מיסיונר לגיל הרך
עם כל הכבוד ללב לבייב והונו, על המנהלים וראשי הערים להשאירו מחוץ לכותלי בית-הספר הממלכתי
האדון לב לבייב הוא פטריוט גדול ואיש יקר מאוד. הוא יקר לא רק בכך שהוא מלא בכסף, הוא גם מלא בלהט דתי כמו כל חסידי חב"ד, וכמוהם להוט לרכוש לבבות נוספים לאותה יהדות אמונית ולטעת אותה בנפשותיהם של יהודים רכים. כל זה כדי "לחזק את זהותם היהודית". זהות יהודית לשיטתו היא כמובן היהדות הדתית. במלים אחרות, הוא מיסיונר בעל יכולת תקציבית גדולה לקנות את לבותיהם של הילדים ובראש ובראשונה את לבותיהם של ראשי הערים, שבכל עניין שיש בצידו כספים, הרי הם תמיד מוכנים ומזומנים לשתף פעולה.
הישועים הקתולים נהגו לומר, תנו לנו את הילדים עד גיל עשר ואחר-כך קחו אותם בחזרה. אחרי שטיפת המוח בגיל הרך, כל פסיכולוג בפרוטה יודע שאין דרך חזרה. לכן, המאמץ "לחזק את הזהות היהודית" דווקא בקרב ילדי הכיתות הנמוכות (פלא שלא פלשו עדיין לגני הילדים) הוא מבצע, במונחי היהדות, של "גניבת נפש", חד וחלק.
לפחד מאלוהים, לאהוב את אלוהים, להודות לאלוהים; לא מחשבה מדעית, לא סקרנות, לא ערך האדם ושוויון האדם - ועוד לאווים רבים, כנהוג בבתי-הספר של חב"ד. את כל החכמה הזאת מעניקים לילדים מי שאינם מורים, אלא בחורות שליחות מטעם מר לבייב, וזאת בנוסח חסידות חב"ד או ש"ס.
אני מאוד מכבדת את אנשי חב"ד וש"ס ואגודה, כי אני מאמינה שאיש באמונתו יחיה. אבל בית-הספר הממלכתי - יש לו מערכת ומטרות-חינוך שונות מאלו של החב"ד, ומותר לנו לדרוש שמר לבייב ושכמותו יכבדו אותנו באמונתנו, וכן יכבדו את הורי הילדים הלומדים בבית-הספר הממלכתי. שהרי אילו רצו להופכם לחב"דניקים, היו שולחים אותם למערכת חינוך אחרת.
אני לא מבינה את חוסר האחריות ואת הפזיזות המוזרה של ראשי הערים, שאישרו כניסה מיסיונרית לבתי-ספר רק משום שהדבר יוצר רושם שהם דואגים לחינוך ולתוספת שעות לימוד. אם אמנם רוצה מר לבייב לתרום לילדי בתי-הספר, מוטב שידאג לתוספת כיתות לימוד, לארוחות חמות במקום שיש צורך בהן ובייחוד. אם ידע היהדות חשוב לו, שיעניק מלגות לסטודנטים הרוצים להשתלם באוניברסיטה או בסמינר למורים בידע המקרא ובחכמת ישראל.
בסמינרים למורים באוניברסיטה מכשירים אנשים לידע במחשבת ישראל, וזאת לא על-ידי מיסיונריות פעילה בבתי-ספר יסודיים, כדי לגנוב נפשות לאמונה דתית ולעורר פחדים מן הבורא ולהפיח בהם אהבה לכל יהודי (אפילו נבל), שפירושו התנשאות ויהירות ופתח רחב לטיפוח שנאת האחר. וכבר יש אצלנו מפלגות גזעניות לגיטימיות. האם זה רצוי?
זהות יהודית במדינת ישראל הריבונית היא אזרחות טובה, היא קבלת אחריות לחברה בה אתה חי, היא סולידריות אנושית, היא הכרה בזכויות האדם, היא פיתוח סקרנות וביקורת ויצר לחקור ולדרוש ולהבין בתחומי המדע הרבים ובאומנות, וכן לגלות שיתוף פעולה עם בני עמים אחרים בארץ, באזור ובעולם כולו.
מה שלבייב עושה בחבר המדינות שהיו פעם ברית-המועצות, אינו דומה למצב בישראל במקום בו אנחנו ריבונים, שולטים ויש לנו ממשלה, משרד חינוך ומשרד חוץ וצבא, ואנחנו אחראים לכל אזרח החי במדינה - לו, לזכויותיו ולחירותו, בלא בדיקת הגנים של אמו או אביו ובלא הצצה לסירים המתבשלים בביתו ולארוחותיו בימי חג ומועד.
יותר משיש בליבי על מר לבייב, שהרי הוא מאמין בשליחותו, יש בי כעס על ראשי מועצות ומנהלי בתי-ספר, שעשו לעצמם מלאכה קלה ושמחו להתקרב לאיש היקר מאוד, אולי מתוך תקוה שיצליחו לקבל ממנו עוד תרומות לענייני עירם. למען האמת, יותר מכל אני מתפלאת על הסתדרות המורים, הנאבקת עתה למען העלאת מעמדו של המורה בבית-הספר ובציבור - הם שותקים כאשר מביאים מיסיונרים חסרי השכלה פדגוגית והשכלה-רבתי הראויה למורה בבית-ספר בתחום הפדגוגי, הדידקטי, הפסיכולוגי וכן העשרה על-ידי היקף עולם אסוציאציות של דעת, אשר מורה רכש ומקנה לתלמידיו מעבר לשיעור מגרה, דברים שבנוף ובטבע, דברים שבסיפור ובאגדה, דברים שבעיתון, בעיר, בממשלה, במלחמה ובשלום. בבית-הספר היסודי הכל תלוי בכל, והמורה המוכשר להוראה יודע לשלב אלו באלו ולהעשיר. אז היכן הסתדרות המורים וכמובן, היכן משרד החינוך ושרת החינוך?
אין חובה לאמץ כל גיהוק ושיהוק של מיליונר רק מפני שהוא נחמד ועשיר גדול, ויהודי יקר מאוד תרתי משמע.
פורסם לראשונה 30/01/2007 20:33
מומלצים
