ארגנטינה: מאלף ועד ת'

אחרי שלושה חודשים בארץ המפנקת ביותר שהייתי בה, רציתי לסכם:

אמפנדות - הבצק הממולא בכל מה שאפשר, מספק את הבסיס לויכוח הכי ארגנטינאי - איפה האמפנדות הכי טעימות? הכי טובה שאני טעמתי הייתה בדוכן מהלך של איש אחד מחוץ לאחד ממעברי הגבול עם צ'ילה. לבורקס יש לאן לשאוף.

בואנוס איירס - הספתח לטיול שחושף אותך מיד לטנגו ולאסאדו, לפסלים האנושיים ולמוזיאונים המפתיעים. מכאן הכיף רק ממשיך.

גלידה - מי שלא ליקק גלידה בגלידריית חאוחה בברילוצ'ה, לא טעם גלידה מימיו. בלי להגזים.

קרחונים. אחד הנופים המרגשים ביותר (צילומים: תמרה נוביס)

דיפונדה קוריאה - בנסיעה בכבישי ארגנטינה קשה להתעלם מאלפי הבתים המיניאטוריים הפזורים בצדי הכביש, מקושטים בנרות, פרחים ובקבוקי פלסטיק. לפי כת הדיפונדה קוריאה, במקומות אלה אירע בעבר נס, ולכן הם קדושים.

הוסטלים - הפתרון האולטימטיבי למחוסרי שעון מעורר, שישנים בחדרים של שמונה במיטות קומתיים.

ולדז - חצי אי שבו ניתן לראות לוייתנים בעונה המתאימה. אנחנו הגענו אליו אחרי שהלוייתנים עזבו, ובכל זאת היה יפהפה.

זריחה - בכל טרק יש איזה הר שפשוט "חייבים לראות בזריחה". אני מודה שהשכמה אחת כזאת הספיקה לי. את שאר הנופים ראיתי באור יום, גם אז הם מדהימים.

ר' לרוח ממש ממש חזקה

חביתה - וגם אורז ופסטה, אלה הבישולים העיקריים שהולכים בהוסטלים. אין כמו לשמוע באמצע הלילה שני חבר'ה במקלחת מחליפים מתכונים להכנת חביתה בצעקות (סבון באוזניים).

הטיול הבא - כל יום בטיול שלנו מביא רעיונות חדשים לטיול הבא. זה לא ייגמר.

ישראליאדה - רבות נאמר כבר על תופעת התרמילאות-אחרי-הצבא. אבל מי שיצליח באמת להסביר את זה יקבל פרופסורה.

כלבים - בכלבים הארגנטינאיים יש משהו שונה. הם נינוחים, אוהבים (כמו כולם) את הסיאסטה, ואם הם חכמים מספיק, הם ימקמו את משכנם מחוץ למסעדת בשרים.

לימודי ספרדית - בחור אירי שפגשתי כאן אמר לי שמספיק לדעת שלוש מילים בספרדית: "קיירו" (אני רוצה), "נססיטו" (אני צריך) ו"דונדה" (איפה). אבל בכל זאת הייתי ממליצה ללמוד את השפה. ככל שהתקדמתי בה, הצלחתי להכיר יותר דברים חדשים.

מנטה-שוקולד - צירוף טעמים שבישראל אינו אהוד במיוחד, אך אוהביו (אם יש עוד שכמותי) יוכלו למצוא את מבוקשם בשוקולדריות ובגלידריות הארגנטינאיות.

נהגים - אולי הדבר היחיד שיש להיזהר ממנו. ועם זאת, גם אחרי שהם כמעט ייכנסו בך וייעיפו אותך באוויר הישר לסטקייה הקרובה, הם יעצרו כדי לחייך ולהגיד: "אולה".

סוף העולם - הידיעה שהגעת למקום הכי דרומי בכדור, שאתה הכי קרוב לאנטרקטיקה שאפשר, שהתהלכת ליד הפינגווין הכי דרומי ושאכלת באחת המסעדות שבקצה היקום. פשוט סוף הדרך.

עוגות - הן תמיד מצופות בקצפת של קרמבו, נראות כמו גן עדן, אבל זהירות, המראה מטעה.

פינגווינים - אף פעם לא ימאס לי לכתוב עליהם. השבוע ביקרתי 22,000 מהם

 שחיים על אי ששייך לאדם פרטי, צאצא של המתיישב הראשון בטיירה דל פואגו בדרום ארגנטינה. ממצאיי החדשים: הם צווחים כדי למצוא את בן הזוג שלהם, לא פוחדים לחסום לבני אנוש את השביל, והם מסריחים כמו תרנגולות בלול. ומתוקים, כמובן, כל כך מתוקים.

צמחונים - כן, גם לנו יש מה לחפש בארגנטינה. פשוט לא בתחום הגסטרונומי.

קרחונים - אחד הנופים המרגשים ביותר שראיתי עד עכשיו. גושי קרח כחולים וענקיים ששטים להם בדומייה מקפיאה על המים.

ריבת חלב - על הלחם, עם בננות, על סלט הפירות. אני יכולה להישבע שלא רחוק היום בו ימרחו אותה על הסטייק.

שמחה - אני חושבת שיותר מכל הדברים המקסימים שראיתי בארגנטינה, אני אתגעגע לשמחת החיים של הארגנטינאיים. שמחה כנה כזו, רגועה ואדיבה, שמרוחה להם על הפנים, למרות הדאגות.

תכנון - לקראת הגעתנו לדרום הפכנו לשני סוכני נסיעות מדופלמים. בילינו שעות באינטרנט בנסיון להזמין מקומות בהוסטלים ובאוטובוסים. הרעיון של תכנון מראש, שכל כך סותר טיול תרמילאים, הוא פשוט הכרחי במקומות העמוסים, אם אתה לא רוצה למצוא את עצמך על רצפת התחנה המרכזית.

• לקריאת הפרק הקודם לחצו כאן