הקשיבו להם
ברוב משדרי הפריים-טיים בישראל אין כתוביות או תרגום לשפת הסימנים, למרות שהחוק מחייב זאת. אגודת החרשים הגישה בימים אלה תביעה ייצוגית וילדי "שמע" מתכננים להריץ עצומה, כי מגיע גם להם לדעת על מה כולם מדברים: "ארבע עונות של 'כוכב נולד' עברו וכולם מדברים על נינט, הראל סקעת ורק אני לא מבינה מי זכה"
מדי ערב משודרת מהדורת חדשות ש-50 אלף ישראלים אינם יכולים להבין ממנה מילה. רובם נולדו להורים דוברי עברית וחיים בסביבה דוברת עברית. עובדת היותם כבדי שמיעה או חרשים לא מפריעה להם להשתלב בבתי ספר רגילים, לעבוד ברוב סוגי העבודות, לגדל משפחות ולהתנדב לצה"ל. אחרי התגברות על מכשולים מסוימים שום דבר לא מוציא אותם מהכלל. שום דבר למעט הטלוויזיה הציבורית. דווקא שם מפרשים את המלה "ציבור" ככזו המדירה מתוכה אנשים שאינם שומעים היטב. הם אינם המוגבלים בסיפור הזה, אלא שהגופים המשדרים הופכים אותם לכאלה.
עידו גרנות מארגון "בקול" לכבדי שמיעה ומתחרשים מברך על הבקשה לתביעה. "החרשים וכבדי השמיעה הם אוכלוסיות בעלות צרכים שונים, אבל במקום הזה הן נפגשות. גם השומעים צריכים לראות בזה אינטרס: 1 מתוך 3 אנשים מגיל 65 ומעלה יפתח בעיית שמיעה. הארגונים שלנו הם ארגוני עזרה עצמית שהקימו אנשים למען עצמם, כי הם הבינו שיש להם את המסוגלות לדאוג לזכויות שלהם".
אין כסף לכתוביות. לפרומואים דווקא כן
ברוב משדרי הפריים-טיים בישראל אין כתוביות ולא תרגום לשפת הסימנים. בצעד פשוט אחד ניתן להתיר לציבור הזה את הכניסה לשטחים נרחבים בתרבות הישראלית שכעת חסומים ואף נעלמים עבורם. על-ידי הצמדת כתוביות לשידור ניתן להפוך את מהדורות החדשות המרכזיות לנגישות עבור אלה שרוצים להקשיב אבל לא מסוגלים לשמוע, בשביל זה צריך שאלה שמסוגלים לשמוע לא יתחמקו מלהקשיב.
תרגום לשפת הסימנים מופיע באופן ספורדי במהדורות חדשות המשודרות אחרי 23:00 או בתוכניות בערבית בצהרי יום שישי, כאילו באים לומר לחרשים: מקומכם בתחומי שידור נידחים בלבד. "זו תוצאה של תרבות ציבורית מדורדרת". אומר דורון לוי, יו"ר אגודת החרשים החתום על הבקשה לתביעה. "מה? החרשים טיפשים? אנחנו אמורים להסכים לזה? נולדתי בארץ. המשפחה שלי חיה כאן כבר שלושה דורות ואני מכיר את התרבות בעולם יותר מאשר את התרבות פה בישראל, כתוצאה מזה שמאלצים אותי לצפות בעיקר בתוכניות מחו"ל שכולן ללא יוצא מן הכלל מתורגמות", אומר לוי בצער. "חרשות היא נכות תקשורתית, לכן הבעיה הכי גדולה של החרש היא קשיים ביצירת תקשורת עם אנשים והטלוויזיה שלנו מחמירה את הבעיה, כי היא לא מאפשרת לי לצפות ברוב התוכניות שמשודרות בעברית. כדובר שפת הסימנים, אני לא נחשף לשפה המדוברת, אלא רק לשפה הכתובה בעיתון או בספרים ולכן אני לא מצליח להבין סלנג. בשנים האחרונות החלו ליצור טלנובלות ישראליות ושם הכניסו כתוביות מההתחלה וכעת אני מרגיש פחות עולה חדש. פתאום אני מבין למה מתכוונים כשאומרים 'כאילו'. ועדיין אנחנו מנותקים מהתוכניות הכי חמות: משדרי חדשות, 'פופוליטיקה', 'כלבוטק', 'ארץ נהדרת'. אני משתגע כשאני רואה כמה כסף משקיעים באפקטים, בפרומואים, בשלטי חוצות ולי אומרים שאין כסף לכתוביות".
