מופע: "בעצב תצאי עם בנים", אבל איפה הם?

"אישה זקוקה לגבר כמו שדג זקוק לאופניים", קבעה בנחרצות התנועה הפמיניסטית הרדיקלית בשנות ה-60, ואני, שתמיד ראיתי בגישה הזו אלמנט קיצוני משהו, חייתי עם הצד הפמיניסטי שלי קצת אחרת. אבל כשהגעתי להצגה "בעצב תצאי עם בנים" של תיאטרון "שחרית", נראה היה שמישהו בכל זאת אימץ את השיטה.

• הגרסה הגברית - "ניסים ונישואים" 
  

יש שיגידו שמדובר בצעד אמיץ, ויש שיגידו בדיוק ההיפך. בכל מקרה מדובר בחבורת נשים שהקימה תיאטרון שכולו על טהרת המין היפה - החל מהשחקניות ואשת הסאונד, וכלה בקהל. בסופו של דבר, המטרה היא לתת לקהל מין גרסה אלטרנטיבית של "גומרות הולכות", כלומר כזו עם כיסוי ראש.

לקראת תחילת ההצגה היכל שלמה בירושלים התמלא עד אפס מקום בנשים משלל גווני המגזר: חרד"ליות, דתיות במכנסיים, חרדיות, גרושות, נשואות ורווקות. כולן מצפות לערב בנות משודרג שבו יצחקו יחד על העולם הגברי, ועל מצבן שלהן - בעבר או בהווה. 

ואני שאלתי: "סליחה, רק איפה בדיוק הייתן בתקופת המונדיאל כשחיפשתי חברות?". רונאלדו מעביר לרונאלדיניו, שלמה שרף מעביר למאיר איינטשיין ורק הזמן לא עבר לשום מקום. גלינג. 

לבד על הגג שבתות וחגים

את תיאטרון שחרית הקימו שלוש חברות שגילן נושק ל-30, ונאלצו להתמודד עם קשיים רבים במסכת הארוכה והארורה הזו של הדייטינג. כן, כן, גם אני הרמתי גבה - אולי די כבר עם העיסוק המאסיבי בתופעת הרווקוּת הדתית, לא הגיע הזמן להציע פריזמה תרבותית חדשה למגזר? כבר רבים עשו מחיי האהבה שלנו ריפודים נאים לכיסיהם, בואו ננסה משהו חדש.

אבל כששלוש השחקניות עלו לבמה, התברר לי שאני יכולה להוריד את הגבה בחזרה למקומה הטבעי. בתור אחת שמקשיבה לסיפורי חברותיה לפחות פעם בשבוע, אם לא יותר, אני כבר מכירה את כל הנוסחים. אלא שבמקרה של נטע רוטנר, אורטל נגר ומירב בורנשטיין (שהחליפה את הדר בן-חמו), לא הפריעה העובדה שחלפה לה שעה, ואני עדיין מקשיבה לאותו הנושא.

הן הצליחו לגעת בכל הנקודות הכואבות ביותר, ובכל זאת לעשות את זה מצחיק. אז מה היה לנו שם? אמונות טפלות ומטופשות שצצות כמו פטריות אחרי הגשם, ריקודים מאוד לא סקסיים והתפרעויות בלתי חוקיות בעזרת נשים בחתונות, וגולת הכותרת - המורה המגוחכת שמציידת את תלמידותיה בחוקים מטופשים ("בתשובה לְשאלה – הנהני, עני בסיפור, חייכי"), ומסבירה להן בצורה משכנעת שבכל סיפור רומנטי יש התחלה, אמצע, סיבוך, התרה וקונפליקט. אהה. הנהון. חיוך.

רווק במצב טוב, בלי מחשב

אחד הקטעים המוצלחים ביותר בהצגה, ומבחינתי שיאו של הערב, היה אותו רגע שבו התיישבו השחקניות על הבמה ופתחו במשחק הקלפים הכי טוב אחרי טאקי, רביעיות.

"אורטל, תגידי, יש לך אולי את הקלף 'מחפש פרגית צעירה מבית טוב שאפשר עוד לעצב?', מה לא?!, אז רגע, מה עם 'מחפש אחת שאוהבת לבשל?". פתאום כל ההגדרות צצות ונאמרות אחת אחרי השנייה.

"יש לך את סדרת 'איך את רואה את הבית שלך?', כן? יופי! יש לך 'בית תורני בלי טלוויזיה'? כן? מצוין! יש לך עוד? נהדר! 'בית תורני בלי טלוויזיה ועם מחשב?' יופי! יש עוד? אז תני לי גם את 'בית לא תורני, פתוח לאחרים'. רביעייה! עכשיו נטע - יש לך מסדרת 'חוזרים בתשובה מחפשים שידוך?' , 'מברסלב?'". פתאטי, אבל נכון.

רווקות בית נואשות

ההצגה כמעט הגיע לסיומה, וצחוקה של ההיא שישבה לידי לא פסק לרגע. בדמיוני כבר ראיתי איך היא ניגשת לקופה ורוכשת עשרות כרטיסים לכל הבנות שהיא מלמדת באולפנה.

בכל אופן, למי שלא צריך לדאוג הן שלוש עלמות החן שעל הבמה. קרוב ל-350 נשים שנכחו באותו הערב הסתערו על "רווקות הבית הנואשות" והמטירו עליהן שלל טלפונים של בנים, אחים, חברים, בני דודים מדרגה שנייה, אחים של מכרים מדרגה שלישית, וקרובים-רחוקים של מישהו שישב איתן פעם בבליינד דייט כושל.  ואם יהיה שידוך, אולי נצא ברביעייה (סדרת "שידוך בנסיבות הזויות")?