מוקדם מהצפוי - המירוץ לבית הלבן מתחמם

חורף באמריקה עכשיו וקר מאוד. עיראק על ראש סדר היום, וגם איראן והמאבק בטרור. לנשיא בוש יש עוד כשנתיים בתפקיד והבחירות נראות רחוקות. אבל מי היה מאמין - המירוץ כבר החל; יש שיגידו שהוא אפילו בעיצומו.

בשבועות האחרונים הכריזו עוד ועוד סנאטורים, חברי קונגרס, מושלים ואישי ציבור על שאיפתם להתמודד על נשיאות ארצות הברית ב-2008. מעולם לא היה כדבר הזה בפוליטיקה האמריקנית. בשנים עברו נהגו פוליטיקאים להכריז על כניסתם למירוץ לנשיאות בתחילת הסתיו, חודשים ספורים לפני תחילת עונת הפריימריז. כשמתמודדים נכנסו רשמית לזירה מוקדם יותר, בקיץ למשל, התגובה היתה "זה כל כך מוקדם...". את מה שקורה עכשיו באמריקה אפשר להגדיר טירוף מוחלט.

שנתיים לפני כניסתו של נשיא חדש לבית הלבן קרב הירושה בעיצומו, אולי בגלל שהנשיא הנוכחי סובל משיעורים חסרי תקדים חוסר פופולריות ואפילו טינה. אפשר להגיד שהמירוץ החל כבר עם היוודע תוצאות בחירות אמצע הכהונה בנובמבר האחרון. מיליארד דולר יבוזבזו במירוץ מרתון אופייני שכזה, שלא ברור כלל שהמובילים בו עכשיו יגיעו ראשונים אל קו הסיום של הפריימריז בנובמבר 2007.

בואי לורה, הולכים (צילום: רויטרס)

הזינוק המוקדם אינו התקדים היחיד: לראשונה זה שנים רבות, אף נשיא מכהן או סגנו אינם מתמודדים על התפקיד. הזירה הפוליטית פרוצה לחלוטין. על רקע המלחמה הכושלת בעיראק והתחושה שהנשיא כשל בתפקידו, רבים וטובים (יותר או פחות), מבקשים לנצל את ההזדמנות, החד-פעמית אולי, ולהגיע לוושינגטון כמנצחים הגדולים.

רבים מהם כבר עשו את הצעדים הנדרשים מפוליטיקאי אמריקני המתמודד לנשיאות: לבקר בעיראק ובישראל. מי שלא בא - נאם בשידור וידאו בכנס הרצליה. לא מעט פוליטיקאים מביטים היום במראה ומרוצים ממה שהם רואים. החנפנים והאינטרסנטים שמקיפים אותם דואגים לדחוף אותם לרוץ. מבחינה סטטיסטית, פוליטיקאים רבים הגיעו למסקנה שיש סיכוי טוב יותר להגיע לבית הלבן מאשר לזכות בלוטו. נכון לעכשיו יש במירוץ המרתוני הזה לא מעט מתמודדים משני המחנות שמנסים להידחק לתודעה הציבורית כמועמדים לגיטימיים. תחילה הדמוקרטים:

הילארי רודהאם קלינטון

את הסנאטורית בת ה-59 אין צורך להציג. יש לה את כל המרכיבים הנדרשים ממתמודד לנשיאות: היא מוכרת, וזה מעניק לה יתרון אדיר, לא תהיה לה בעיה לגייס תרומות ככל שיידרש, ויש לה ניסיון רב שצברה במירוץ לנשיאות לצד בעלה ביל, בשמונה השנים בבית הלבן לצדו וגם בשש השנים כסנאטורית מטעם מדינת ניו יורק. מטה הבחירות שלה מתנהל במקצועיות, כמו מטה של נשיא. רבים מהאנשים שמקיפים אותה "היו שם כבר", והם יודעים כיצד לגונן על המועמדת שלהם מפני התקשורת ולהכין אותה לקרב האמיתי.

הילארי, שנחשבה לליברלית-שמאלנית, עשתה בשנים האחרונות מאמץ גדול למצב את עצמה במרכז המפה הפוליטית, באמצעות חקיקה נגד שריפת הדגל ובתמיכה במתן סמכות לנשיא לצאת למלחמה בעיראק. כדי לנצח בפריימריז על מועמדות המפלגה הדמוקרטית היא צריכה להתחנף עכשיו למחנה השני - למתנגדי המלחמה. הבעיה הגדולה של הילארי היא כיצד לעשות זאת מבלי להשמיע הצהרות ועמדות שיפגעו בה אחר כך, בהתמודדות מול המועמד הרפובליקני לנשיאות.

