עוד תתגעגעו לרמון
תם עידן המינויים שנולדו במסדרונות הפרקליטות, לא עוד פסקי דין "פה אחד". הסיוט של בייניש קורם עור וגידים
אהרן ברק כבר שמע, יש להניח, שמשהו לא טוב עומד לקרות לכל מה שהוא בנה במשך כמעט שלושה עשורים. ה"מהפכה החוקתית", עליה הכריז באורח חד-צדדי, שוב לא תהיה מה שרצה שתהיה. גם הוועדה לבחירת שופטים עומדת לעבור ניעור רציני. מסורת דביקה וארוכת שנים, שהזכירה לא אחת התנהלות של מנזרים אפלים, עומדת להסתיים. בעתיד, מן הסתם, שוב לא נקרא פסקי-דין שהתקבלו "פה אחד".
היועץ המשפטי לממשלה מברך, כמובן, וכך גם כל השאר, כמי שכפאם שד. אבל ברור לגמרי מה הם חושבים בסתר ליבם: מה שחיים רמון רק יכול היה לחלום עליו, אפשר שיתממש עכשיו בפועל. דניאל פרידמן, חתן פרס ישראל, לא מפחד כנראה מאף אחד. הוא לא פוליטיקאי וגם אין לו, מן הסתם, רתיעה מפני אקדמאים. מה שדורית בייניש לא רצתה בכל מאודה, עומד, ללא ספק, לקרות. שורה של אנשי משפט מן השורה הראשונה - עילויים בפני עצמם - עומדת לאייש את הכיסאות המיותמים בבית-המשפט העליון.
למושג "חברים" שוב לא יהיה כל ערך מוסף. הסתיים גם עידן המינויים שנולדו במזנון של פרקליטות המדינה. אפשר כבר לומר בוודאות גמורה שמה שהיה כבר לא יהיה לעולם. ייתכן גם שהרכבה החוקתי של הוועדה לבחירת שופטים ישתנה מן הקצה אל הקצה. השקיפות תהיה בה יותר. כל אחד יוכל לקבל פרוטוקולים מהדיונים. ההתבטאויות תהיינה חשופות לביקורת ציבורית. גם בבית-המשפט העליון, יש להניח, יהיה מה שנקרא בלשון צבאית "שיפור עמדות לאחור".
אפשר גם לשער בוודאות לא מעטה שבעתיד הנראה לעין, שוב לא נחזה במחזות הביזאריים של ביטול חוקים של הגוף המחוקק, או של העמדת החלטות של גופים שלטוניים-נבחרים תחת שבט ביקורתם של אלה שמעולם לא נבחרו ושאף פעם לא עומדים לביקורת הציבור. אהרן ברק אמר פעם שהשופט היושב במשפט הוא-עצמו גם נשפט. זה נכון היה שבעתיים בשנים האחרונות - אבל איש לא ממש נתן דעתו לבחירות הכושלות של שופטים, שבאים משום-מקום והופכים את חייהם של רבים מדי לסיוט אחד מתמשך.
יעקב נאמן ראה את כל אלה - אבל אל הארץ הנכספת הוא לא הגיע. הוא ביקש לרענן את מה שצריך היה רענון עוד לפני הרבה שנים, אולם דרכו נחסמה. במקומו התיישב על כס שר המשפטים צחי הנגבי, שבמשך כל תקופת כהונתו ריחף מעל ראשו "תיק חקירה". לאחריו כיהן יוסי ביילין, גם הוא לא מבין גדול במה שצריך היה לעשות במערכת אכיפת החוק. ואחר-כך קיבלנו את מאיר שיטרית ואת ציפי ליבני, לאחר שדרכו של ראובן ריבלין נחסמה בגלל עוד "תיק חקירה" שצץ מאי-שם.
חבל, בעצם, להשחית מלים על כל אלה. למעשה, קיבלה מדינת ישראל, גם בתחום הזה, את פירות הבאושים שהיו מנת חלקה בהרבה תחומים אחרים. וכאשר אלה הם שרי המשפטים, מה הפלא שהכרעות הדין מעוררות השתאות, ושרבים כל-כך איבדו את האמון במערכת אכיפת החוק? ולא רק במחנה הימין, שסבל מנחת זרועה בשנים האחרונות. דומה שכיום יודעים גם בקרב מעריציה של המערכת הזאת - רובם חסידים שוטים של "שלטון החוק" - כי בחברה חופשית, עריצותם של המשפטנים אינה טובה מכל עריצות אחרת.
ד"ר חיים משגב, עורך-דין ומרצה למשפט
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
