ההזדמנות של מכה
ממשלת האחדות ברשות היא הזדמנות עבור ישראל לצאת מהמלכוד, לנטוש מדיניות כוחנית כושלת ולצאת לדרך חדשה
ישראל הכניסה עצמה למלכוד כפול ביחסיה עם הפלסטינים. המלכוד הראשון נוגע לסוגיית הפרטנר: עם חמאס הוחלט שלא לדבר, ולתבוע ממנו היפוך אידיאולוגי - או ויתור על השלטון. אלא שהוא הגוף היחיד בצד הפלסטיני, שיכול לשמש "כתובת". מדובר בתנועה ממושמעת, שנמנעת מעיסוק בטרור בעת האחרונה. לעומת זאת, עם הפתח מוכנה ישראל לדבר, משום שהוא מכיר בה ובהסכמים הקיימים. אך הפתח אינו מסוגל לשמש "כתובת", משום שהוא תנועה לא ממושמעת, מפוצלת ומפורדת, ללא בעל בית. גדודי אל-אקצה השייכים לפתח מחוללים פעולות טרור רבות ונתונים להשפעה ולחדירה משמעותית של חיזבאללה. המלכוד השני נוגע לשני היעדים הסותרים, אותם חותרת ישראל להשיג: מחד, אותן תביעות מהחמאס, ומאידך ובאותה נשימה - שאיפה להימנע מקריסת הרשות הפלסטינית או מהיווצרות משבר הומניטרי בתחומה.
הסתירות הפנימיות במדיניות הישראלית ברורות. חמאס לא יהפוך את עורו. לכן, הלחץ המדיני והכלכלי יוליך את הרשות מדחי אל דחי. החמאס גם לא יוותר על השלטון, ואם בכל זאת יעשה זאת - ישוב לדרך המאבק המזוין. לרשות הפלסטינית בהנהגת הפתח לא יהיו הרצון או היכולת לעצור אותו. התוצאה הצפויה היא הידרדרותה של הרשות הפלסטינית, עד כדי קריסה.
אלה הסבורים כי ישראל רק מרוויחה מכך שפלסטינים נלחמים זה בזה, טועים טעות מרה. לקריסת הרשות והתפרקות מערך הסיוע הבינלאומי יהיו משמעויות
על ההסכם
מכה לישראל
סבר פלוצקר
חמאס השיג את שלו מבלי שוויתר ולו במשהו על עקרונותיו ואמונותיו
המוצא היחיד מן הסבך הוא שיקומה של הרשות. זהו הגוף היחיד שקיים סיכוי כי יבטיח את הצרכים הבסיסיים של האוכלוסיה הפלסטינית, וגם יאכוף את הביטחון. שיקום כזה מחייב את ישראל להתנהל מול ישות מדינית עם מרכיב חמאסי משמעותי. במילים אחרות, ישראל תצטרך לוותר על הכרה מפורשת מצד חמאס ועל אשרור מופרש של ההסכמים הקיימים. אין מכך מנוס, אלא אם ישראל מוכנה להסתכן בקריסת הרשות ובחזרה לנקודת המוצא של התהליך המדיני, לפני הצהרת העקרונות של אוסלו משנת 1993.
לאור כל זאת, הסכם מכה וממשלת האחדות הלאומית הפלסטינית הם ההזדמנות עבור ישראל לצאת מהמלכוד, לנטוש מדיניות כושלת ולבחור דרך מדינית חדשה. דרך הכוח הנוכחית איננה הדרך היחידה, מה גם שהיא לא משיאה פירות. יש לזכור שבחמאס אפשר להילחם גם בכלים פוליטיים, שמבוססים על האחריות השלטונית אשר תוטל עליו כסיעה המובילה של ממשלת הרשות.
הכותב הוא מנכ"ל ומייסד מכון ראות לחשיבה מדינית
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
