אז אסור לבעל לצלם את אשתו הנואפת?
הבעל צילם את אשתו במצב אינטימי עם גבר זר בביתם המשותף וביקש גט. בית הדין הרבני אישר, אבל בג"ץ פסל את הראיה נגד הרעיה, בנימוק של חדירה קשה לפרטיותה. האם הנישואים אכן הופכים שני אנשים לגוף אחד ומבטלים את הפרטיות של כל איבר? תלוי איך מסתכלים על זה
מלווה בשני צלמים נכנס בעל אחד לביתו, ירד למרתף וצילם שם את אשתו יחד עם גבר זר במצב של קירבה אינטימית. את הצילומים המרשיעים הגיש הבעל לבית-הדין הרבני וביקש להתגרש. תביעתו התקבלה.
עירערה האשה לבית-הדין הרבני הגבוה, ונדחתה. הדיינים קבעו כי לבעל היתה זכות לתעד את אשתו בוגדת בו. המעשה של הבעל היה "מידתי" - קשה היום בלי המילה הזו - כלומר, נעשה במידה הראויה.
מידה כנגד מיטה.
עתרה האשה לבג"ץ, שבפסק דין מלפני חודשים אחדים פסל את הראיה נגד הרעיה. הנימוק: הבעל פגע בפרטיותה של האשה בניגוד לחוק הגנת הפרטיות.
"הפרת הפרטיות במקרה שלנו חמורה ביותר", כתב נשיא בית-המשפט העליון לשעבר, השופט אהרון ברק. "היא פוצעת את ה'אני' המוגן בפני עין הזולת. וכי ניתן לחשוב על פגיעה קשה יותר בזכותו של אדם לפרטיות ולצנעת חייו מהתפרצותה של קבוצת אנשים לביתו ולצילומו ללא הסכמתו כשהוא מקיים יחסים אינטימיים עם זולתו?"
ביה"ד הרבני: בין בני זוג אין פרטיות נפרדת
את עיני ולבי משך בפסק הדין של בית-המשפט העליון ויכוח בין השופט ברק לבין הרב שלמה דיכובסקי, דיין מוערך מאוד בבית-הדין הרבני הגדול (השופט ברק הציע לו לפני שנים אחדות להצטרף לבית-המשפט העליון).
הוויכוח חורג מההיבט המשפטי ופותח צוהר לפער בין התפיסה הדתית לחילונית ביחס למוסד הנישואים. הדברים נסובים סביב שאלה שמעסיקה זוגות רבים: האם הנישואים מבטלים את פרטיותו של כל צד?
הרב דיכובסקי כתב, כי חוק הגנת הפרטיות אינו מתאים ליחסים שבין בני זוג. "נכון לומר שבבני זוג אין מושג של פרטיות נפרדת. זהו טבעם של חיי הנישואים, העושים את האינטימיות הפרטית של כל אחד לאינטימיות אחת".
עוד כתב הדיין, כי בני זוג נשואים "קשורים זה בזה בבית של נפש וגוף, עד כדי שהם הופכים ל'בשר אחד'. האם לא זכאית ה'יד' לדעת את שלום ה'רגל'?"
העליון: הנישואים אינם מהווים הסכמה לפגיעה בפרטיות
השופט ברק דוחה את הגישה זאת. הנישואים אינם שוללים מהצדדים את זכותם לפרטיות זו כלפי זה, הוא גורס. "מעצם הנישואים אין הסכמה משתמעת לפגיעה בפרטיות. סביב כל אדם יש מרחב שבתוכו הוא זכאי להיות עם עצמו. מרחב זה נע עם האדם עצמו. היקפו של המרחב נגזר מהצורך להגן על האוטונומיה של הפרט".
השופט כתב כאמור כי מקרה מעין זה מהווה פגיעה חמורה בצנעת חייו של אדם - פלישה לביתו ללא הסכמתו כשהוא נמצא במצב עדין. לפיכך הצילומים פסולים כראיה.
יתר על כן: הנשיא ברק קבע כי גם עדותו של הבעל על מה שראה פסולה, שכן היא נובעת ממעשה בלתי חוקי - כניסה לבית תוך הפרת חוק הגנת הפרטיות.
חיוב בגירושים גם ללא צילומי החוקרים
התיק הוחזר לבית-הדין הרבני האזורי, כדי שידון שוב בתביעת הגירושים של הבעל. והפעם - לפי הוראת בג"ץ - בלי שהדיינים יתייחסו לצילומים ובלי לשמוע עדות מהבעל על מראה עיניו בעת כניסתו לבית.
בית-הדין הרבני חזר על פסק דינו, שלפיו חייבת האשה להתגרש. הדיינים ביססו את החלטתם על שורה של נימוקים, בין השאר: שני הצדדים אינם מעוניינים בשלום בית, "וכל המאבק הוא להשגת עמדות כוח שאין בהן כדי למנוע את הגירושים".
נימוק נוסף נתן בית הדין: "לפנינו מעשה כיעור ברור". מעשה כיעור הוא מושג הלכתי, שמשמעו כי לפי הראיות שהובאו בפני הדיינים ניתן להסיק כי האשה בגדה בבעלה, אף כי אין הוכחות מובהקות (כגון צילומים או עדות ראיה) למעשה הבגידה.
האם צריך וכדאי לומר רק אמת לבן הזוג?
סקרנותי התעוררה - וזה קורה לא אחת - בשל מה שדווקא לא נכתב בפסקי הדין של בית המשפט ושל בית הדין, מה שכל זוג נשוי יודע: לא פעם, את הדברים הסודיים ביותר, הפרטיים ביותר, מסתירים דווקא מבן הזוג.
זו המציאות: הבית המשותף, האמור להוות את המקום שבו ימצא האדם את שלוותו, יפרוק את שמעיק על לבו, יסיר את כל המסיכות - המקום הזה מחייב לעתים, דווקא כדי להגן עליו, לשמור בקפדנות על פרטיות נפרדת.
האם משתמע מהדברים שיש להיזהר מפתיחות יתר בנישואים? האם צריך וכדאי לומר רק אמת לבן הזוג? אפרים קישון אמר פעם, שבעת משבר, ברגע של אמת, צריך לעשות את הדבר הנכון: לשקר (ונא לא לראות בהברקה הקישונית המלצה).
ושאלה נוספת: האם משפחה שמשקרים בה חיה רע יותר ממשפחה שאומרים בה רק את האמת? ואולי האמת, בזוגיות, היא רעל?
חומר (לא רעיל) למחשבה.
- ניתן לשלוח עבור עו"ד דון-יחייא
שאלות בנושא נישואים וגירושים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.
תמונות הבובות לקוחות מתוך ספרו של בני דון-יחייא "זוג משמיים - שירים, סיפורים, בדיחות ואמרות על גברים ונשים וצרות אחרות" (הוצאת רקיע)
