עכשיו אני יודע איך מרגיש פינגווין
בפרק השלישי והאחרון בסדרה איליה סיסטר עושה קצת שופינג בדרך הביתה, מפריד בין פינגווינים וקורמורנים, מנסה לחצות את מעבר קודאק, מבקר בגן עדן ונפרד מאנטארקטיקה במופע ראווה של השמש. וזה רק קצה הקרחון
קצת תרבות
אפילו טיול באנטארקטיקה אינו מושלם בלי קצת תרבות, ומה יותר תרבותי ממוזיאון. התחנה הבריטית פורט לוקרוי (Port Lockroy) הוקמה באנטארקטיקה במהלך מלחמת העולם השנייה כחלק ממבצע סודי של הצי הבריטי (שרק אלוהים יודע מה הייתה מטרתו) ובשנים האחרונות הפכה למוזיאון להנצחת המורשת האנטארקטית של בריטניה.
אחרי סיור רגלי מסביב למבנה התחנה, תצפית אל הנוף המהמם של תעלת נוימאייר (Neumayer Channel) המשובצת קרחונים בצבעי תכלת עזים, ואחרי עוד מפגש עם פינגווינים ששרצו להנאתם מתחת למבנה התחנה, קפצנו לביקור במוזיאון. יצירות של דה וינצ'י ופיקסו כאמור לא מצאנו שם, אך נתקלנו במאות פריטים וחפצים המגוללים את סיפורם של ראשוני החוקרים באנטארקטיקה. בין היתר היו שם קופסאות שימורים עתיקות, מגלשיים ארכאיות, פריטי לבוש, ציוד ששימש בעבר לצורך מחקר מדעי (כגון משדרי רדיו), פטיפון וכמובן תמונה של הוד מעלתה. ביקור שכזה בא לסיומו רק אחרי קצת שופינג בחנות המזכרות של המוזיאון והחתמה מסורתית של הדרכונים.
קרחון כחול לבן ליד פורט לוקרוי (צילומים: איליה סיסטר)
ממש בסמוך לפורט לוקרוי, שוכנת Jougla Point - מושבה גדולה של קורמורנים אנטארקטיים כחולי עיניים (Blue eyed shags). אלו הם עופות יפהפיים ששמם מרמז על המאפיין הבולט ביותר בגופם - עיניים בעלי גוון עמוק של כחול מהפנט. לקורמורנים מעוף אצילי המזכיר חץ שנורה מתוך קשת; הליכתם לעומת זאת מגושמת ומזכירה יותר את שכניהם הפינגווינים. אלה וגם אלה חיים על אותו סלע ולא חוסכים מאיתנו מריבות שכנים ססגוניות.
לגעת ביופי
אחד מיעדי החובה של אנטארקטיקה הוא שייט בתעלת למר (Lemaire Channel). זוהי תעלה צרה ברוחב של 1.5 ק"מ ובאורך של כ-11 ק"מ, שמידת הפוטוגניות שלה העניקה לה את הכינוי "מעבר קודאק". השייט דרך התעלה מדמה מעבר במסדרון צר וארוך שקירותיו צוקים שחורים המצופים בשלג בוהק ובבואתם משתקפת במים השקטים. ואולם, ככל שהתקדמנו בתעלה נעשו גושי הקרח שבמים צפופים יותר ויותר, עד שלבסוף החליט קברניט הספינה לעשות "אחורה פנה, קדימה שוט". בעיקר כדי לא להיות נושא לסרט בכיכובו של ליאונרדו דיקפריו.
משם הפלגנו למפרץ גן עדן (Paradise Bay). אם ישנו צמד מילים המתאר יותר מכל את המקום הרי הוא מצוי בשמו. כאן, בסוף העולם, מסתתרת לה אחת מיצירות המופת הגדולות ביותר של הטבע, ורק בשביל מבט חטוף על מפרץ מדהים זה, משתלם להגיע לכאן מהקצה השני של העולם.
כלבי ים במפרץ גן עדן
אם התמזל מזלכם והגעתם לגן עדן (סליחה, למפרץ גן עדן) ביום בהיר ללא רוח, הרווחתם כפליים. קרחוני הענק במקום, אותם דאג הטבע לפסל בצורות מוזרות ובגוונים עזים של תכלת, כפולים ומכופלים כולם בפני המראה של הים. שייט במימי המפרץ חושף צוקים תלולים וצבעוניים הנושקים לקו המים, ונראים כאילו אלוהים בכבודו ובעצמו בחר אותם כקיר בו יוכל להתאמן על ציורי הגרפיטי שלו.
בעודנו חולפים על פני פיסות קרח צפות, הבחנו בכלבי ים (Crabeater seals) ישנוניים מפנים לעברינו מבטים זועפים לאחר שהתפרצנו ללא רשות למשכנם והעזנו להפריע את שנת היופי שלהם. במרום ריחפו להן שחפיות ארקטיות (Arctic terns), אותם עופות מדהימים שסולדים ממזג אוויר חם ומבלים את רוב חייהם בנדידה בין האזור הארקטי שבצפון כדור הארץ לבין אנטארקטיקה.