הציבור הזה לא מבקש חסד, אלא זכות וכזו המוכרת בחוק. טלפונים, מכתבים ופניות לנציב תלונות הציבור (שלדבריו, "רוב התלונות המובהקות שמתקבלות: מוצדקות") ולובינג בכנסת לא עזרו והובילו לתגובות מתחמקות ולתירוצים על הליכים והדרגתיות. בדיון בכנסת אנשי טלוויזיה טענו שכתוביות מלכלכות את המסך. "ביקשנו 5% אחוז מהמסך עבור כתוביות, זה לא מלכלך כלום. אז הם אומרים שאין להם כסף לזה, אבל לא היה נחקק חוק אם לא היו חושבים שאפשר לעמוד בו", אומר לוי.
יתכן שבאמתחתם של אנשי הטלוויזיה ישנו ארסנל של טענות בעלות משקל, אבל הן משתתקות מול חוקים שחוקקה הכנסת ותקנות שהתקינה מועצת הרשות השנייה. נורמה שהפכה לחובה ברוב גופי השידור הציבורי בעולם המתוקן זוכה אצל רשות השידור ובקרב זכייניות ערוץ 2 להתעלמות. לפי חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) 40% מהתוכניות המוקלטות המשודרות בערוצים 1, ו-2 וכן 50% מהתוכניות המשודרות בשעות השיא ובהן מהדורת חדשות אחת לפחות, אמורות להתהדר בכתוביות החל מה-1.1.2006. גם לפי "כללי הקלות לחרש" שגזרה מועצת הרשות השנייה מהחוק שקדם לזה - החל מה-1.5.2004 כל מהדורות החדשות אמורות היו לכלול כתוביות בכתבות העיקריות המוצגות בהן. השנה היא 2007 וכתוביות הן עדיין מצרך יקר המציאות שמופיע ונעלם לפי גחמות שסיבתן עלומה. ד"וח מועצת הרשות השנייה בעניין לשנת 2006 לא פורסם עדיין, אבל היועץ המשפטי שלה הודה במכתב לעורכי הדין של אגודת החרשים, שחברת החדשות, קשת ורשת הפרו את הכללים להן התחייבו, גם בשנה זאת. ברשות השידור המצב לא טוב בהרבה.
לוי: "בערוץ 1 יש משדרי אקטואליה מ-19:00 עד 22:00 ואין בהם אף לא כתובית אחת. שיתנו חצי שעה של כתוביות, רק בכותרות. בערוץ 23 משדרים את 'ערב חדש' פעם עם כתוביות ופעם בלי, לפי מצב הרוח שלהם. זה מאוד מתסכל, לא נותנים לנו להיות עצמאיים, מנציחים את מעמדנו כתלויים. ארגון 'בקול' הגיש נגד גופי השידור בג"ץ וב-2005 נחקק חוק חדש, אבל נראה שרק עשו להם 'נו נו נו', כי שום דבר לא זז מאז. ידוע שבארץ נפוצה תרבות של 'יהיה בסדר' ואנשים לא ממהרים לפעול על פי החוק לכן פנינו לבית המשפט. ערוץ 10 לא נכלל בבקשה מפני שזכה להקלות בשל מצבו הכלכלי.
"החוק גם מחייב כתוביות בעת חירום, אבל בזמן מלחמת לבנון השנייה בכל שלושת הערוצים הופיעו רק כתוביות רצות. במלחמה הרגשנו יותר מתמיד שאנחנו חיים בנפרד משאר העם. הרבה חרשים חשו לחץ וחרדה כי לא הבינו מה קורה. האבסורד הגדול הוא שבמלחמת המפרץ היו יותר כתוביות על המסך מאשר במלחמה האחרונה. אומרים שאנחנו חיים בתוך בועה, אבל הם לא רוצים שנצא מתוך הבועה ולא בחסד אלא בזכות, הזכות לנגישות למה שכבר נגיש לכולם. אנשים חושבים 'לי זה לא יקרה', אבל ישנן פציעות ומחלות וכל אדם עלול למצוא את עצמו במצב של נכות ולגלות בהפתעה שהטלוויזיה לא נגישה לכולם".
מה אתה מעדיף - כתוביות או תרגום לשפת הסימנים?
"תלוי בתוכן. תוכניות שיש בהן הרבה משתתפים קשה לתרגם לשפת הסימנים".
מה לגבי עולים חדשים חרשים?
"עולים חדשים יעדיפו תרגום לשפת הסימנים, כי הכתוביות רצות מהר בשבילם. ויש פרדוקס מצחיק מאוד - עולים חרשים לא צופים בערוץ 9 בכלל. הם עוברים לערוץ 1 בו יש הרבה מאוד תוכניות עם כתוביות הכוללות תרגום לרוסים. כך שלחרשים שעלו מרוסיה יש אופציות שאין לילידי הארץ".
אתה יכול לצפות בשידורי ספורט?
