הכנתי בשבילה את "טדי", המגרש הביתי שלי
הטלפון לאורלי נגד את כל החוקים הבלתי כתובים: אסור לצלצל לבחורה ביום שקיבלת את הטלפון, כי זה מעיד על לחץ. אסור להתקשר מיידית למישהי שנאלצת לשכנע אותה למסור את המספר, ועוד בשישי בערב, ולהיראות נואש. אבל אני המצאתי חוק חדש: כשאין לי תוכניות אחרות ואני צריך למלא חלון, אין לי חוקים. פרק נוסף מהספר החדש "ככה לא בונים חופה"
פעם ידידה נידבה לי כמה טיפים שמומלץ ליישם כשאתה מתקשר לבחורה לאחר שקיבלת את המספר, או לאחר היציאה הראשונה. לא להתקשר מוקדם מדי, כדי לתת לה להתבשל, לעכל ולחכות. לא להתקשר בשעה עגולה כדי לא להיראות כאילו תכננת את שעת השיחה כל היום. לתת לה לחיות בחוסר ודאות מסוים, אבל לא להתקשר שלושה ימים אחרי - כי זו הפגנת זלזול. לא לקבוע יציאה ראשונה בסוף שבוע, כי זה כאילו אתה מפנה לה את הפריים-טיים. בסיום השיחה עם אותה ידידה כיסתה זיעה קרה את פני עקב המאמץ לאפסן במוחי את כל פיסות המידע הנחוץ לתהליך החיזורחארטה.
הטלפון לאורלי נגד את כל החוקים הבלתי כתובים האלה: אסור לצלצל לבחורה ביום שקיבלת את הטלפון, כי זה מעיד על לחץ. אסור להתקשר מיידית למישהי שנאלצת לשכנע אותה למסור את המספר, ועוד ביום שישי בערב, ולהיראות נואש. אבל אני המצאתי חוק חדש: כשאין לי תוכניות אחרות ואני צריך למלא חלון, אין לי חוקים. כשהבחורה לא מדגדגת לי, לא אכפת לי גם לשרוף את עצמי. כשלא ממש אכפת לי מהתוצאות, אני לא מתעסק בחשבונות.
השיחה זרמה, ובסיומה הצעתי לה לקפוץ אלי. “אני מעדיפה שנצא לשתות משהו", השיבה.
“בכיף, אבל לא היום. יצאתי כל השבוע אתמול, רביעי, שלישי". עיוותתי קצת את המציאות. “חוץ מזה אני שונא לצאת בימי שישי. זה יום של כל הילדים והערסים. הרבה יותר כיף שנעשה איזה ערב ביתי ונראה, אולי מחר נלך לסרט", הוספתי, אפילו שהסרט האחרון שראיתי בקולנוע היה “רוקי 3".
“כן, אבל לא בא לי להישאר בבית. מה נעשה אצלך? בוא נצא קצת".
“מה, רק הכרתי אותך וכבר אני אבוא אליך?”
“עזבי, מה את רוצה, שיהיה לנו את אחד הדייטים המעפנים שנשב אחד מול השני, נשתה קפה, נשחק עם הכפית בכוס ונסתכל לצדדים במבוכה? איזה שעמום! אצלי בבית הרבה פחות רשמי, והרבה יותר נינוח, אפשר לראות סרט בדי־וי־די... לשמוע מוזיקה... לשים רגליים על השולחן... לאכול... לשתות". האמת שהמקרר שלי ריק כל כך, שאם צועקים פנימה עונה הד.
“מה, רק הכרתי אותך וכבר אני אבוא אליך?” התחילה לגלות סימני כניעה.
“אה, הבנתי... את מפחדת שאני ה'אנס המנומס'. את יכולה להיות רגועה. מה שלא תרצי לא יקרה". דרך הטלפון הרגשתי שהיא חייכה.
“לא יודעת, אני מתלבטת... אני רוצה לראות אותך אבל..."
זיהיתי שהיא עומדת על קצה הצוק ורק צריכה את הדחיפה האחרונה, והחלטתי ללכת בשיטת ההפוך על הפוך. “את יודעת מה, בלי לחץ. לא חייבים היום. אני היום בקטע של ערב ביתי, אבל אפשר יום אחר, למרות...“ הוספתי באותה נשימה, “שמה־זה בא לי שתבואי".
“באמת?” רצתה להרגיש מחוזרת.
“בטירוף!”