את הרצף הלבן על החוף מעטרות בקתות כתומות של תחנת המחקר הארגנטינאית הנטושה Almirante Brown. אני מקווה שאם תגיעו לכאן אי פעם, תטפסו לפסגת ההר שעל צלעו ניצבת התחנה. אל מול עינכם המשתאות, יפרש נוף אנטארקטי עוצר נשימה, שלבכם יחסיר בוודאי פעימה או שתיים למראהו.
את אקורד הסיום ליום המוצלח סידרה לנו השמש האנטארקטית. בעודנו מפליגים לאורך שדרת הקרחונים של מצר גרלש (Gerlache Strait) החליטה השמש לערוך לכבודנו מופע ראווה. במקום לשקוע ישירות אל תוך הים היא התעטפה בבגדי ארגמן ופרסה בפנינו את שלל צבעיה, בעודה מטיילת באיטיות מצידו האחד לצידו השני של המצר. במשך שעה וחצי הצטופפנו כולנו בירכתי הספינה, בזמן שהשמש סוחטת מאיתנו קריאות תדהמה והתפעלות, והמצלמות שבידינו קורסות תחת עומס העבודה. לקראת חצות הלכה השמש לישון (אפילו שזה רק לשעתיים) והמופע המהפנט בא אל קיצו.
אקורד הסיום של השמש
תעתועי חום וקור
בדיוק כשנדמה היה שהשיא מאחורינו ופנינו מועדות חזרה לציוויליזציה שלפו מארגני הטיול מהכובע שפן נוסף, "אנחנו מגיעים לאי התעתועים, תביאו בגד ים", אמר לנו ראש הקבוצה בתדריך הירידה לחוף, והותיר אותנו ללא מילים.
אי התעתועים (Deception Island) הוא תופעת טבע שאין שנייה לה. האי נמנה עם קבוצת איי שטלנד הדרומיים; צורתו טבעת שבורה ומי הים חודרים לתוכה. למעשה, זהו הר געש פעיל שחלקו התחתון שקוע במצולות האוקיינוס הדרומי ורק פסגתו מבצבצת לה מספר מאות מטרים מעל פני הים. בצידה, מותירה הפסגה פתח צר המכונה "Neptune's Bellows", שבמרוצת השנים הפך לאימת הספנים המבקשים לעגון לחופי האי.
טיול רגלי באי התעתועים כולל טיפוס על דופן הר הגעש, עד לפתח הנושא את השם "החלון של נפטון" (Neptune's Window). על פי האגדות, מכאן נצפתה לראשונה יבשת אנטארקטיקה, ואם התמזל מזלכם והגעתם לכאן ביום בהיר, באמת תוכלו להעיף מכאן מבט אחרון על היבשת הדרומית.
למטה, על החוף, שוכן מפרץ ציידי הלוויתנים (Whaler's Bay). קשה להאמין שמקום מרהיב זה שימש בעבר הלא כל כך רחוק זירה למעשי זוועה של אנשים תאבי בצע שטבחו ללא רחם רבבות לווייתנים. במקום ניצבים שרידיה של תחנת הציידים הנטושה. הבקתות האפורות, הדוודים המחלידים (ששימשו להרתחת שומן הלווייתנים) וסירות העץ השקועות עמוק בשלג, משמשים אנדרטה למפעל ההריגה המשגשג שפעל במקום.
היה גם ג'קוזי
בסוף הסיור הגיע הדובדבן שבקצפת, או אולי הדובדבן שבאדמה. אי התעתועים כאמור הוא הר געש פעיל, ואם חופרים מעט באדמת האפר השחורה הנושקת לקו המים מתחילים לעלות ממנה אדים חמים. זהו ג'קוזי טבעי תוצרת האי המסתורי, ואלה מאיתנו שחשבו שההזדמנות לשחרר את השרירים במים החמים לא תחזור במהרה, השילו את שכבות הביגוד העבות וטבלו בשלוליות החמות, חרף הקור והרוחות העזות שנשבו.
ואיך אפשר בלי עוד כמה פינגווינים
הקשוחים יותר לקחו את החוויה צעד קדימה, קמו על רגליהם, חטפו נשימה עמוקה ורצו אל תוך האוקיינוס הקפוא. קשה לתאר במילים את השהייה במים הקרים ביותר בעולם, אבל זיכרון יקר מאותו רגע הוא ריאות מכווצות לגודל של אגרוף קפוץ ונשימה שנעתקה ממני למשך שניות לא מעטות, בזמן שקצות העצבים שבעור הברווז שלי זעקו לעזרה. עכשיו אני יודע איך מרגיש פינגווין.
השיבה
החזרה לעולם האמיתי רק הגבירה בי את התיאבון לשוב לאנטארקטיקה, ביודעי שהמראות בהם חזיתי הם רק קצה הקרחון (תרתי משמע) ממה שיבשת עצומה זו יכולה להציע. אסכם ואומר, כי לא המילים, ואף לא הצילומים, מסוגלים להעביר ולו שבריר מעוצמת החוויה של ביקור ביבשת הדרומית בעולם.
לפנייה לכתב/ת 
