מחקר: יהודי המערב התבוללו אחרי חורבן בית שני
שני חוקרים מהאונ' העברית ואונ' ת-א חושפים פירוד בין הקהילות היהודיות משני עברי הים התיכון באותה תקופה. לדבריהם, הנתק הביא ככל הנראה להיעלמות הקהילה היהודית בארצות המערב - שהיתה רחוקה ממרכז הפסיקה היהודי העולמי בארצות המזרח
הקהילה היהודית באירופה אחרי חורבן בית המקדש השני כמעט התבוללה כליל: מחקר חדש של פרופ' דורון מנדלס מהאוניברסיטה העברית וד"ר אריה אדרעי מאוניברסיטת ת"א מצביע על פירוד עמוק בין הקהילות היהודיות משני עברי הים התיכון לאחר חורבן בית המקדש השני.
נראה שפירוד זה היה בעל תוצאות הרות גורל וייתכן שהביא להיעלמות כמעט מוחלטת של הקהילה היהודית בארצות המערב. החוקרים טוענים כי הגורם להתבוללות נעוץ בהיעדר תרגום של התורה שבעל-פה מן השפות שבהם דיברו במזרח, בעיקר עברית וארמית, ליוונית וללטינית, שבהן דיברו מרבית היהודים מארצות המערב. חלקים מקהילה זו שלא התבוללו המשיכו לקיים את חוקי התנ"ך על פי התרגום היווני (ויותר מאוחר הלטיני) שהיה בידם.
הקהילה היהודית במזרח כללה את היהודים שחיו בישראל, בבבל ובשאר המדינות שלאורך הים התיכון המזרחי, החל מסוריה ודרומה. יהדות המערב כללה את היהודים שהתגוררו בטורקיה של היום, יוון, באיי הים האגאי, איטליה ומערבה לה (ומבחינות רבות יש לכלול גם את מצריים ולוב).
מחקרם של פרופ' מנדלס, מהחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית, וד"ר אדרעי מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א, הוא תוצר של עבודתם המשותפת במכון ללימודים מתקדמים של האוניברסיטה העברית במסגרת קבוצת מחקר שעסקה בתקשורת יהודית בגולה. בעקבותיה, פרסמו השניים את תוצאות מחקרם בכתב העת: "Journal for The Study of the Pseudepigrapha".
ניתוק המערב מההלכה
התורה שבעל-פה התפתחה מאוד לאחר חורבן בית שני ואורגנה בקורפוס המשנה לקראת סוף המאה השניה לספירה. מאוחר יותר הפכה לחלק מהספרות הרבנית עם כתיבת המשנה והתלמודים. אף שהקורפוסים של התורה שבעל-פה אורגנו ונחתמו, הם נשתמרו בעל פה ולא הועלו על הכתב במשך מאות שנים. עובדה זו לא איפשרה את תרגומם של הקורפוסים הללו ליוונית וללטינית, ואף לא אפשרה להעביר אותם לקהילות המערב שלא שלטו בעברית ובארמית. כך הפכה יהדות המערב מנותקת ממרבית ההלכות שנוספו אל הדת היהודית ברבות השנים ועוגנו בספרות הרבנית, והיא נותרה רק עם הקורפוס המצומצם של התנ"ך וחלק מן הספרות החיצונית שתורגמו לשפתה.החוקרים מוסיפים כי הנתק בין שתי הקהילות לא הסתיים כאן. נוסף על היעדר כתבים עדכניים עבור יהודי המערב, רבנים ממזרח מיעטו בביקורים בקהילות היהדות ממערב, אך ביקרו תכופות בקהילות יהודיות במזרח ובאזורים הסמוכים להם. נסיעות מעטות של רבנים לרומא נשאו אופי פוליטי בעיקרן, וכללו בעיקר מפגשים עם מנהיגים רומיים. היהדות הגדולה שממערב לים התיכון נזכרת מעט מאוד בקורפוס הענק של חכמים. כמעט ולא מוכרים חכמים שבאו משם או מוסדות לימוד ויצירה שנוצרו שם. החוקרים מדגישים כמו כן כי מערכת התקשורת שנוצרה על ידי חז"ל ופעלה יפה בגולה המזרחית, כמעט ולא השפיעה על היהדות המערבית.
מסתבר שנסיבות אלו היוו קרקע פורייה ל"כיבוש" הנוצרי של חלק מיהודי המערב, תוצאה של פעילות מיסיונרית נוצרית מסיבית באירופה. השליחים הנוצרים הקימו רשתות תקשורת פעילות משלהם באירופה שתרמו לאיחוד שבין המאמינים – פעילות שהייתה חסרה בקהילות היהודיות שם. כתוצאה מכך, הלך ונטמע החלק הארי מן הקהילה היהודית במערב בקרב הקהילה הנוצרית שסביבה, וחלק אחר המשיך לקיים את החוקים בתנ"ך בתרגומם היווני (ויותר מאוחר הלטיני). יהודים "תנכיים" אלה יצוצו במרכז אירופה בתחילת ימי הביניים.
לפנייה לכתב/ת 