“אתה יודע מה, אף פעם לא עשיתי את זה, אבל יאללה, נלך על זה", שיקרה.
קבענו. נותרה לי שעה עד שתגיע. התכוננתי כמו ליציאה: מתקלח, מתגלח, מתיז בושם, לובש ג’ינס. נפטרתי מהגורמים מדכאי התשוקה: ערמת העיתונים הענקית שעל הספה, מכשיר לחיזוק הבטן שתקוע באמצע הבית. סידרתי קצת את הסלון, כיביתי את הטלוויזיה, הבלטתי ספר, הכנסתי דיסק של מוזיקת רקע שקטה, הדלקתי נרות מגובים באור עמום כדי ליצור תחושה נעימה אך לא מאיימת. בניתי אווירה.
אייל התקשר. “הכנת את ‘טדי’?” שאל. “טדי” הוא איצטדיונה הביתי של קבוצת הכדורגל בית”ר ירושלים, בו היריבות מתקשות לתפקד בגלל הקהל, האקוסטיקה, הרעש, האווירה.
הקונדומים כמעט הרסו לי הכל
“ברור!” חייכתי. אבל אז הבחנתי פתאום בחבילת קונדומים על השידה בחדרי. אפשר לחוות ערב מושלם וליפול על דבר פעוט כל כך. אם היא תבחין בחבילה, הערב עלול להיהרס. האפשרות לעשות סקס בפגישה ראשונה ביתית צריכה להיות באוויר, אך לא בגלוי. גם אם מרגישים את זה - לא אומרים את זה. גם אם יודעים את זה - מסתירים את זה. גם אם הבחורה יודעת שאם תסכים יהיה סקס - והיא יודעת! - אסור לתת את ההרגשה שזה העניין. יתרה מכך, גם אם הבחורה יודעת שזה מה שהבחור רוצה, ומעוניינת, היא תסרב ברגע שתחוש בזילוּת האירוע. זה כמעט כמו לפתוח את דלת הבית כשרק מגבת עוטפת את פלג גופי התחתון, וברקע, על המסך, מוקרן סרט כחול.
הכנסתי את החבילה למגירה. נותרו דקות בודדות עד לבואה. הדקות האלה מסמלות יותר מכל את חיי ההבל. העניין, הריגוש, הסקרנות, הלא נודע, הציפייה. איך היא תיראה? מה היא תלבש? על מה נשוחח? מה אני ארגיש? איך יתפתח הערב? יהיה סקס?
צלצול הפעמון נשמע וקטע את מחשבותי. היא פסעה פנימה. התנשקנו בנימוס על הלחי. “אני רואה שהתלבשת בצורה... לא ביתית", אמרה.
“כן, חשבתי שאולי נצא מאוחר יותר. תשתי משהו?” הצעתי. “יש קפה, יין, יין, מים, יין", כיוונתי לתשובה.
“שיהיה יין".
הנחתי לפניה את המשקה. “תרגישי חופשי. בא לך לאכול משהו?” אמרתי, למרות שהכיריים אצלי משמשות משטח לקומקום החשמלי ותו לא.
“השתגעת?” נחרדה, “אני לא אוכלת בשעות כאלה, גם ככה שמנתי".
“תירגעי, יש לך גוף מדהים. אל תהיי כל כך קשה עם עצמך".
התיישבתי מול הספה שעליה ישבה. מיקום הישיבה היה חשוב לי משני טעמים: ראשית, הוא נועד לאפשר לאורלי להרגיש נינוחה ולא לגרום לה להתחיל לפתח מנגנוני הגנה וריחוק. שנית, הוא נועד לעזור לי לא להתפתות לפתוח במגעים מוקדם מדי. כשהייתי צעיר חסר סבלנות הייתי פונה לשלב ב’ אחרי כ-20 דקות, ופעמים רבות נדחה בשל כך. בחור שמדלג על כל השלבים משול בעיני לאיש מכירות מתלהב שנכנס למשרד מנכ”ל לפגישת מכירה, מציג את המוצר בחטף, ואומר, “המחיר הוא ככה וככה. מעוניין לקנות?” אמנם יש בחורות שזורמות מיידית, אבל ההדרגתיות חשובה מאוד. מבחינתי השיחה המקדימה היא שלב הכרחי, מה גם שבחורות מעניינות ואיכותיות מושכות אותי הרבה יותר.
