דיסק: השני של אודי דוידי - כמו צג של א.ק.ג
הדיסק השני של אודי דוידי, "חוזר אליך", מציע את אותו רוק נעים ורך. אבל אחרי שיר הפתיחה המצוין, ניכר חוסר יציבות והגרף של איכות החומרים עולה ויורד. מומלץ לשמוע בקפיצות
לא מעט קווי דמיון ישנם בין הדיסק הקודם של אודי דוידי, "דבר אליו", לאלבום החדש - "חוזר אליך", שיצא לא מזמן. לטובה ולרעה. הסגנון נשאר אותו רוק מיינסטרימי נעים ורך - בלי גיטרות מנסרות, בלי לחנים מתוחים ועם מעברים חלקים בתוך השירים. קל לבליעה ולא משאיר עקצוצים של סחוג על הלשון.
כמו הדיסק הקודם, גם הפעם הפתיחה מרשימה. השיר הראשון, "לך אלִי", הוא הקטע החזק ביותר בדיסק, המבוסס על טקסט מהמקורות. אמנם לא מדובר באיזושהי יצירה פורצת דרך מבחינה מוזיקלית, אבל השיר בהחלט טוב, עם התאמה מושלמת בין לחן לטקסט. ברבורים שלו ודגים.
אם שאר הדיסק היה עומד ברף שמציב שיר הפתיחה, היה לנו ביד דיסק מצוין. אבל הגרף של המשך הדיסק נראה כמו צג של בדיקת א.ק.ג של חולה לב בשיבא. חוסר האחידות ברמת השירים כמעט מרגיז, אחרי שיר טוב פתאום מגיע אחד שנופל ממנו לבירא עמיקתא, ואחר כך שוב מטפסים. כך למשל, אחר שני השירים הראשונים בדיסק, ישנה נפילת מתח בדמותם של שני שירים אחרים הסובלים מטיפול לא נכון וחוסר בשלות. והדפוס חוזר על עצמו גם הלאה.
למעשה, נראה שחוסר הבשלות היא העקב אכילס העיקרי של דוידי. לא מעט מהטקסטים בדיסק דורשים קצת יותר עומק ומורכבות. את השמחה ועבודת ה' אפשר להעביר גם באופן יותר מופשט. הדבר בולט בעיקר בשיר "איזה טוב ה'", שרק השם שלו - שהוא גם הפזמון - נראה כמו ניסיון לדבר בגובה העיניים, אבל למעשה נשמע כמו משהו שכתבו לפזמונסניף.
מי לחץ "שאפל"?
גם סדר השירים מקשה על ההאזנה, והקפיצות בין הסגנונות הן לא פחות מצורמות. האזנה לדיסק נשמעת כאילו מישהו לחץ על "שאפל" (נגינה אקראית של הרצועות). אין ספק שידו של מפיק מוזיקלי מוצלח הייתה יכולה לתת לאלבום קצת יותר חדות, שהייתה מקפיצה אותו למעלה.בכל מקרה, אסור לשכוח שבין לבין יש גם שירים טובים ומרגשים, שעשויים נכון. מלבד "לך אלי", גם "שיר למעלות" ו"שומע תפילה" מציגים ביצועים מעניינים ויפים לטקסטים מהמקורות. "חוזר אליך" ו"בתוך עצמו" הם שני דוגמאות לשירים טובים ומקוריים.
ועוד דבר לזכותו של דוידי: בניגוד לרוב האמנים הדתיים, הוא יוצא (אמנם לא הרחק, אבל גם זה משהו) מהטיפול הבלבדי בנושאים דתיים גרידא ובעיסוק על מה שבין אדם למקום. שני שירים בדיסק עוסקים גם במה שמתרחש מסביב, במציאות הישראלית. האחד נכתב לזכרו של אביחי הלוי, שנהרג בפיגוע ליד בית חגי בשנת 2005, והשני מטפל בהתנתקות ובכאבה של "אמא אדמה".
בסך הכל, מדובר באחת ההפקות היותר מקצועיות במוזיקה היהודית המקורית, כפי שהיא משום מה נקראת, והניחוש הסביר הוא שהדיסק הבא של דוידי יהיה עוד טוב יותר.
הפצה: הינדיק הפקות.
לפנייה לכתב/ת 
"חוזר אליך"
עטיפת האלבום
מומלצים