מדלגת בין המחנות. הילארי בעיראק (צילום: איי.פי)

היא צריכה להתאמץ במיוחד להצטייר כבן אדם חם ולבבי בין הבריות באייווה וניו-המפשייר, ולהשתחרר מהדימוי של דג קר שדבק בה. הביקור הראשון שלה באייווה עבר בהצלחה, אם כי ברור שאין לה את החן והכשרון הפוליטי של ביל. אם היא תצליח לשכנע את הנשים האמריקניות שזוהי ההזדמנות שלהן, ואם האמריקנים אינם מרמים בסקרים כשהם אומרים שאין להם בעיה לבחור באשה – הילארי עשויה לעשות היסטוריה ולהפוך לנשיאה הראשונה של ארה"ב.

ברק אובמה

אובמה הוא אולי ההבטחה הגדולה של הפוליטיקה האמריקנית ומייצג את הפחד הגדול של הילארי. בגיל 45 הוא מביא למגרש הפוליטי את הרעננות של ביל קלינטון ב-1992 יחד עם הופעה של כוכב. הוא כריזמטי, מבריק, אבל חסר ניסיון לחלוטין. באמתחתו רק שנתיים של כהונה בסנאט של ארה"ב. הוא "ירוק" לחלוטין - והוא גם שחור.

ההחלטה שלו לרוץ עכשיו לנשיאות מקורה בסלידה הגוברת של הציבור האמריקני מהמלחמה בעיראק, שהוא התנגד לה מיומה הראשון. בהקשר הזה, כשמתייחסים לחוסר הניסיון שלו, הוא שואל איפה היו כל הדמוקרטים המנוסים בקונגרס שהצביעו בעד יציאה למלחמה בעיראק - ומשתיק את רובם. אבל את המציאות אין לשנות, וחוסר הניסיון שלו עלול להיות בעוכריו משום שככל הנראה בבחירות הקרובות יהיו עיני האמריקנים נשואות בפעם הראשונה לנושאי חוץ. זה עלול להיות תחילת הסוף שלו - לפחות עד הפעם הבאה.

בינתיים, ישנם לא מעטים המנסים לשים לו רגליים ולאתר בעיות ברקע שלו. זה התחיל בכך שמישהו דאג להעביר לתקשורת את מה שהוא לא טרח להבליט - ששמו האמצעי הוא חוסיין. אחר כך החלו לחרוז את שם משפחתו עם אוסאמה, ובשבוע שעבר שידרה רשת "פוקס" צילומים מבית הספר שבו למד בילדותו בג'קרטה, אינדונזיה. המכשילים ניסו לטעון שבית הספר הוא למעשה מדרסה מוסלמית, אבל תחקירים של CNN ורשתות אחרות הבהירו שמדובר בבית ספר ציבורי רגיל למדי, עם תלמידים בני דתות שונות. אובמה, טרחו מקורביו להזכיר, הוא בכלל נוצרי, בן לאב שחור מקניה ואם לבנה מקנזס שגדל באינדונזיה והוואי.

ג'ון אדוארדס

אדוארדס בן ה-53 שירת קדנציה אחת כסנאטור מצפון קרולינה, הצביע בעד היציאה למלחמה בעיראק ובשלב מאוד מוקדם הודה כי טעה - והפך לחביבם של הפלג השמאלי של המפלגה. ב-2004 הוא התמודד על מועמדות הדמוקרטים לנשיאות אך לבסוף הסכים להיות מועמד לסגן נשיא תחת ג'ון קרי שנוצח.

לרבים באמריקה הוא מזכיר בהופעתו ובחוסר ניסיונו את ג'ון קנדי. הוא חביב ומצודד, ומצליח להתחבב על הבוחרים במקומות כמו אייווה וניו המפשייר, שם צריכים המועמדים להתחכך עם בוחרים ולא להסתפק בפרסומות טלוויזיה.

אבל בשונה מקנדי, הוא לא נולד עם כפית כסף בפיו - ודווקא זה מה שעושה אותו למושך יותר. אדוארדס הוא בן של עובד בטחנת קמח מצפון קרולינה, שהפך לעורך דין מצליח ועשה מיליונים בבתי המשפט. ככזה, הוא לא מתבייש להציג את עצמו כנציגם של הנדכאים והחלכאים, ואת ההודעה שלו על כניסה למירוץ השמיע מניו אורלינס הפצועה, כשלצידו ניצולי "קתרינה".

אבל נושאי פנים שהיו פעם המפתח של פוליטיקאים בדרך לבית הלבן, הם היום "אאוט". על רקע ההסתבכות בעיראק, המשבר הגרעיני עם איראן וצפון קוריאה והצרות באפריקה, ייבחנו מועמדים על פי ניסיונם במדיניות חוץ - ושם צפויה לו "שטיפה רצינית".

כריס דוד

סנטור קדנציה חמישית, בן 62 מקונטיקט הליברלית. הוא פוליטיקאי משופשף ובעל ניסיון רב בנושאי חוץ, אבל על פי הערכות אינו מסוגל לגייס את הסכומים הנדרשים לניהול קמפיין ממושך נגד הילארי ואובמה. הוא הצביע כמו כולם בעד היציאה למלחמה בעיראק, ועכשיו טוען כי היה מצביע אחרת אילו היה יודע אז את מה שהוא יודע היום. הוא בין הלוחצים ליציאה מהירה מעיראק ושיחות ישירות עם סוריה ואיראן. הוא גם אחד מארבעה סנאטורים שביקרו לאחרונה בדמשק ונועדו עם באשר אסד.

