ואז נותרו שניים
התפטרותו של הרמטכ"ל חלוץ היא רק קריסת הצלע הראשונה מבין השלוש האחראיות למצבנו הביטחוני הקטסטרופלי. גם המשחק של "בוא לא ניידע את עמיר פרץ" לא הוסיף כבוד. וגם: למה בסופו של דבר לא יואשם אולמרט בפרשת בנק לאומי - אבל זה לא ממש צריך לעודד את כולנו?
אבוי לה למדינה בה ראש הממשלה מבטיח לרמטכ"ל המתפטר שישמור
את סודו מפני שר הביטחון למשך 48 שעות. אבוי לה למדינה שבה רמטכ"ל מתפטר משחק משחקי מחבואים על חשבונו של שר הביטחון. אבוי לה למדינה בה שלושת אלה קובעים כאן חיים ומוות, שולחים ילדים למלחמה ואחראים להחזיר אותם בשלום.
התחזקות החיזבאללה בלבנון, הם לא עוצרים בניית הכוח של החמאס בעזה והם עומדים כמי שכפאם שד אל מול הפיכתה למעצמה אזורית של איראן במזרח. הם פשוט לא.
התנהלות השלושה הללו, במהלך המלחמה ועד ליום העצוב הזה, הוכיחה שאין הם ראויים. הם לא החזירו את הבנים החטופים, הם לא עצרו את כתישת העורף בצפון, הם לא עוצרים את הקסאמים בדרום, הם לא מצליחים למנוע
הטור הקודם
בסינית זה נשמע יותר טוב
רוני סופר
סיכום ביקורו של ראש הממשלה אהוד אולמרט בסין: האם שמע שם הבטחות של ממש בנושא האיראני, או בעיקר מילים יפות בסינית, שאותן העדיף לפרש לחיוב? והאם הכושר הגופני שלו מרמז משהו על הסיבולת בנושא גל הפרשיות המציפות את לשכתו?
לכן אין למחוא כפיים לדן חלוץ, הרמטכ"ל הפורש, שהבין ראשון בין השלושה שטוב הוא לא יכול לצאת מזה, והלך בטרם יגידו לו ללכת. עמיתיו שר הביטחון וראש הממשלה טרם השכילו ליטול אחריות אישית, ולהותיר את הזירה לראויים יותר. נקווה שעד אז לפחות תתגשם נבואתו של חלוץ מישיבת הממשלה האחרונה, בטרם הודיע על התפטרותו בהיחבא לראש הממשלה - שלא תהיה מערכה עם סוריה בקיץ.
החונטה של אהוד
ספק אם תמצא המשטרה שאהוד אולמרט נטל טובת הנאה, בניסיון לאפשר לשניים מידידיו לואי רוט ודניאל אברמס לרכוש את בנק לאומי. פעם אחת בגלל שאלה לא נגשו לבסוף למכרז, ופעם שנייה בגלל שאהוד ישר מדי, בלי כחל ושרק, בשביל לעשות דברים כאלה. כך שבחקירה הזאת, תודה לאל, אין חשש שראש הממשלה שלנו נטל שלמונים.
אז אם ראש הממשלה לא נטל שוחד, מה בכל זאת פגום כאן? מה שפגום הוא השיטה, שיטת החונטה. המועדון הסגור של 'חבר דואג לחבר'. זהו מועדון יוקרתי בו אתה יכול למצוא מליארדר שקונה בית של ראש הממשלה במחיר טוב (אברמס, הבית בכ"ט בנובמבר בירושלים), אתה יכול למצוא שם ראש ממשלה שמציע מיליארדר (אופס, זה אותו אברמס, או שמא מיליארדר אחר, לואי רוט, הקשור לבית ברחוב כרמייה 8, מי כבר זוכר?) כרוכש פוטנציאלי של הבנק הלאומי של המדינה שלך.
רע לחשוב שיש חונטה היושבת קרוב לצלחת כבר עשרות שנים, אוכלת ומפטמת חבריה (ראה החשדות בפרשת החבר האישי, עורך הדין אורי מסר) על חשבון הציבוריות הישראלית. רע לחשוב שנוצרה אליטה של אילי הון, בכירים בתקשורת הישראלית (שאגב, מאז מונה אולמרט לראש הממשלה רחקו משולחנו), טובי הרופאים, עורכי הדין, רואי החשבון, הנהנית מהדבש - ואת העוקץ מותירה לעשירונים האחרים.
רע לחשוב שבראש שרשרת המזון שלך נמצאת אליטה שכזאת ובראשה מיליארדרים, שיכולים מחר לקנות ראש ממשלה ולקנות מהלכים בקביעת גורלנו כאן. תודה לאל שאין כל סימנים לכך, בינתיים.
ראש הממשלה אהוד אולמרט הוא ציוני נלהב, המאמין באמת ובתמים ביכולת להקים לנו ארץ נהדרת. הצרה היא שבפרשת בנק לאומי, כך על פי החשד, הוא נטה למאכעריות, לשימוש בקשרים אישיים כדי לקדם אינטרס ציוני חשוב באמת. בכל זאת, מכירת הבנק הזה הביאה כ-2.5 מיליארד שקלים לכיסוי חובות המדינה. המסר הציבורי לראש הממשלה אולמרט – הרף מהחונטה, היא עוד תהרוג לנו את המדינה.
לפנייה לכתב/ת 
חלוץ. הבין ראשון
צילום: רויטרס
פרץ. לא יידעו אותו
צילום: ניב קלדרון
אולמרט. מאכער, לא מושחת
צילום: גלעד קוולרצ'יק
מומלצים
