פרשת משפטים: מחויבות, אחרי ההארה

"רוחניות" הינה מרכיב חשוב בתרבות בת-זמננו. במסגרת זו, הודו הינה חלק בלתי נפרד מהרזומה של הצעיר והצעירה הישראלים. יש משהו משובב נפש בזה שהצעירים הישראלים מחפשים "רוחניות" במקום להיכנס היישר אל חיקה החמים והנוח של הבורגנות , במיוחד לאחר שנות השירות הארוכות בצה"ל.

אגדה אורבאנית ידועה מספרת על צעיר ישראלי שהגיע לגורו הודי מקומי והלה שאל אותו מה הוא מחפש אצלו הרי יש לו רוחניות עמוקה בתורת-האם שלו היהדות? ואכן, זאת תופעה מדהימה שהרי יש לנו את צפת הקבליסטית, חצרות חסידים בבני-ברק, ירושלים המסתורית על סימטאותיה וצדיקיה. יש לנו ישיבות ציוניות, ומכינות לדתיים וחילוניים. יש ישיבות מקובלים, ויש ישיבות הממשיכות את מסורת המזרח העשירה. מדוע, אם כך, אנחנו מחפשים את הרוחניות הרחק מהבית.

הרבה הסברים קיימים לשאלת הניכור העצמי הזה. ומי שמחפש אשמים לתופעה, הרי שלדעתי, כולנו, דתיים חרדים וחילוניים אשמים בה. אבל יש כאן נקודה עמוקה יותר. פרשת השבוע שעבר "יתרו" מתארת את חווית הנבואה העמוקה ביותר שחווה האדם במתן תורה שבהר סיני. שם חווה האדם מגע בלתי אמצעי עם ההתגלות האלוקית. לפי רוב הפרשנים והפילוסופים החוויה הנבואית היא לא שכלית. החוויה הנבואית היא עמוקה מהרציונאליות והיא נוגעת ברובד הסובייקטיבי העמוק של האישיות .

דומה כאילו האדם בימינו מחפש מעין הארה נבואית שכזאת. כאילו הוא תר אחרי פרשת יתרו, ועל מנת להשיג אותה הוא נודד הרחק. נדמה שקשה לו, ל"ישראלי המחפש", עם מה שהיהדות דורשת ממנו לאחר רגעי ההארה הבודדים. ומה שהיהדות דורשת מופיע בפרשת "משפטים".

הקורא בפרשה יגלה מערכת מובנית של חוקים וכללים המעצבים את יחסי האדם וסביבתו. פרשה זו הינה רק תחילתו של מהלך כולל, שעניינו עיצוב של חיי האדם, מלידתו ועד יומו האחרון, באמצעות מערכת כללי התנהגות – המצוות.

החיים על פי המצוות, הם חיים מינוריים, פרטניים, נעדרי אותה סחיפה מדהימה שבחוויה הרוחנית. ולכן במבט שטחי הם דוחים את המתבונן בהם מבחוץ, הם נראים טכניים. אך מבט מעמיק מגלה שהם מטפלים בשתי נקודות משלימות. האחד, הרעיון הרוחני נפגש עם החיים הריאליים ומתקן אותם. היהדות איננה דוגלת רק במי שנפשו מוארת אך חייו היום יומיים מלאי מהמורות. נקודה שנייה קשורה בתיקון המימד השכלי. על המימד הזה הבא לידי ביטוי בהבנה שכלית מעמיקה של משמעות המצוות לבוא לידי ביטוי במחויבות היום יומית לחיים מוסריים, מחויבות שכלל איננה תלויה במצבי הרגש המתחלפים.

אך כל זה דורש היכרות מוקדמת, ובינתיים הישיבות המלמדות את חכמת המעשה המגולמת בתלמוד נשארות "מחוץ לתחום" ליהודי שאיננו דתי שנפשו צמאה לקורטוב של רוח.