אסא כשר והיהדות
מה היה שואל פרופ' אסא כשר את קהלת אם הם היו נפגשים? איזה ספר הוא מביא איתו לבית הכנסת ביום כיפור מלבד המחזור? ולמה הוא מעדיף מצות יד ולא את מצות המכונה הטעימות יותר? מחבר הקוד האתי של צה"ל עונה לשאלון וגם מציג לראשונה את המונולוג של משה רבינו על הר סיני
1. עם איזו דמות תנ"כית היית רוצה להיפגש, ומה היית אומר לה? הייתי רוצה לפגוש את המחבר של ספר קהלת. אני לא יודע מי הוא היה, אבל אני יודע מה היה. הוא היה חכם להפליא וגם עצוב בלי גבול. חוכמתו נגלית לי בַּהערכה האמיצה "גם זה הבל", ועוד יותר מזה בהנחיה המאוזנת "עת לכל חפץ תחת השמיים".
פעם לימדתי את הספר כולו, פסוק אחר פסוק, פירוש אחר פירוש. בסופו של דבר נראה לי שהרוח העצובה העולה מ"קהלת" היא רוחו של אדם שכול. הייתי רוצה לשאול את המחבר על עצבותו.
2. מצווה שהיית מבטל. הייתי רוצה להחליף את ההסדרים בדבר מקומן של הנשים בחיים הדתיים בהסדרים שוויוניים יותר. הייתי רוצה לראות בית כנסת שהעיצוב שלו אינו נותן לגברים מעמד מרכזי ולנשים מעמד משני, או אף שולי.
בניו-יורק השתתפתי פעם בתפילת שבת שנוהלה בידי נשים. היו מעט גברים בקהל. אישה קראה לי לעלות לתורה, אישה אחרת קראה בתורה, אישה שלישית עברה לפני התיבה. הכל היה טוב ויפה.
3. מצווה שמוצאת חן בעיניך. הדיבר "לא יהיה לך אלוהים אחרים" - אין לו בעולמי שום תחליף, לא מבחינת עומק הרעיון, לא מבחינת רוחב ביישום, לא מבחינת עוצמת החובה, ולא מבחינת יציבות הרגשות. לאורו של הדיבר הזה אני מתבונן בכל ניסיון לתת לעניין אנושי כלשהו מעמד עליון, מוחלט, אלילי.
אין רע באהבת העם לדוגמה, אבל יש רע באלילות הלאומנית. כתבתי על הרעיון הזה ספר שלם ("יהדות ואלילות") ואני בטוח שיכולתי לכתוב על זה עוד ספר ועוד ספר.
4. מה אמר משה לאלוהים אחרי שקיבל ממנו את התורה? משה פנה לאלוהים: "אכן, 'משה קיבל תורה מסיני', אבל מה צפוי כשהעם יבוא לקבל ממני את התורה שקיבלתי מסיני? ומה יקרה כשילדיהם של אלה יעמדו על דעתם ויוכלו לקבל מאבותיהם, או לא לקבל מאבותיהם, את התורה שקיבלו מידי משה שקיבל מסיני? ומה יקרה כשילדי ילדיהם יעמדו על דעתם? האם קבלת התורה היא ניסיון מתמשך בלי קץ? ומה הרעש הזה, העולה באוזניי מתחתית ההר, קול העם הצוהל? על מה הם כבר רוקדים, לפני שהגעתי אליהם והלוחות בידי?".
5. איך נראה יום הכיפורים שלך? בבית הכנסת/ צם בבית מול הדי.וי.די/ עסקים כרגיל. בדרך כלל אני בבית הכנסת, עם הסידור וגם עם ספר ישן, מעניין ומתאים. כמעט תמיד זהו ספר מוסר,ספר על התכונות האנושיות, על החולשות שאפשר להתגבר עליהן, על המעלות שאפשר לטפס עליהן, על המידות הטובות שאפשר לשאוף אליהן ואף להגיע.
רק לעתים רחוקות מאוד לא הייתי בבית הכנסת ביום הכיפורים. פעם אחת, ביום שפרצה מלחמת יום הכיפורים, הייתי בברלין. רחוק מן הבית, רחוק גם מכל בית כנסת. זיכרון כאוב.
6. לאיזו תקופה בתנ"ך היית חוזר, ולמה? הייתי רוצה לחזור לתקופת הנביאים, במיוחד לתקופתו של ירמיהו. הייתי רוצה להכיר מקרוב את המצב האנושי המיוחד הזה ולגלות מה היה מיוחד במידותיו שזיכה אותו ביכולת להתנבא? מה היה מיוחד במידותיו ובדרכיו של ירמיהו שנתן למלך מקום גם לרדוף אותו, וגם לאהוב אותו ולהעריץ אותו?
7. רב או איש דתי שאתה מעריך במיוחד. הייתי רוצה להכיר את הראשון באבותיי שנקרא "כשר". אני מכיר את משפחתי לדורותיה הרבים, אבל אני לא מכיר את "הכשרים" מעבר לסבא של אבא שלי.
