קאיה סורנטו - נושא הדגל

כאשר הוצג הסורנטו ב-2002, הוא סימן שינוי דרמטי עבור קאיה, אז חדשה יחסית במשפחת יונדאי. לפתע, במקום קוריאנית זולה, הציגה קאיה רכב עם ניחוח יוקרתי ואופנתי ובעל מראה אלגנטי שלא היה מוכר מקוריאה. היא אפילו לא התביישה לגבות עליו מחיר גבוה יחסית.

קאיה סורנטו (צילומים: אלי שאולי)

הסורנטו, שלא במפתיע, הפך לרב-מכר בשווקי המערב, נושא דגלה במובנים רבים ואחד מכלי הרכב המזוהים ביותר עימה באירופה ובארצות הברית. ועל כן ברור שבקאיה התייחסו בכובד ראש למקצה השיפורים של הסורנטו, שנוחת בימים אלה בארץ.

המראה

לא בכדי הודה בפני פיטר שרייר, ראש מחלקת העיצוב החדש בקאיה, שלטעמו הסורנטו הוא הרכב הנאה ביותר של היצרנית. המראה, כך נראה, היה תמיד כלי הנשק החשוב שלו. אמנם העיצוב אינו מקורי במיוחד ומזכיר את מרצדס, אבל הקווים האלגנטיים וההרמוניים יצרו מראה נעים שלא סבל מתחושה מגושמת ומגודלת. במובן מסוים הסורנטו נראה קליל ממה שהוא באמת.

במתיחת הפנים, בקאיה התנהלו לפי התפריט המוכר: יחידות תאורה ופגושים חדשים מלפנים ומאחור, שינויים לחצאיות ולכנפיים, ואפילו גוון אחד לכל המרכב. אבל הם שמרו על הקו האלגנטי שהפך עדכני יותר.

וזה גם המצב מבפנים. הקו הכללי נשמר עם עדכונים נכונים, וחומרים שנראים ומרגישים איכותיים יותר. הסורנטו המקומי אינו שופע ציוד ופינוק, במיוחד לא ביחס למחירו (250,000 שקלים), ועדיין מצליח לייצר אווירה נעימה ואלגנטית. בכל מקרה, ריפוד מהודר יותר וגוונים בהירים בסביבת הנהג במקום השחור היו מוסיפים. היינו גם שמחים לקבל ברכב כזה מערכת שמע מקורית עם שליטה מההגה, ובקרת אקלים (יש רק בדגם המפואר). ואם אפשר, נשמח למחשב דרך מפורט יותר ושלא ממוקם על התקרה(!).

ההגה מתכוון רק לגובה, אך בזכות שפע כיוונים חשמליים למושב קל לייצר תנוחת נהיגה נוחה. בניגוד למתחרים רבים לסורנטו אין שבעה מקומות אלא חמישה בלבד. רבים יראו בכך חיסרון, אך הדיווידנד הוא במרחב מצוין לשלושה מאחור, ובתא מטען גדול עם מבנה שימושי ומנגנון כיסוי מוצלח. יש כעת גם שמשה אחורית נפתחת אך באופן תמוה אי אפשר לעשות זאת מבחוץ.

יותר כוח

סיבוב מפתח מגלה שינויים לא קוסמטיים כלל שעבר הרכב המחודש. במקום הראשון בסדר החשיבות נמצא המנוע - יחידת ה-2.5 ליטר טורבו-דיזל עברה שדרוג מהותי. עם מגדש בעל גיאומטריה משתנה וניהול מנוע חדש היא מביאה תוספת של 30 כ"ס ו-5 ק"ג לעומת העבר עם 170 כ"ס ו- 40 קג"מ. זה אומר שיפור משמעותי בזינוק למאה קמ"ש - 12.3 שניות לעומת 15.5 בעבר - ומהירות מרבית של 182 קמ"ש (168).