מהר מאוד הבנתי לאן מתפתח הערב. אורלי היתה מהבחורות היותר אינטליגנטיות, שבאות להשמיע ולא לשמוע. היא השתלטה על השיחה כליל, מאפשרת לי להשחיל רק מילים בודדות מדי כמה דקות. היא לא גילתה שמץ עניין בי ובמה שיש לי לומר. היא אפילו לא ניסתה להעמיד פנים כאילו משהו מעניין אותה, אלא הסתפקה ביכולת שלי להקשיב ולאפשר לה לפרוק את המטען, שכפי הנראה הצטבר זמן רב. בשלב מסוים איבדתי עניין לחלוטין. מחשבותי נדדו אל העבר, ההווה, העתיד. תרומתי לשיחה הסתכמה בהנהון הראש, המהומים מתוזמנים, ובסדרה של עוויות השתתפות.
אורלי נהנתה מאוד. היא דיברה בשטף, הציגה, ציחקקה, התלהבה, ואני בהיתי בה מתוך העולם אליו התכנסתי. באיזשהו שלב הרגשתי שאני לא מסוגל יותר - אני חייב לבצע תפנית.
ההבדל העיקרי בין גברים לנשים בנושא מגע גופני הוא שאצל נשים, מגע, נשיקה, התמזמזות, או סטוץ, נעשים לרוב כאשר הבחור מוצא חן בעיני הבחורה, ואילו אצלנו ה”חיות” אנחנו יכולים לסבול, להשתעמם, לסלוד, ואפילו לתעב מישהי - ובכל זאת נרצה לשכב איתה. אצלנו, אם כן, ההרגשה הפנימית אינה חופפת כלל למשיכה שאנו חווים. הכרתי לא מעט נשים שהצהירו על אהבות גדולות לבחורים שנראו ההפך מטעמן, או לבחורים שנראו לדעתן רע, רק בגלל מה שגרמו להן להרגיש.
בחורים נוקטים כמה שיטות “להתקדם” עם בחורה
הרגשתי שזה הזמן להתחיל לקדם עניינים. בחורים נוקטים כמה שיטות “להתקדם” עם בחורה. שיטת ההפתעה מבוססת על היכולת לגשת אליה כשהיא לא מוכנה (כשאתה חוזר מהשירותים, כשאתה בא מאחורי גבה), ואז כשאתה כבר קרוב אליה, אין לה מספיק זמן לחשוב על סיבות למה לא לרצות לשתף איתך פעולה, והיא מוציאה מעצמה את מה שבאמת מתחשק לה לעשות.
בשיטת הישירוּת העקיפה יוצא הגבר למסע מפותל ומשתמש בסקס כנושא שיחה כללי כדי לחוש לאן הרוח נושבת, ובו בזמן ערני לקלוט משב שלילי כדי שיוכל לסגת בזמן במידת הצורך. שיטה זאת מכונה גם “לגעת לא לגעת” ומתבססת על היכולת לשייט ברפרוף סביב המטרה בניסיון להדליק אותה מבלי להיראות כמי שמשתדל לעשות זאת.
בשיטת ההתקרבות ההדרגתית אתה מתיישב לידה מעט לפני הניסיון לנשק אותה. יש בחורים שפשוט קמים ומתיישבים, יש כאלה שחוזרים מהשירותים ומשנים מקום, ויש כאלה שנעזרים באלבומים, ספרים, תמונות ושאר ירקות. יש המפתחים שיטה זאת לשלב נוסף - טרום נשיקה - ובו הם נוגעים בבת הזוג כאילו כבדרך אגב בצורות שונות כמו ליטוף השיער, החזקת ידיים, ליטוף הגב, ורק לאחר מכן מתקדמים לנשיקה.
עם אורלי פעלתי בצורה משולבת. בשלב מסוים, כשכבר הרגשתי עייפות פיזית ונפשית מקולה הקודח, נשכבתי על הספה שלי כשראשי צמוד לצד הספה עליה ישבה. בעודה מדברת ומדברת ומדברת לקחתי את ידה בידי והתחלנו להתלטף. ואז במפתיע משכתי אותה אלי לנשיקה של דקה. נהניתי מאוד להתנשק איתה. יש בחורות שאיתן הלשון שלי אובדת בחלל עמוק ללא קונטרה, לעומתן יש את האובר־מתלהבות שמנשקות חזק מדי ומשלבות יותר מדי לשון ורוק. אבל עם אורלי היה חיבור נהדר בקצב, בתחושה, בליטופים המתלווים, במשחקי הלשון, בהבנה מי מוביל ומתי, בגיוון צורות הנשיקה. הרגשתי שאני יכול להתנשק איתה שעות.