"אומרים שבספורט אפשר לדעת מה קורה מצפייה בלבד, אבל אם זה היה ככה, לא היו פרשנויות ושדרנים. לפעמים אני רוצה לדעת מה פיני גרשון אמר לשחקן במקום לחכות מחר בבוקר לעיתון או לגשת לקרוא על זה באינטרנט. אני גם מאוד נהנה מ'נולד לרקוד' ומ'רוקדים עם כוכבים', אבל כשיש קטעי קישור אני מזפזפ הלאה".
היית רוצה לראות כבדי שמיעה וחרשים גם בצד השני של המסך?
"יש מגבלות טבעיות לזה, אבל ב-BBC למשל יש תוכנית אקטואליה בת חצי שעה, שמשודרת פעם בשבוע ובה המגיש חירש וכך גם כל המפיקים וזה נותן תחושה מאוד טובה. זה מנפץ מיתוס ומראה לאנשים שחרשים חיים כמו כולם. יש לנו בעיה של תקשורת וברגע שאנשים לא מודעים לקהילה הם חושבים שאנחנו חייזרים או למשל, לא נותנים לנו כתוביות.
"זה פוגע בתוך הבית ומחוצה לו: אשתי לא יכולה לדבר בחדר המורים עם שאר המורים על מה שהיה ב'ארץ נהדרת' ואני לא יכול לצפות בתוכניות ילדים כמו 'דורה' עם בתי השומעת ונגזלת ממני חוויית הצפייה המשותפת אתה. בערוצי ילדים הכניסו הרבה מאוד תרגום לשפת הסימנים, אבל זה לא מספיק".
כולם רואים "ארץ נהדרת" ורק אני נשארת בחדר
ילדי "שמע" תל אביב מסכימים אתו מהכיוון ההפוך. "לכולנו הורים ואחים שומעים. אני לא יכולה לבקש מהם לספר לי מה קורה כל הזמן כי אני הורסת להם את החוויה. ביום שישי, כולם יושבים וצפים ב'ארץ נהדרת' בסלון ורק אני נשארת בחדר", מתלוננת נירית טלר, בת 16.5 מכפר סבא. "אבא שלי שאל אותי למה אני לא מצטרפת לכולם, אז עניתי לו שאני לא מבינה כלום. כואב לו שאני לא איתם. משדרים את התוכנית עם כתוביות בשידור חוזר אחרי שבוע, ואז מוסיפים לה כתוביות אבל זה כבר מאוחר מדי". ירדן נעמני, בת 14 מרשל"צ מוסיפה: "זה לא רלוונטי לצחוק שבוע אחרי שכולם צוחקים".
ב"שמע", מרכז לילדים כבדי שמיעה, התגבשה חבורה של בני נוער צעירים שמבקשים לנקוט בפעולה שתעורר מודעות למצוקת צופי הטלוויזיה המתקשים בשמיעה. אולי קולם הרך יניע מכאניזם של סולידריות חברתית שנחלד. ירדן הכינה עצומה אותה היא מפיצה בבית הספר שלה ובמרכזי 'שמע' ברחבי הארץ. היא מקווה שתצליח לאסוף מספר רב של חתימות באופן שישפיע על המערכות לשנות את דרך פעולתן.
"שלחתי פקסים לכל סניפי 'שמע' בארץ, וקיבלתי תגובות אוהדות. הרבה שומעים חתמו על העצומה - גם להם יותר נוח כשיש כתוביות. אחרי שאחתים מספיק אנשים אני מתכוונת לשלוח אותה לערוצים, למפיקים ולחברות הפקה – לכל מי שיכול להשפיע. אני גם אעשה מחקר על החוקים ואברר אם כתוביות זה באמת עסק יקר". דן גרצובסקי, בן 13.5 מפתח תקווה, מסכים ומוסיף: "אתה רוצה לדעת מה קורה, אתה רוצה להיות בעניינים ואתה לא יכול".
הטענה של גופי השידור היא שאין להם כסף.
נעמני: "הם לא חושבים על הילדים שאין להם כסף. בתוכניות של ערוץ הילדים כמו 'הפיג'מות' יש כתוביות רק בV.O.D ומה עם אלה שלא יכולים לשלם על V.O.D?"
טלר: "לי יש רעיון עבור החדשות. מגישי החדשות הרי קוראים מצג, אז אפשר להעביר את המלים שמוזנות לצג גם לכתוביות. חבל היה לי שלא יכולתי להבין מה אומרים באירועי בחירות או מה קרה לאילן רמון בשידור חי. אולי צריך להגיד לפוליטיקאים שאם הם יוסיפו כתוביות זה יעזור להם להיבחר לראשות הממשלה, צריך להשתמש בטריקים איתם".
אתם מבינים את שפת הסימנים?
נעמני: "רובנו לא מבינים אותה כי אנחנו לא חרשים לגמרי, לכן אנחנו מעדיפים כתוביות".