ביומיום זה מורגש אפילו יותר, במיוחד בתחילת תנועה. ואם הדגם הקודם הרגיש איטי וכבד כמעט בכל מצב, החדש הרבה יותר זורם ונמרץ. הסונרטו, עם משקל של קצת יותר משני טון (2,079 ק"ג), יכול סוף-סוף לבצע עקיפה בביטחון וללא חשש. זרימת הכוח נעימה וחלקה למדי וכך גם פעולת התיבה (חמישה הילוכים עם תפעול ידני) שמרגישה לעיתים עצלה מדי. לצערנו שאון המנוע חזק מדי - בייחוד תחת עומס - ומזכיר מה אוהב רכב זה ללגום. בסוף שבוע מאומץ שכלל לא מעט שטח, לגם הסורנטו 7.8 ק"מ לליטר. סביר.

למרות המראה המודרני, שייך הסורנטו ליורדי השטח מהזן המסורתי שהולך ונכחד. זה אומר שלדת סולם נפרדת, סרן אחורי חי, הנעה אחורית על הכביש, כפולה רק לשטח והילוך כוח לתנאים קיצוניים. על הכביש זה בפירוש מורגש, כי יש עדיין נדנוד מעלה מטה בעצירה, או על פני גלים. טוב מבעבר, אך עדיין דורש שיפור. עם זאת לפחות בפניות הסורנטו מרגיש כעת הרבה יותר יציב ואוחז, ולעזרתו נחלצת (בייחוד על רטוב) בקרת היציבות הנחוצה. 

ההגה מציע תחושה סבירה לכלי רכב מסוג זה. כך שהוא אמנם לא מרגיש כמו רכבי הכמו-שטח הקלים, אבל הרושם נעים למדי. בלמים? נקודה חלשה. הם אינם מרשימים, חסרי נשיכה, מאבדים עוצמה תחת עומס ולדוושה מהלך ארוך מדי.

נוחות הנסיעה נראית טובה למדי, עד שהמתלה האחורי נאלץ לטפל במהמורה או גל שפוגעים בשני הגלגלים יחד, ומקפיצים את ישבני הנוסעים. תחושה זו תחזור גם בשטח.

משחקים בחול

ירידה מהאספלט היא עוד תזכורת שהסורנטו אינו רכב כביש מחופש, אלא כזה שמגיע מתפיסת השטח של פעם. הוא מרגיש חסון ובעל יכולת. נדנוד החרטום מורגש מדי בנסיעה מהירה על פני תלוליות, אבל לרוב זה לא מגיע למצבים קיצוניים. בירידות תלולות ניתן היה לצפות להילוך כוח קצר יותר שיספק בלימת מנוע עדיפה, וגם שילוב מהיר יותר יכול היה לעזור. מרווח הגחון הסטנדרטי (20.3 ס"מ) נראה נמוך מעט, אבל איכשהו מצליח הסורנטו לבצע משימות בהצלחה. ומערכת ההנעה הבסיסית יחסית התגלתה כמוצלחת בסוף השבוע הבוצי להפליא שחיכה לנו.

הסורנטו מסביר מדוע זכתה קאיה לעיקר הצלחותיה דווקא בנישת הפנאי. הגרסה החדשה בהחלט לוקחת אותו צעד קדימה עם תוספת כוח מבורכת, בטיחות עדיפה (תוספת של ESP וכריות וילון בטיחותיים), והתנהגות כביש משופרת. התוצאה היא רכב נעים למדי. בכל מקרה הוא עדיין מרגיש כשטח מסורתי ולא פנאי קליל, אז קחו זאת בחשבון אם אינכם מתכוונים לרדת מהאספלט.

בקאיה מודעים לכך שהסורנטו הוא בעצם נושא הדגל, ולכן אינם חוששים להציגו עם מחיר יומרני (למרות המחסור בשורת מושבים שלישית). גרסת הביניים שבחנו - שכללה גם גג נפתח, וחישוקים קלים - עולה 250,000 שקלים והיא תהיה כנראה הפופולארית. מעליה מוצעת גרסה שכוללת עור נאה, בקרת אקלים וקצת יותר חשמל ופיקודי הגה, שמקפיצה המחיר ל-280,000. נשמע קצת יומרני ויקר עבור רכב קוריאני, אבל בקאיה משוכנעים שהסורנטו מספיק מבוסס ואהוד בארץ.