מנשיקות וליטופים העברנו הילוך. בסיטואציה כזאת יש בחורות שאיתן כבר ברור שנכנסים לחדר או עושים את זה בסלון, אבל עם אורלי נאלצתי לעבור את “מסע השלבים”, שפירושו שלוש שעות של מגעים, הפסקות, דיבורים, שכנועים, ועוד מגעים עד הכניסה למיטה. במהלך המסע הקפדתי שכוס היין שלה תהיה מלאה, ושאחת לכמה זמן נשיק “לחיים”, כי פסיכולוגית זה מאלץ לשתות. מדי פעם בפעם השמיעה אורלי משפטים מתנצלים בסגנון, “היין הזה הורג אותי”, ואני הגבתי ב”אפשר להפסיק ולהתלבש” ערמומי חסר מענה. המשכנו להתנשק בלהט בעודי שולח את ידי השמאלית לכיוון שדיה ומחליקה לכיוון מכנסיה. קיבלתי אישור רק לחלק עליון. ניצלתי אותו עד תום והפשטתי אותה. לקחתי את החולצה והחזייה והשלכתי אותן הרחק מהישג יד. חולצה רחוקה, ידעתי, פותרת לאורלי את הדילמה שמתעוררת בה ברגעים אלה.
ניסיתי לאתר את נקודת החולשה של אורלי. לכל בחורה יש בגוף אזור שהתמקדות בו מעבירה אותה על דעתה. האזור יכול להיות חזה, צוואר, אוזניים, כתף וההתמקדות יכולה להיות בנשיקות, נשיכות קלות, מגע יד... אצל אורלי זה היה הצוואר. התמקדתי בו כמו מאמן כדורסל שמזהה את נקודת התורפה של היריבה ומורה לתקוף משם. מדי פעם זונח את האזור רק כדי לחזור ולהשיג אפקט חזק יותר. כיסיתי את צווארה בנשיקות תוך חיכוך מתמיד באזור החלציים. דקות חלפו ונכבש החלק התחתון מעל המכנסיים, ולאחר כעשר דקות נוספות נגעו ידי באזור הזהב, כשהיא עדיין לבושה. מאחר שטרם הושג האישור לתזוזה קדימה, וחשתי חוסר נוחות והיעדר חופש פעולה בתנועותי - הצעתי לשנות מיקום. “בואי נעבור לחדר שינה", אמרתי תוך כדי תנועת קימה.
“יש סיכוי שאני אצא מפה בלי להזדיין?” חייכה.
“את יודעת שמה שאת לא רוצה לא יקרה, ואם את לא בעניין אפשר להתלבש", אמרתי בביטחון.
“אם הייתי רוצה להתלבש הייתי כבר עושה את זה. כיף לי".
תגובותיה הוכיחו לי שהיא רוצה מאוד לשכב איתי, ורק צריכה את התירוץ לעצמה. החלטתי לספק לה אותו. המעבר לחדר השינה היה חד, ולכן שכבנו מחובקים, נהנים מהמגע, מתלטפים אך לא מתקדמים. לאחר כרבע שעה התקדמנו לשלב גיפופים, נישוקים, ליקוקים, בתוספת תנועות סקס על הבגדים. כעבור חצי שעה של “סקס על פריילוף”, הורדנו זה לזה את המכנסיים. וכך שכבנו, לבושים תחתונים, כשהיא מתחככת עלי הלוך ושוב. הרגשתי את הרטיבות החמימה מתפשטת.
היא החלה לנשק את גופי, כאשר אני מוביל את ראשה בעדינות לעבר המקום. היא היתה “מקצוענית”. חגה בפיה סביב האזור, נוגעת לא נוגעת, ומדי פעם משלבת נגיעות יד קלות. ואז הרימה את ראשה, והפתיעה... “אם אני יורדת לך, זאת פעם אחרונה שאני רואה אותך".
האמת היא שהיו לי כבר התלבטויות בחיים: באיזה אזור לגור, איזה תחום ללמוד, למי להצביע בבחירות, אבל כאן, משום מה, לא הרגשתי שיש דילמה בכלל.
- מבוסס על פרק מספרו של טל בניה "ככה לא בונים חופה" (הוצאת "דף חדש").
האימייל של טל
לפנייה לכתב/ת 