"כשר" היה שם של תפקיד בקהילות יהודיות באירופה: הקהל בחר "כשרים" והם בחרו את הפרנסים ובעלי התפקידים האחרים. הדעת נותנת ש"הכשרים" היו הגונים, מופתים של התנהגות אתית. לא פלא שהייתי רוצה להכיר את הראשון באבותיי שמילא את התפקיד המיוחד הזה.
8. מה אתה זוכר משיעורי תנ"ך? משיעורי התנ"ך בבית הספר אני זוכר בעיקר את שיעורי הבית. אני זוכר את החדווה שבהכנת השיעורים בתוך הספרייה של אבא שלי, שמעון ז"ל. לחפש ספר מתאים, לשלוף ספר יפה, לעלעל בספר ישן, אני זוכר את כל אלה. כל צורת החיים שלי "זוכרת" את זה.
אני זוכר גם את העול של הלימוד בעל פה, פרק רודף פרק, פסוקים רבים מספור, אבל לא רבים מזכור. השינון הזה, ככל שהוא נראה זר לזמן הזה - הרדוד, הנמהר, המפונק - היה שינון טוב.
9. מהו המאכל שרק בשבילו שווה לא לשמור כשרות? אין אצלי מאכל כזה. אדרבה, האפשרות למתוח קו, לתחום את מעגל המאכלים, נראית לי חשובה להפליא וגם יקרה ללב. מאכלות מותרים אינם מעניינים אותי כל כך - לפעמים אני נהנה מהם, אבל על פי רוב אני זקוק להם כמו שהמכונית זקוקה לדלק. לעומת זאת, מאכלות אסורים מעניינים אותי מאוד כשאני נתקל בהם, זאת מפני שהם מאפשרים לי לתת לריסון העצמי, בסגנון היהודי, מקום מרכזי בחיי.
10. מאכל יהודי שאתה אוהב? מצות הנאפות ביד, לקראת הפסח. אני מעריך את ה"טעם" במעלה הראש, לא במורד החיך.אמנם במצות מכונה שעבר עליהן הפסח יש משהו שאין במצות הנאפות ביד, אני מודה בשם החיך שלי - ועם זאת: כשאני רואה מצה שנאפתה ביד, אני נזכר באבותיי, אוכלי המצות האלה, אבא שלי, סבא שלי, עוד סבא שלי, אבא של סבא שלי, וכך הלאה, עד הרמ"א, עד רש"י, עד הלל הזקן.
11. מה חסר בלוח השנה היהודי? לוח השנה הישראלי כולל את זוג הימים, יום הזיכרון ויום העצמאות. זהו צירוף עמוק, מרגש, יציב מאין כמוהו. למרבה הצער, לא עוצבה מתכונת לציון יום העצמאות באופן שיהיה מקובל על רבים, בתוכנו ובצורתו. בתוכן שיש בו ביטוי נקי של המשמעות העיקרית של העצמאות, בצורה שיש בה טקסיות מרגשת, החוזרת על עצמה ושומרת על רעננות כאחד. מזה שנים אנחנו מקיימים "סדר מוצאי יום הזיכרון ויום העצמאות", הייתי רוצה שרבים יעשו זאת.
12. מהי תרבות יהודית לדעתך? התרבות של אדם היא אוצר המושגים, הרעיונות והתפיסות שמהן הוא מעצב את משמעות חייו ואת הביטויים המעשיים של המשמעות הזאת. המסורת הדתית של העם היהודי כוללת אוצר כזה - עמוק, מגוון ובלתי נדלה.
זוהי התרבות היהודית, במתכונת המסורתית שלה. ראוי להוסיף לה גם את הגידולים הרכים, הרעננים, המבטיחים של המסורת העברית של העם היהודי, שהיא בעיקרה מסורת ארץ-ישראלית. העולם מלא חלופות, אפשר ללמוד משהו מכל אחת, אבל רק זו היא התרבות שלי, במלוא מובן המילה.
13. איזה חג יהודי אתה הכי אוהב? אני אוהב את ראש השנה, ואני אוהב את הפסח. אני אוהב את ראש השנה, מפני שהוא יוצר הזדמנות להתחדש: לערוך חשבון נפש, להחליט להשתנות, לפתוח דף חדש, להתחיל פרק מיוחד, לפסוע צעד ראשון בדרך משופרת, והכל ביני לבין עצמי.
ואני אוהב את הפסח מפני שאני אוהב את ההגדה של פסח, את כל מה שהטקסים מעוררים בי מתוך הביוגרפיה, ואת כל מה שהמהדורות הרבות מביאות אתן מתוך ההיסטוריה. והכל ביני לבין משפחתי, בעבר ובהווה.
אסא כשר הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, זוכה פרס ישראל. חוקר ופעיל בתחומי האתיקה המקצועית בצבא, ברפואה, בעיתונות ובמחקר המדעי. מחבר הקוד האתי של צבא ההגנה לישראל.
- הטור הקודם: יאיר לפיד והיהדות
- ביום שלישי הבא: המחזאית ענת גוב עונה לשאלון