בת ישראל, המרפק ענוג
האם עמיתינו בצד הדתי סבורים, כי ישנו אלוהים שכל מטרתו היא לבדוק יהודי-יהודי מבחינת מטראז' הבד המונח עליו? אין, במטותא, עוד כמה תכונות חשובות יותר? למשל המחשבה שאם המרפק עושה לכם את זה, אז אולי אורך החצאית זו לא הבעיה הכי גדולה שלכם?
אלוהים אוהב אותנו מכוערים. או לפחות כך מאמין צאן מרעיתו, היוצא מגדרו על מנת לשבש, לטשטש, לערפל ולפגוע בתווי פניו וגופו הטבעיים – אותם העניק לו האל עצמו. וכן, אני יודע שיופי וכיעור הם מונחים סובייקטיבים. אבל יש גם את המתת הטבעית שבוחר האל – או הטבע – להעניק לנו – ויש את מה שאנחנו בוחרים לעשות עם זה.
המלחמה האינסופית לכיעור עצמי מונעת משתי מוטיבציות מרכזיות: הראשונה, למנוע חס וחלילה אפשרות של שילהוב יצרים (וזה נוגע בעיקר לנשים) – והשנייה – לשדר מידה גבוהה יותר של "דתיות" או קירבה לאמונה. זקנך ארוך ומדובלל יותר? אשריך. חצאיתך מלחכת את המרצפות? אישה חסודה ויקרה. שימי על עצמך עוד שק אחד, אני חושב שאני מבחין בקמר כלשהו בין בגדייך. אמא'לה.
במסגרת האינדוקטרינציה הדתית הפנימית הלועגת ל"עולם החילוני הריק", מקום של כבוד מוקדש למאמץ החילוני המופנה לחיצוניות ולא לפנימיות. ניתוחים פלסטיים? הה! זריקות בוטוקס? חי חי! מירוץ בלתי פוסק אחרי אופנה זנותית וקצרצרה? טפוי! אבל האמת היא, שאין כל שוני בין העולמות, פשוט חוקי המשחק קצת שונים. החילונים פועלים להדר עצמם בהתאם לחוקי עולמם (שזוף זה יפה, הרבה עור זה מצוין, שעיר זה רע), בעוד הדתיים משקיעים את אותו מאמץ עצמו בכיוון ההפוך (חשוף זה רע, שיער אשה זה רע, פדחת חשופה זה רע וכו').
מה שמעורר את השאלה האומללה: האם, באמת ובתמים, סבורים עמיתינו לעם, בצד הדתי, כי ישנו אלוהים שכל מטרתו היא לבדוק יהודי יהודי מבחינת מטראז' הבד המונח עליו? אין, במטותא, עוד כמה תכונות חשובות יותר? למשל המחשבה שאם הצעירים שלכם מתגרים ממרפק חשוף, אולי אורך החצאית זו לא הבעיה הכי גדולה שלכם?
אתה משוטט לך ברחובות בני ברק ורואה צעירות יפהפיות (וגם צעירים, לשם האיזון), פניהן קורנות, גזרתן דקיקה. בכל מקום בעולם הן יכלו לפתח קריירה מוצלחת על בסיס הנתונים הטבעיים שהוענקו להן. אבל הן נדונו מראש לחיים של כיעור, פיאות ובד. כל כך הרבה בד. ואתם יודעים מה? הן גם אוהבות את זה. כי זה כל מה שיש. אלה החיים ואין בלתם.
פרויד, יהודי ערמומי שכמותו, כבר הסביר שהכל קשור למין. וגם כאן אין צורך להרחיק לכת. המין, אולי הטאבו הגדול ביותר של החברה הדתית, משחק תפקיד נכבד במשחק הכיעור הזה. הבושה, ההשתקה, העובדה שיחסי מין מתורגמים לפעולה טכנית של ייצור ילדים – כל אלה מחייבים אופרציה מורכבת של הפיכת בני אדם לאובייקטים אחידים. קונוסים זהים, צייתנים – ובעיקר מכוסים היטב. תנו לזה לרוץ כמה דורות – ותראו איך כולם חושבים שזו המציאות היחידה. וכך תוכלו למשל למצוא אבסורדים משעשעים, כמו בחורים ממוצא ספרדי לבושים במיטב הביגוד האירופאי של המאה ה-18. למה? ככה.
ותכניסי את המרפק הזה פנימה, ציפורה. קשה לי.
לפנייה לכתב/ת 
