הר הבית - אלפי שנות קדושה ומריבות
ההר שסביבו סוערות הרוחות בתקופה האחרונה בשל העבודות הנעשות בסמוך לו, ידע גלגולים רבים במרוצת אלפי השנים. על ההר ניצבו בתי המקדש, ועם הכיבוש המוסלמי לפני 1,400 שנה נהפך המקום קדוש גם בעבור המוסלמים. גם במאה ה-20 ידע המקום תהפוכות רבות - עם הכיבוש הבריטי, הקמת ישראל, מלחמת ששת הימים ועלייתו של אריאל שרון להר בספטמבר 2000
קדושתו של הר הבית במסורת היהודית נובעת מהיותו האתר שבו ניצבו בתי המקדש - הראשון והשני. את בית המקדש הראשון הקים המלך שלמה בשנת 950 לפני הספירה. בית המקדש נחרב בשנת 586 לפני הספירה על ידי הבבלים. לאחר ששבו מגלותם, בנו היהודים את בית המקדש השני בשנת 515 לפני הספירה. בשנת 70 לספירה נחרב בית המקדש השני על ידי הרומאים.
במאה ה-7 כבש את ירושלים הח'ליף המוסלמי עומר אבן אל ח'טאב ובמרוצת השנים נהפכה העיר למקום השלישי בקדושתו בעבור המוסלמים. עם השלמת כיבושיו בשנת 638 הגיע הח'ליף עומר לאבן השתייה - שעל פי המסורת ממנה החלה בריאת העולם - והקים מדרום לה מסגד. בתקופת שלטונה של השושלת המוסלמית שוקם מתחם הר הבית ונבנו עליו המבנים הנמצאים עליו עד היום. הראשון - כיפת הסלע, שהעבודה עליה הגיעה לסיומה ככל הנראה בשנת 691. השני - מסגד אל- אקצה בחלקו הדרומי של ההר, שבנייתו הושלמה בשנת 705.
באותה העת התגבשה המסורת המפורסמת על מסע הלילה של מוחמד ממכה אל 'המסגד הקיצון' (מסגד אל- אקצה) על סוסתו הפלאית 'אל- בוראק' ועלייתו משם אל השמיים מן הסלע כדי לפגוש את הנביאים ואת אללה. לאחר שהחליפה כמה ידיים עברה ירושלים בשנת 1917 לשליטת בריטניה.
החלטת החלוקה ב-29 בנובמבר 1947 המליצה על חלוקת ארץ ישראל למדינה יהודית ולמדינה ערבית, ועל הפיכת ירושלים למעין ישות נפרדת, מפורזת וניטראלית, במשטר בינלאומי מיוחד בניהולה של מועצת הנאמנות מטעם האו"ם. יום לאחר עזיבת אחרוני הבריטים את הארץ והכרזתו של דוד בן-גוריון על עצמאות ישראל פלשו לארץ הצבאות של שבע מדינות ערב. תוצאות המלחמה: כל אזור העיר העתיקה והרובע היהודי - למעט מובלעת בהר-הצופים - נכבש על ידי הירדנים.
בעקבות מלחמת ששת הימים ביוני 67' עברה העיר העתיקה ובכללה הר הבית לידי ישראל. שר הביטחון דאז, משה דיין, קבע את עיקרי הסטאטוס-קוו החדש בהר: ניהול האתר והשליטה הפנימית בו נתונים בידי הווקף המוסלמי, והרשויות הישראליות אחראיות ל'מעטפת החיצונית' של ההר. ליהודים זכות גישה חופשית לאתר דרך שער המוגרבים, אך אסור להם להתפלל בתוך הר הבית.
כל הפעילות הפולחנית היהודית הועברה אל הכותל המערבי. הסטאטוס-קוו החדש שיצר דיין בהר הבית נועד לנטרל את הממד הדתי מן הסכסוך היהודי- ערבי. דיין האמין שניהולם של המוסלמים את המקום ימנע התלהטות יצרים ויאפשר הסתגלות למציאות החדשה של הריבון הישראלי.
כשלושה שבועות לאחר תום מלחמת ששת הימים קיבלה הכנסת שני תיקונים לחוק פקודת סדרי השלטון והמשפט ופקודת העיריות. משמעות התיקונים היתה למעשה סיפוח מזרח ירושלים לתחומי מדינת ישראל. עליהם נוסף חוק השמירה על המקומות הקדושים. צעדים משפטיים אלו עוררו ביקורת חריפה של מוסדות האו"ם ולא זכו להכרה של מרבית מדינות העולם.
האיסור על תפילת יהודים על הר הבית לא עורר התנגדות רחבה בקרב הציבור היהודי בגלל פסק ההלכה של הרבנות הראשית האוסר עליית יהודים להר הבית מטעמים הלכתיים הקשורים בדיני טהרה וטומאה. ואולם בשנים האחרונות חל תהליך של שחיקת האיסור ההלכתי, בעיקר בקרב רבנים ומאמינים במחנה הדתי-לאומי, שהחלו מצדדים בעליית יהודים ל'אזורים המותרים' (החיל) הנמצאים לדעתם מחוץ למתחם המקדש (העזרה) ולכן מותרים לעלייה.
תהליך זה הביא לגידול במספר העולים להר, והלחץ על הממשלה להתיר תפילה יהודית גדל. בד בבד, פעולות הבנייה של רשויות הווקף המוסלמי והתנועה האיסלאמית בישראל באזור אורוות שלמה ומסגד אל- אקצה הקדום נעשו ללא פיקוח וללא אישור הרשויות הישראליות, והגבירו את התסיסה בקרב חוגים רחבים בחברה הישראלית הקוראים לממשלת ישראל לממש את ריבונתה בהר.
הדיון בסוגיית הר הבית במשא ומתן הישראלי-פלשתיני והידיעה על נכונות ישראלית מצד ממשלתו של אהוד ברק למסור את הריבונות בהר לידיים פלשתיניות (ועידת קמפ-דיוויד בקיץ 2000) העלו את הסוגיה על סדר היום הציבורי בישראל. עלייתו של ח"כ אריאל שרון בספטמבר 2000 להר הציתה על פי דעות רבות את אינתיפאדת אל-אקצה, שבעקבותיה נסגר ההר לכניסת יהודים למשך כ-3 שנים. ההר נפתח שוב ביולי 2003.
לפנייה לכתב/ת 
