ברזיל: לא רק קרנבל

1,600 מטרים מעוקבים של מים נופלים בעוצמה אדירה לתוך נחל שוצף, טיפות עפות לכל עבר ורעש עצום עוטף את האוזניים. מגובה של 70 מטר אני מנסה לעקוב אחרי טיפה אחת בדרכה למטה, ומרגישה כל כך קטנה.

כך, במפלי האיגווסו המרשימים נפרדנו בגראנד פינאלה מארגנטינה וחצינו את הגבול להמשך הטיול בברזיל. מברזיל אפשר לראות את הנוף הפנורמי המשקיף על האיגווסו. המפלים הם אותם מפלים אך החוויה הברזילאית כל כך שונה.

החוקים משתנים

חצינו את הגבול ומיד הקיפו אותנו שלטים בפורטוגזית. מאותו הרגע כל החוקים השתנו. פתאום צריך להסתגל לחום מחשמל - טמפרטורה של טוסטר ולחות של מכונת כביסה. רק נתזי המים מהמפל מרחמים מדי פעם ומצננים את הגוף היגע.

מפלי איגווסו. להתראות ארגנטינה, שלום ברזיל (צילום: תמרה נוביס)

פתאום כולם אומרים שכדאי לנעול את התיק גם כשהוא עליך, ליתר ביטחון. ופתאום האנשים הפכו שחורים, לבנים, מוסלמים, נוצרים, אפריקאים ואירופאים. ילדים עושים קפואירה ברחוב ובנות מקלוניות רוקדות סמבה על שפת הבריכה.

הקאיפיריניות עוברות מיד ליד הרבה לפני "ההפי אוור", והמוזיקה העליזה חודרת לוורידים. יש תחושה שהמקצב הזה מרחף באוויר כל השנה, בלי שום קשר לקרנבל המתקרב.

בדרך לסלבדור, שם נבלה את ימי המסיבה הגדולה בעולם, עצרנו בסאו פאולו ל-24 שעות. מדובר באחת הערים הגדולות בעולם (25 מיליון איש בעיר רבתי), וכדי להתנייד אפילו בתוך המרכז עצמו יש צורך בשתי נסיעות לכל כיוון ברכבת התחתית או באוטובוס.

חוויה רב-לאומית

הגענו לשם ביום ראשון ערפילי ב-6 בבוקר והשמש עוד לא הפציעה. חיכינו שהאור יעלה ויצאנו לסייר בכיכרות העיר, רק אנחנו, קבצנים שזה עתה התעוררו משנתם וצוות צילום של סרט יפני. אך מה שהתחיל כיום שקט באופן קצת מרתיע, הסתיים כיום נהדר. בסביבות השעה 8 הצטרפו למצעד ההשכמה נשים וגברים בדרכם לכנסיה. גם אנחנו הצטרפנו למיסת יום ראשון בכנסיה מצועצעת אך מרשימה.

כשהגשם פסק המשכנו בדרכנו, לגלות שילוב מעניין של גורדי שחקים לצד קתדרלות עתיקות ותאטראות אבן מהודרים. היה קשה להתעלם מגדודי הקבצנים, קטועי הרגליים וסתם התמהוניים שיושבים על המדרכה ומחכים שהיום יעבור. לא תיארנו שאנחנו נהיה אלה שיעזרו להם להעביר את הזמן.

זה קרה כאשר ניגש אלינו בחור צעיר וביקש אש. אמרנו שאין והמשכנו ללכת.

 הוא נצמד אלינו במורד השדרה והמשיך לירות משפטים בפרטוגזית, מלווים במבט עצבני. הבנו מה רצונו, במיוחד כשציין את המילה "דולר" כמה פעמים ברצף. נענענו בראש אבל הוא לא עזב. נאלצנו לשנות כיוון, נכנסנו לתחנת הרכבת התחתית הקרובה במהירות כשמדי פעם הוא חוסם את דרכנו. ביקשנו מהקופאי שני כרטיסים והבחור, ברוב עיקשותו, ביקש שלושה. רק כשלקחנו את הכרטיסים שלנו וסגרנו מאחורינו את השער יכולנו שוב להיות רגועים.

ירדנו באבנידה פאוליסטה, אחת השדרות המרכזיות, ושם מצאנו תערוכה זמנית חביבה של צלם צרפתי. אמנם עם כירכרות וגברים במגבעות של תחילת המאה נראתה סאו פאולו רומנטית הרבה יותר, אך גם היום יש בה עוצמה. מחוץ לתערוכה סיפרה לנו בחורה נחמדת שהיום חוגגים ברובע האסייתי את ראש השנה הסינית, שנת החזיר. קפצנו לאיזור ומצאנו מאות אנשים חוגגים עם דרקונים צבעוניים, כובעים סיניים ומקהלה סינית מקומית.

אז הגיע הזמן לאחד הבילויים המועדפים עלינו בערים גדולות, טיול בין מדפי הסופר. אצות ותמנונים חייכו אל השוקולד השוויצרי שהונח, להפתעתנו, מול מצות עם חותמת כשרות ואבקה להכנת פלאפל.

לסיום החוויה הרב לאומית שלנו קינחנו בסושי מצוין שחיכה לנו בדוכן רחוב, ושמנו פעמנו לתחנה המרכזית הסואנת.

• לקריאת הפרק הקודם לחצו כאן