הצופה עוצם עיניים?

"ביום ראשון כ"ג בשבט תשס"ז מציין עיתוננו את גיליון העשרים אלף. עשרים אלף ימים בלי הפסקה מגיע העיתון מדי בוקר לידי הקוראים" - במילים אלה שפורסמו בשבוע שעבר תחת הכותרת "עיתון ללא הפסקה", החל עקיבא צימרמן, מוותיקי הכותבים בעיתון "הצופה", לסקור את היסטוריה הארוכה של היומון המפד"לי. לא ברור האם צימרמן רמז למשהו או ציין בתמימות עוד יום-הולדת, אבל גם הוא לא חלם שבתוך שלושה שבועות עלול הבית שלו להפוך לעוד "לשעבר" בהיסטוריה ארוכת השנים של הציונות הדתית, והשורות שכתב יהיו להספד.

סבב שינויים רחב שיוזם איש העסקים שלמה בן-צבי בקבוצת "הירשמדיה" שבבעלותו, מציבה את העיתון הותיק בסכנת סגירה ממשית, במהלך שעשוי לצאת לפועל כבר בתחילת חודש מארס. אחרי שהשתלט מחדש על החינמון "ישראלי" מבקש בן-צבי לשדרג את "מקור ראשון" ולהפכו לעיתון יומי, כשאת החשבון ישלם "הצופה". הכוונה היא לאחד את שתי המערכות ולהוציא עיתון אחד תחת המותג "מקור ראשון", שאחד ממוספי סוף השבוע שלו ייקרא "הצופה".

ההערכה היא כי בן-צבי רוצה להתמודד במגרש של הגדולים. הוא מקווה כי "מקור ראשון" המשופר יצליח לתת "פייט" לעיתונים היומיים האחרים, ומוכן להקריב לצורך כך את היומון הותיק.

בשנת 1937 הופיע הגיליון הראשון של "הצופה" בארץ ישראל של המנדט הבריטי, ומאז הפך לנכס בעל משמעות סמלית עבור הציבור הדתי-לאומי. מדי בוקר קוראים בו רבים מהם, גם אם הם נאלצים להשלים קצת חומר בעיתונות החילונית. "הצופה" שרד בעקביות 70 שנה לא פשוטות במציאות הישראלית ועבר גם גלגולים שונים של תנועות המזרחי, כשהוא שני רק ל"הארץ" שהחל להופיע 12 שנה לפניו. לפני כשלוש שנים נרכש העיתון ע"י בן-צבי, ומאז שורר ערפל כבד בנוגע לעתידו.

"זה היה הבית" 

יו"ר המזרחי העולמי, אליעזר שפר, כתב אלפי ידיעות ומאמרים ב"הצופה" מאז שהוקם. "זה עיתון הבית שלי, והבית שלי בכלל" הוא מספר. "זכיתי לכתוב בקביעות בעיתון שהיה לכלי הביטוי הראשון והיחיד של הציונות הדתית הממוסדת", אומר שפר, ומדבר במונחים של נוסטלגיה וזכרונות. "אמנם יש היום למעלה מעשרים עיתונים שקשורים לציונות הדתית, אבל צר לי על גסיסתו של 'הצופה'". ליו"ר המזרחי אין כל טענות כלפי בן-צבי, שכבר בעת הרכישה הצהיר על כוונותיו.

גם לדעתו של מזכ"ל הסתדרות הפועל המזרחי ח"כ לשעבר אליעזר אבטבי, מוותיקי המפד"ל, ישנה חשיבות גדולה להמשך הופעתו של העיתון. "במשך עשרות שנים נהנה ממנו ציבור רחב ביותר של קוראים, ואני מצטער לשמוע שעיתון טוב וראוי כל כך נמצא בסכנת סגירה". עם זאת הדגיש אבטבי כי אין בו חרטה על מכירת "הצופה". "התנועה כולה שקלה והחליטה שהדבר הטוב ביותר לציבור, לעיתון ולעובדיו הוא למכור אותו לגורמים עסקיים פרטיים" הוא מזכיר, "לנו אין שליטה על הדברים שייעשה בו הרוכש".

"למה לא מדברים עם העובדים?"

אז הסכסוך ב"ישראלי" כבר מאחורינו, ב"הירש-מדיה" אף דיווחו בימים האחרונים על תשלום כל המשכורות שעוכבו, והמתוסכלים התורניים בקרב עובדי הקבוצה הם חברי מערכת "הצופה", שחשים כי מטרתו של הבעלים היא להחריב את העיתון. העובדים הגדירו את המהלך "מטומטמם" וציינו כי הוא יבסס את המוניטין של שלמה בן-צבי כ"הורס כל דבר בו הוא נוגע".

