התקשורת המנומסת

לא מעט דובר בעת האחרונה על אופיה של התקשורת הישראלית. אל חלל האוויר שולחו אין ספור האשמות בהן הוכתרה אותה תקשורת מדוברת בחטאים מחטאים שונים, החל בדריסת כבודם של בני אדם וכלה בבוגדנות לאומית. האם יש בהאשמות אלה אמת? לא אנחנו בעלי התשובה, ומכיוון שמדור זה בעבר עוסק, נסתפק בהצגת אנקדוטה קטנה מימים שחלפו.

באוגוסט 1951 יצא עיתון "ידיעות אחרונות" למסע חינוכי לשיפור פני החברה הישראלית, וליתר דיוק - להחדרת נימוסים טובים יותר באזרחיה. לשם כך הוכרז על פתיחת "מבצע נימוסין" בסופו יוכתר ברוב הדר - אלוף הנימוסין של מדינת ישראל. מה ביקשו הוגי הרעיון להשיג? וכיצד נבחנו נימוסיהם של אזרחי המדינה הצעירה? להלן ההסבר המלא כפי שפורסם מעל דפי העיתון:

בחן את עצמך

"במשך השבוע האחרון קראת ב'ידיעות אחרונות' על מקרים מאלפים של חוסר אדיבות, נימוסים והתחשבות ברגשות הזולת. ביקשנוך לשמור על רשימות 'מבצע הנימוסין' כדי שתחזור ותעיין בהן, ותשאל את עצמך:

• האומנם עוזר אני לקיום שמה הטוב של עירי ושמי הטוב שלי בהידחקי לראש התור, ובגדפי את שכני בגידופים שבבית איני מעז להעלות על דל שפתי?
  

• האומנם מוכרח אני לעשן באוטובוס, שגם בלאו הכי רב בו המחנק? ומדוע לא אפנה את מקומי לזקן ממני, לאישה בגיל העמידה, לאם הילדים - במקום להתעלם מקיומם ולהשקיע ראשי בעיתון?
  

• האומנם אין אישה הרה זכאית ליהנות מקורטוב של עזרה, הן באפשרות לרכוש מצרכיה ללא תור, הן במקום ישיבה באוטובוס ואפילו בנשיאת סלה לביתה?
  

• האומנם עד כדי לא אכפת לי שריח צחנה יעלה מפינות שונות בעיר, ויגרום למחלות ולבחילה, עד שאני מרשה לעצמי להטיל מימי על הקירות, לזרוק קליפות ושיירי אוכל ולירוק על המדרכה?
  

• האומנם אדם תרבותי אני בפצחי פי בשירה, שריקה וצעקות באישון הלילה, עת אזרחים עייפים מבקשים לנוח מעמל יומם? הן אף אני יודע מה בלתי נעימה ההפרעה כשאני ישן.
  

• האומנם סבור אני ברצינות שהואיל ותפקידי הוא לשרת את האחרים, בהיותי פקיד, חנווני, נהג מונית או שרברב - עלי להוכיח לכל כי אני 'אדם עליון' והמבקשים שרותים הינם נחותים בדרגה?
  

שאל את עצמך כל אלה, אזרח יקר של העיר תל אביב, וקבל החלטה: מהיום והלאה אני מתחיל לפשפש במעשי! אני מתחייב להתאזר בסבלנות כלפי זולתי! אני גומר אומר לשמור לשוני מרע ולנהוג כאדם ולא כפריץ חיות! אני נשבע לקיים 'מבצע נימוסין' על עצמי!

ועכשיו הכללים 

ביום א', 19 באוגוסט 1951, יוצאים 20 שליחי מבצע הנימוסין של 'ידיעות אחרונות' לעקוב אחרי נימוסיהם של אזרחי תל אביב ולהעמידם בניסיון. שליחים אלה יסתובבו במשך שבועיים ברחובות העיר, יתבוננו בהתנהגותך בתורים, באוטובוסים, בבית הקפה ובקולנוע. יש והם יעקבו אחריך משך שעות אחדות כדי לתהות על קנקן נימוסיך.

במקרים מסוימים יפנו אלייך נציגי מבצע הנימוסין בדברים, מבלי להציג את עצמם לפניך, יבקשו עזרתך, יעמידו בפניך שאלות שגרתיות כאלה, שכל אזרח רגיל עלול להעמידן בפניך. נציגי מבצע הנימוסין ייכנסו לחנויות, לבתי קפה, למוסדות ולמשרדים ציבוריים ויבחנו את סבלנותם ונימוסיהם של הזבנים, המלצרים והפקידים.

כל אדם שיעמוד במבחן הנימוסין של 'ידיעות אחרונות' יקבל מידי נציגינו הזמנה למסיבה חגיגית בחסותו של ראש הטקס, ד"ר מיכאל סימון ובהשתתפות אנשי ציבור ידועים. במסיבה זו יוקראו דו"חות על התנהגותם של האזרחים שעמדו בניסיון ונציגי הציבור יעניקו באותו מעמד לאדם שמעשה הנימוסין שלו היה הבולט ביותר, את התואר 'אלוף הנימוסין לשנת תשי"א'.

'ידיעות אחרונות' יעניק לכל המוזמנים תעודות כבוד ואילו האלוף יזכה במתנה מיוחדת: 100 לירות ישראליות".

אחרית דבר

למרות שלל כוונותיו הטובות, 'מבצע הנימוסין' לא הביא את כללי הנימוס האירופי ללבנט, ויש שיאמרו שמראש נידון הניסיון לכישלון. עם זאת, כמחווה נוסטלגית לאותן כוונות טובות, אם נמצא ביניכם מי אשר השתתף באותו מבצע הירואי, נשמח לשמוע.

לבלוג "במנהרת הזמן" המלא - לחצו כאן .