מקור בכיר
בגן חובה בקיסריה עובד עוזר־גננת יוצא דופן: התוכי קוקו. הקשר הבלתי אמצעי עם התוכי עוזר לילדים להפנים חוקים וגבולות, ומלמד אותם להתחשב יותר ברגשותיו של האחר
בגן ילדים בקיסריה החלו לאחרונה להשתמש בשיטה יוצאת דופן, שזוכה להתעניינות נרחבת בחוגים חינוכיים: קוקו, תוכי כשרוני במיוחד בן שנתיים, שהוצב במרכזו של הגן, פותר בעיות שונות בין הגננת לילדים, מלמד את הילדים נימוסים וחוקים, וגם מראה להם אהבה מה היא. "קוקו,” אומר אחד מילדי הגן, ”הוא החבר הכי טוב שלנו.”
קוקו, תוכי מסוג קוקוטייל, הובא לגן של המועצה האזורית חוף הכרמל בקיסריה על־ידי הגננת עמית שושי. הגננת השתתפה לפני מספר שנים בקורס מיוחד בנושא חינוך בעזרת בעלי חיים, והחליטה שכדאי ליישם את המסקנות בשטח, על ילדי הגן שלה. "כבר 25 שנה אני גננת,” היא מספרת, ”אבל גן כזה לא היה לי אף פעם. הרעיון הוא שבעזרת התוכי הזה הילדים לומדים המון חוקים וגבולות. הם לומדים להרגיש את האחר, להתחשב, לקבל ולתת אהבה, לחוות אכזבות ודחיות, וגם להתגבר על בעיות. קוקו הוא ממש הלהיט של הגן. הוא מוצב במרכז, ודרך האינטראקציה של הילדים איתו, הילדים חווים רגשות, עדינות, נימוסים, איך לשלוט בתנועות.”
שושי מסבירה שאת תוצאות הניסוי הזואולוגי הזה היא רואה בשטח. דוגמאות לא חסרות: ילדות שבעבר סירבו לאסוף את שערן, למשל, החלו להתייצב מדי בוקר בגן עם שיער אסוף - כי הן יודעות שקוקו אוהב להתעסק בשיער. אם ילד במצב־רוח רע, כועס או מתרגז - הוא ניגש לקוקו ונרגע איתו בצד בעזרת נשיקות וליטופים, שהתוכי נוהג להרעיף בכמויות מסחריות.
ילדים שלא ניגשים אליו בעדינות הראויה או מפחידים אותו, לעומת זאת, זוכים למנה של ניקורים מנוכרים - ולומדים את הלקח.
אם לשפוט על־פי הילדים, אין ספק שקוקו הוא הצלחה מסחררת בתחומו. התחרות הסמויה - ולעיתים גם גלויה - על תשומת לבו, נמצאת בעיצומה. "אם אני עצובה,” אומרת גאיה, אחת מילדות הגן, ”אני הולכת לקוקו, באה אליו לאט, מוציאה אותו מהכלוב, מלטפת - ואנחנו נותנים נשיקות. ככה אני נרגעת. זה ממש כיף. הוא כל הזמן איתנו, אנחנו ממש ממש משוגעים עליו."
הילדים לומדים בעזרת קוקו גם על אהבות ואכזבות. התוכי, מתברר, פיתח די מהר העדפות משלו, וכשהוא מפגין חיבה יתרה כלפי חלק מהילדים - נגרמת לעיתים אכזבה קשה לילדים שנדחו. "אני יודע שלקוקו יש פחדים, אהבות, פעם הוא שמח, פעם עצוב,” מסביר אחד הילדים. ”גם כשאני בוכה, אני מנסה לא לבוא אליו במהירות ובעצבנות, כי אז הוא לא נחמד אלי ואני עוד יותר עצוב.”
בצהריים, רגע לפני שהולכים הביתה, הילדים באים להיפרד מהחבר המצייץ שלהם בליטוף ונשיקה. גם קוקו הולך הביתה - עם הגננת שושי. ”האמת היא שבתחום החוקים, הוא מלמד את הילדים יותר ממני,” היא אומרת. ”הוא ממש העוזר־גננת שלי.”
לפנייה לכתב/ת 
