר תקופה ארוכה של נתק ובזמן שאתה מבסס עצמך במערכת זוגית חדשה, שאתה עדיין מתגעגע ורוצה לחבק - אני די בטוחה שאמרת דברים דומים גם למישהי אחרת בזמן שאנחנו היינו יחד. זו הותיר בי תחושת גועל וחלחלה שקשה לתאר. תמיד רצית ליהנות מכל העולמות. תמיד רצית לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אף פעם לא היית שלי, ואף פעם לא תהיה, ואולי לא תהיה גם של אף אחת ספציפית.
בן זונה.
לפנייה לכתב/ת 