"מייד אחרי רכישת העיתון קיבלו כל המנויים הצעה לעבור למקור ראשון' בהצעת מחיר מפתה" אמר גורם במערכת, "והדבר מוכיח שגם כדי להעביר כסף מכיס אחד לכיס השני היה מוכן בן-צבי להחריב את היומון הותיק". עובד נוסף סיפר כי הוא וחבריו מרגישים ממודרים ולא כשותפים אמיתיים בהוצאת העיתון המאוחד.

"המצב שם מבחינת העובדים לא ממש ברור" הוא אומר, "היינו רוצים לדעת איפה הדברים עומדים ולהיות שותפים בסוד העניינים, אבל זה לא ממש קורה". לטענתו, אם מאחדים מערכות צריך לעשות את זה "עד הסוף". עובדים נוספים סיפרו כי דיברו איתם "ממש מעט", וכי "אף אחד לא פרש באמת את הקלפים על השולחן".

ולמרות ההליכה אל הלא נודע, לא חוששים ב"הצופה" מפיטורים המוניים. "אני מעריך שרוב העובדים יישארו במערכת המשותפת" אמר גורם בעיתון, "אבל אין לי שום ודאות. לא קיבלנו שום הסבר או איתות בנושא".

ומה יודעים בכירי "הצופה" על המהלך? העורך, גונן גינת, מתמצת בשלוש מילים: "אין לי מושג". בכיר נוסף אמר כי "מי שמכיר את בן-צבי יודע שגם לו עצמו אין מושג מה יקרה". הוא העריך כי קיים סיכוי גבוה מאוד שההר יוליד עכבר, וששני העיתונים ימשיכו להתקיים זה לצד זה במתכונתם הנוכחית.

"מקור ראשון הוא ה'בייבי' של בן צבי"

ובמקביל למהלך שמוביל בן-צבי, נודע ל-ynet כי קיימות שתי יוזמות מקבילות של אנשי המערכת לגיוס משקיעים שיממנו את המשך הוצאת העיתון במתכונתו הנוכחית. אחד מאנשי העסקים שהביע הסכמה עקרונית הוא המיליונר איירה רענרט, תורם ידוע המחזיק מוסדות חינוך רבים של הציונות הדתית.

אלא שלבן-צבי אין כל כוונה למכות את העיתון. "יש כבר משקיע, כל המערכת רוצה בכך. לבן-צבי אין אפשרות לשרוד כלכלית בעצמו, אבל אין סיכוי שהוא ימכור את 'הצופה'", אמר אחד מיוזמי המהלך.

מאז רכש שלמה בן-צבי את העיתון שוררת במערכת תחושת תיסכול גדולה. העובדים חשים כי "מקור ראשון" הוא "הבייבי האמיתי" של הבוס, הם עצמם נדחקים את תחתית רשימת סדרי העדיפויות, והרכישה נעשתה רק כדי להציג עוד צעד בהשתלטותו של בן-צבי על התקשורת הישראלית.

לפני שבעה חודשים ביצע הבעלים את אחד הזיגזוגים המרשימים בארבע שנותיו בעסקי התקשורת. את מוסף "דיוקן" של "מקור ראשון" הוא החל להוציא בשיתוף עם "הצופה", סגר את "השבוע" שהיה של היומון, ובמקומו חנך את "שישי ישראלי" – מוסף חדש בעל ניחוח חילוני שצורף ל"מקור ראשון". המהלך המורכב חידד את ההבדל בין העיתונים – זה יומון מגזרי כתום, ההוא שבועון חילוני כחול-לבן.

אלא שהשידרוג החדש של שני העיתונים נגנז כעבור שבועיים בלבד. כל המוספים חזרו למתכונתם הקודמת, ולא נותר מוצר כלשהו שמשותף לשני העיתונים. מערכת "הצופה" התנצלה מעל דפי בעיתון, עורך "מקור ראשון", אמנון לורד, הגיב לעניין במקומות אחרים, והכל טענו: הקוראים לא אהבו, אנחנו לומדים מטעויות.

אלא שמתחת לפני השטח התנהלה מלחמת עולם בין שני הצדדים, החולקים במשותף את "בית קלקא" בתל-אביב. גורמים בעיתון מספרים כי עריכת מוסף "דיוקן" המשותף הופקדה על צוות שמורכב מעובדי שתי המערכות, והפיצוץ היה בלתי נמנע. לדבריהם, עורך "הצופה" גונן גינת הטיל בסופו של דבר וטו על ההחלטה, איים להתפטר, ודרש חזרה למצב הקודם.

מקבוצת הירשמדיה נמסר בתגובה כי מאז רכש שלמה בן-צבי את עיתון הצופה מתוכנן איחוד מערכות עם "מקור ראשון". "קבוצת הירשמדיה מקפידה לשתף את עובדי מערכת הצופה בצעדים מתוכננים ומיידעת אותם מראש על צעדים מהותיים ועקרונים" אמרו שם, והבטיחו להודיע לתקשורת בצורה מסודרת על השינויים הצפויים.