ג'ו ביידן

ביידן בן ה-64 הוא שועל קרבות ותיק עם 33 שנים כסנאטור וכישרון פוליטי רב. הוא נחשב למומחה אמיתי בנושאי חוץ ומשמש כיושב ראש ועדת החוץ של הסנאט. בימים אלה הוא מנהל שימועים מתוקשרים על עיראק וצולב את בכירי הממשל ובראשם מזכירת המדינה קונדוליזה רייס. הוא סבור שיש לחלק את עיראק לשלוש פדרציות עצמאיות - שיעית, סונית וכורדית - וכך הוא מאמין ניתן לפתור את הבעיה העיראקית.

הוא חביב ומקובל על הציבור אך ל"סחבק" מדלאוור יש בעיה: לשונו הארוכה מכשילה אותו. הוא רץ פעם אחת בפריימריז של הדמוקרטים באייווה והתפטר לאחר שהתברר כי השתמש בנאום בחירות שלו במשפטים שלמים מנאום של מנהיג הלייבור הבריטי ניק קינוק. אגב, גם הפעם הוא כשל בלשונו כשדברים שאמר על אובמה הצטיירו כעלבון גזעני.

טום וילסאק

עד לאחרונה היה וילסאק בן ה-55 מושל אייווה במשך שמונה שנים, אחרי שכיהן כראש עירייה וכחבר בסנאט של מדינת אייווה. מאחר שזו אחת המדינות בהן נערכים הפריימריז הראשונים, הוא מתחיל את המירוץ למועמדות הדמוקרטים במגרש הביתי שלו. הוא נחשב גם לחביבם של ארגוני העובדים - יתרון ארגוני משמעותי.

ביל ריצ'רדסון

מושל מדינת ניו-מקסיקו בן ה-59 הוא מוכר למדי לציבור האמריקני, עם עבר מרשים בפוליטיקה כציר קונגרס, כשגריר באו"ם בממשל קלינטון ואחר כך כשר האנרגיה. הוא שימש גם כשליח דיפלומטי מיוחד למקומות רגישים כמו צפון קוריאה ועיראק - ולפיכך יש לו ניסיון של מדיניות חוץ. ההיספנים הם המיעוט הגדול ביותר באמריקה כיום ומוצאו הלטיני מצד אמו עשוי לסייע לו רבות. יתכן שהוא רץ כדי לפרוש בשלב כלשהו תמורת הבטחה להצטרף להילארי קלינטון כמועמד לסגן נשיא, או להתמנות בשלב מאוחר יותר למזכיר המדינה תחת נשיא דמוקרטי.

דניס קוסיניץ'

ציר בית הנבחרים בן ה-60 מאוהיו הוא שמאלן מובהק ולוחם חריף נגד המלחמה. הוא בין הבודדים שיכולים להצהיר שהוא הצביע נגד היציאה למלחמה בעיראק. הוא השתתף בפריימריז לבחירות של 2004 אך קיבל לא יותר מאחוז אחד מהקולות באייווה וניו-המפשייר. גם היום הוא נהנה להשתתף בעימותים הטלוויזיוניים בשתי המדינות למרות שהוא יודע שהוא לא יהיה נשיא ארה"ב.

אל גור

על הנייר יש לגור בן ה-60 את הנתונים הטובים ביותר להיות נשיא ארה"ב: הוא זכה ליותר קולות מג'ורג' בוש בבחירות לנשיאות בשנת 2000, אבל נוצח בגלל שיטת האלקטורים האנכרוניסטית. הוא ייצג את מדינת טנסי 16 שנים בגבעת הקפיטול – שמונה שנים כציר בית הנבחרים ועוד שמונה כסנאטור.

הוא היה שמונה שנים סגנו של הנשיא קלינטון, כך שהוא מוכר ולמוד ניסיון בליגה הבכירה. הוא גם נשא נאומים חוצבי להבות נגד היציאה למלחמה בעיראק והביע התנגדות פומבית נחרצת למדיניות של בוש כשהדמוקרטים האחרים כמו הילארי שתקו. אמריקנים רבים מודאגים מנושאים סביבתיים והתלות בנפט. בשש השנים שהיה מחוץ לפוליטיקה התבסס גור כאחד הדוברים המוסמכים בנושא, הפיק סרט על התחממות כדור הארץ וקטף אפילו מועמדות לפרס נובל.

גור טוען שאינו רץ לנשיאות, אבל בפועל הוא מחכה שיקראו לו ואז "יקבל את דין התנועה". בינתים אובמה תופס את המשבצת שלו כמתנגד למלחמה, ואם ינשור מהמרוץ, עשוי גור להפוך למועמד ה"אנטי-הילארי" של דמוקרטים רבים שפשוט לא סובלים אותה.