אלו עוד תוכניות בידור אתם מפספסים?
טלר: "רוקדים עם כוכבים', למשל. אני רואה כמו כולם, אבל את התוצאות ואת הביקורות אני מפספסת כי אין כתוביות".
גרצובסקי: "כשאומרים מי מנצח בריאליטי אז יש תמיד את אלה שאומרים 'איך דווקא הוא הודח' ואני שואל: 'מי, מי מי?' בתוכניות תחקירים אני רואה שמדברים בדרמטיות, אבל לא מבין מה קורה חוץ מבשחזורים או במצלמה הנסתרת".
נעמני: "יש הרבה ריאליטי שהשידור החי שלהם הוא סתם תעלול למשוך עוד רייטינג ואנחנו אלה שמשלמים את המחיר על זה, כי אז בטח שלא יהיו כתוביות. למשל, התחלתי לראות את 'לרדת בגדול' ואז החליטו לשנות את הפורמט של התוכנית לשידור חי. אז הפסקתי לצפות דווקא בשלב שהתחיל להיות מותח. את 'כוכב נולד' אני לא יכולה לראות. ארבע עונות עברו וכולם מדברים על נינט, הראל סקעת ורק אני לא מבינה מי זכה. הרוב מוקלט מראש, אז למה לא להוסיף כתוביות? אני כן יכולה לשמוע את המוזיקה, אבל לא את המלים ולא את קטעי הקישור. את 'קצרים' אני רואה רק עכשיו בשידור החוזר. ערוץ הבידור הישראלי מציג תוכניות מהשנים 1987-1992 ובאף אחת מהן אין כתוביות".
גרצובסקי: "משמח אותי שב'בשורות טובות' יש כתוביות וגם ב'חברים של נאור' וב'מרחק נגיעה'. ספורט לא מעניין אותי, אבל שמתי לב שיש שם כתוביות לפעמים, כי הרבה מהשחקנים זרים".
נעמני מסכמת את המאבק שרק החל. "דיברתי במפקד בית הספר שלי מול כל הילדים. היו כאלה ששאלו אותי מה זה משנה לי, אבל אחת המדריכות שלי סיפרה שהרבה ילדים קטנים שהיא מדריכה שמעו על זה והעיניים שלהם נצצו: 'וואלה? יהיו לנו כתוביות?' אני מנסה להעביר לאנשים את המסר שזה באמת חיוני. אפילו אם אני, שכבר בגרתי, לא אזכה לראות את אולפן ערוץ הילדים עם כתוביות, לפחות הילדים הקטנים האלה ייהנו ממנו".
תגובות
ערוץ 1: "רבות מתוכניות הערוץ הראשון משודרות בליווי כתוביות לחרשים, בכלל זה גם חלק מתוכניות האקטואליה ומהדורות החדשות. אחת לשבוע משודרת מהדורת 'מהיום למחר' בליווי שפת הסימנים. בימים אלה מינתה ההנהלה החדשה של הערוץ הראשון מפיק, שתפקידו לטפל בסוגייה, מתוך כוונה להוסיף כתוביות, עד כמה שניתן. בערוץ 1 רואים בקהל כבדי השמיעה קהל חשוב ביותר, וכערוץ ציבורי חובתנו לדאוג לכך שציבור זה יקבל את השרות המגיע לו. בהצעת התקציב לשנת 2007 אף הוקצה תקציב מיוחד לטובת העניין".
תגובת הרשות השנייה: "הרשות השנייה רואה חשיבות רבה במתן מענה לכבדי שמיעה וחרשים בשידורי הטלוויזיה הציבורית-מסחרית. בשנת 2005 כל הזכייניות עמדו בחוק מלבד 'טלעד' בחודש מאי. שנת 2006 הסתיימה לפני פחות מחודש והרשות שוקדת בימים אלה על גיבוש הדו"ח בנוגע להצגת כתוביות ושפת סימנים שנתוניו יתפרסמו בקרוב. הרשות אינה נתבעת במסגרת התביעה הייצוגית שכן היא מבצעת תפקידה נאמנה".
מ"רשת" נמסר: " הפנייה התקבלה במשרדנו ואנחנו לומדים את הנושא".
מחברת החדשות של ערוץ 2 נמסר כי "חברת החדשות עושה יותר מכל כלי תקשורת אחר בישראל לטובת כבדי השמיעה בישראל והחברה מתכוונת להגביר את פעילותה בתחום זה. איננו מתכוונים אגב התביעה המשפטית להיכנס לפולמוס ציבורי. את תגובתנו המסודרת נמסור בבית המשפט ואת פעילותנו ניתן לראות על המסך".
מ"קשת" לא התקבלה תגובה עד לרגע פרסום הכתבה.
_a.jpg "צילום: אלי אלגרט")
